עוביד אללה אל-מהדי
אַבּוּ מֻחַמַּד עֻבֵּיד אַללָה אל-מַהְדִּי בִּאללָּה (ערבית: أبو محمد عبيد الله بن الحسين المهدي بالله) (873 עד 934 לספה"נ) היה מטיף דת מוסלמי, שיעי, האימאם ה-11 של הזרם האסמאעילי, מייסד השושלת הפאטִמית והח'ליפה הראשון שלה.
 | |||||||
| עוביד אללה אל-מהדי מקבל את שליחו של סימאון הראשון, קיסר בולגריה; איור בחיבורו של יואנס סקיליצס | |||||||
| לידה |
31 ביולי 873 ח'וזסטאן, השושלת העבאסית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 934 (בגיל 60) מהדיה, השושלת הפאטמית  | ||||||
| שם מלא | אַבּוּ מֻחַמַּד עֻבֵיד אַלְלָה בן אל-חֻסין אֶל-מַהְדִּי בִּאללָּה | ||||||
| מדינה | סוריה, איפריקיה | ||||||
| עיסוק | איש דת, מדינאי | ||||||
| השושלת הפאטמית | |||||||
| |||||||
|
| |||||||
| |||||||
.png)
ראשיתו
עריכהעוביד אללה אל-מהדי נולד בחוזיסטן (איראן) בשם סָעִיד ב-31 ביולי 873 (או 874) כבכור בניו וכיורשו של חוסיין אבן אחמד, האימאם האיסמאעילי העשירי. במות אביו (בסביבות שנת 880) היה סעיד צעיר מכדי לרשת את האימאמיות, ודודו שימש כעוצר ואף חיתן אותו עם בתו.[1] אחרי מות דודו בשנת 899 נעשה סעיד לאימאם של הזרם האסמאעילי. הוא אימץ את השם אבו מוחמד עוביד אללה וצירף אליו את התואר הדתי "אל-מהדי" – הגואל. עוביד אללה התיימר להיות צאצא ישיר של ג'עפר א-צאדק דרך בנו הבכור אסמאעיל ומכאן תביעתו למעמד המהדי. תביעתו לכתר הח'ליפות נשענה על היותו צאצא של מוחמד דרך בתו פאטִמה (ומכאן שמה של השושלת שהקים) ובעלה עלי בן אבי טאלב, בן דודו של מוחמד והאימאם השיעי הראשון, בעוד הח'ליפים העבאסים התייחסו לאל-עבאס דודו של הנביא מוחמד.
התבססות בצפון אפריקה
עריכהב-903 נאלץ עוביד אללה אל-מהדי להימלט ממטה התנועה האסמאעילית בסלמיה (אנ') שבמערב סוריה מפני רדיפת השלטון העבאסי. הוא הרחיק דרך הסהרה עד לסיג'ילמסה שבמגרב, שם נאסר בפקודת האמיר האע'לבי. ב-909 שוחרר בידי תומכיו. את מהלכי השתלטותו על האזור עשה בעזרת דעוה[2] שהטיף הדַאעי (אנ') אבו עבדאללה אלחֻסֵין א-שיעי (ער') (אנ') בקרב הבֶּרבֶּרים, בעיקרם משבטי הכֻתאמה (كتامة) (אנ') שבגבול האמירות האע'לבית.
אנשי השבטים הללו היו גרעין צבאו של עוביד אללה, והודות להם הצליח לכבוש את קירואן ולהפיל את השושלת האע'לבית ששלטה באזור בשם בית עבאס. בהמשך הביא עוביד אללה להדחת האמירות האידריסית באזור מרוקו של היום והצליח להשתלט על כל צפון אפריקה, להוציא מצרים. תחילה התיישב ברקאדה, מושב השלטון של קודמיו, וב-921 חנך את עיר הנמל שבנה במזרח איפריקיה (תוניסיה של ימינו), קרא לה מהדיה על שם תוארו השלטוני והדתי – אל-מהדי וקבע בה את בירתו.[3]
יורשו של עוביד אללה היה בנו היחיד, אל-קאים באמר אללה, והוא שניהל את מערכות המלחמה בח'ליפות העבאסית.
מלחמותיו
עריכההפלישה הפאטמית הראשונה למצרים נערכה בשנים 914–915, זמן קצר לאחר הקמת הח'ליפות הפאטמית. הפאטמים פתחו במתקפות נגד בסיסי הח'ליפות העבאסית, תחילה בפיקוד המצביא הברברי חבסה בן יוסף. בדרכם מזרחה הצליחו להכניע את הערים לחופי הים התיכון וכבשו את אלכסנדריה. הניסיונות לכבוש את בירת מצרים, פוסטאט, נכשלו. תגבורת עבאסית מסוריה ועיראק בלמה את ניסיונות הפלישה, ואל-קאים ושרידי צבאו נטשו את אלכסנדריה וחזרו לאיפריקיה במאי 915. הכישלון לא מנע מהפאטמים לפתוח ארבע שנים אחרי כן בניסיון נוסף לכבוש את מצרים, אך הצי הפאטמי הוכה ברוזטה. רק בשנת 969 כבשו הפאטמים את מצרים והפכו אותה למרכז האימפריה שלהם.
במרוצת השנים 917–929 השלימו הפאטמים את כיבושה של מרוקו, ובשנים 932–934 פעלו לדיכוי ההתמרדות של המושל מטעמם במרוקו.
במסגרת המלחמות הביזנטיות-בולגריות של 913–927 השתתפה הח'ליפות הפאטמית במערכה ארוכה וכושלת לכיבוש בירת האימפריה הביזנטית, קונסטנטינופול, לצד צאר האימפריה הבולגרית הראשונה, סימאון הגדול.
עוביד אללה אל-מהדי מת ב-3 באפריל 934 בבירתו מהדיה. בנו אל-קאים באמר אללה ירש את כס הח'ליפות הפאטמית והמשיך במדיניות הכיבוש וההתפתחות של אביו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- Farhat Dachraoui (1986), "al-Mahdī ʿUbayad Allāh", in: C. E. Bosworth et alii (eds.), The Encyclopaedia of Islam (New Edition), Volume V: Khe–Mahi. Leiden: E. J. Brill. pp. 1242–1244
הערות שוליים
עריכה- ^ רוב המידע על חייו הצעירים של עוביד אללה אל-מהדי מקורו בזיכרונותיו של סריס בחצר המלך שנודע בשם ג'עפר
- ^ "דעוה" היא מונח בערבית ששימש את הנביא כדי לתאר את ההטפה שלו לאסלאם; ניתן לתרגם כ"הטפה" או, באופן פרוכרוניסטי, כ"תעמולה"; הדאווה האיסמאעילית כללה הטפה, הן בתוך אומת האסלאם והן ללא מוסלמים, ושילבה תאולוגיה ופוליטיקה
- ^ ב-969 העבירו הפאטמים את בירתם לקהיר, העיר החדשה שהקימו המצרים לצד פוסטאט