ויקיפדיה

פאטמה בת מוחמד

אישה קדושה באיסלם השיעי, בתו של מוחמד מאשתו הראשונה ואשתו של עלי

פַאטִמַה בת מוחמד (בערבית: فاطمة بنت محمد; מכונה فاطمة الزهراء, פאטמה א-זהראא[א]; 605/615 במחלוקת – 18 באוגוסט 632), הייתה בתו של מוחמד מאשתו הראשונה ח'דיג'ה בת ח'ואיליד, ואשתו של עלי. נחשבת לאישה הקדושה באסלאם השיעי. בדומה לאימאמים השיעים, היא נתפסת כמושלמת וככזו שמעולם לא ביצעה טעות ("עיצמה").

פאטמה בת מוחמד
فَاطِمَةُ الزَّهْرَاء
איור של מוחמד פאטמה ועלי
איור של מוחמד פאטמה ועלי
לידה 605 או 615
מכה, חג'אז, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בדצמבר 632
אל-מדינה, חג'אז, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ח'ליפות ראשידון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אל-בקיע עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג עלי בן אבי טאלב
צאצאים חסן בן עלי, חוסיין בן עלי, זינב, אום-כולתום
מספר צאצאים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייה

עריכה

פאטמה נולדה במכה ב-605 (על פי המסורת הסונית) או ב-615 (לטענת השיעים) למוחמד וח'דיג'ה. ב-624 היא נישאה לבן דודו של אביה, עלי בן אבי טאלב, ב-625 ילדה את האימאם השיעי השני חסן בן עלי, ב-626 את האימאם השלישי חוסיין בן עלי, ולאחר מכן ילדה את הבנות זינב ואום-כולתום (הקרויות על שם אחיותיה). על נסיבות מותה ב-632 יש מחלוקת בין השיעה לסונה (ראו בהמשך).

מורשתה בקרב המוסלמים

עריכה

המוסלמים מחשיבים את פאטמה כבת, אם ואישה אוהבת, אישה נדיבה שחייתה בפשטות, מוסלמית אדוקה ומודל לחיקוי עבור כל אישה מוסלמית. מספר חדית'ים (אוסף של הלכות, אגדות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, וכן אמרות וציטטות המיוחסות לנביא) המקובלים על שני הפלגים המוסלמים מוכיחים כי פאטמה הייתה קרובה לנביא מוחמד, סייעה לו ותמכה בו רבות, בתקופה שבה נרדף על ידי הערבים, שסירבו לקבל את האסלאם. חדית' המקובל על שני הפלגים מצטט את מוחמד באומרו: "פאטמה היא חלק ממני, וכל מי שגורם לה לכעוס, מכעיס גם אותי"[1]. בניה של פאטמה, חסן וחוסין היו אף הם אהובים מאוד על סבם. המוסלמים גם מכבדים את פאטמה כחלק ממשפחתו הקרובה (אהל אל-בית) של מוחמד.

מסורת המקובלת על שני הפלגים מספרת על ביקורה של פאטמה בביתו של מוחמד מספר ימים לפני מותו. כשהיא ניגשה אליו, לאחר שהתנשקו הוא לחש דבר מה על אוזנה, והיא פרצה בבכי. לאחר מכן, הוא לחש משפט נוסף, והיא החלה לצחוק משמחה. כשנשאלה מה נאמר לה, היא מסרה כי בפעם הראשונה אמר לה הנביא כי הוא יפגוש את האל בקרוב (ימות), לאחר מכן הוא אמר לה לא לבכות, כי היא תהיה הראשונה ממשפחתו לפגוש אותו שם, ואז היא פרצה בצחוק[2].

המוסלמים מסכימים על פרטים בסיסיים אלו, אולם אין הסכמה בין השיעה לסונה על קורות חייה ונסיבות מותה.

הסיבה לשוני בין הסונים לשיעים נובעת מהסוגיה הטעונה של שאלת ירושת מוחמד. הסונים טענו כי היורש הראוי הוא אבו בכר, שמוחמד היה חתנו (כלומר, אבו בכר היה אביה של אשת מוחמד, עאישה), ואילו בראיית השיעים הח'ליף (מחליף) למוחמד צריך היה להיות בן דודו וחתנו, עלי בן אבי טאלב. השיעים על כן, מרוממים את פאטמה למעמד של כמעט-קדושה וצדיקה, מאחר שהיא מהווה קשר בין עלי למוחמד. כל האימאמים של השיעים לאחר עלי, היו מצאצאיה של פאטמה, ודרכה מצאצאיו של מוחמד, החל מבניה חסן וחוסיין. השליטים הסונים מבית אומיה ומבית עבאס נחשבו ללא לגיטימיים בעיני השיעים, ובראייתם - רק יוצאי חלציו של מוחמד הם יורשים ראויים לו (ולא כל בני שבטו שבט קורייש כפי שטוענים הסונים).

השושלת הפאטימית השיעית ששלטה מתחילת המאה העשירית עד המאה ה-12 במגרב, ובמזרח התיכון, קרויה על שמה.

ראיית הסונים

עריכה

לטענת היסטוריונים סונים, פאטמה זהראא הייתה בתו החמישית הצעירה ביותר של מוחמד מאשתו ח'אדיג'ה. החדית'ים הסוניים שעוסקים בה משבחים לעיתים את שלושת הח'ליפים הראשונים, וסונים בולטים אחרים. כך, למשל, מתואר כי כאשר עלי ניגש למוחמד לבקש את ידה של פאטמה, מוחמד הסכים ושאל אותו אם יש לו משהו לתת כמוהר. עלי ענה כי אין לו, ומוחמד הזכיר לו כי יש לו מגן שאותו הוא יכול למכור. עלי פנה לעות'מאן, שקנה ממנו את המגן תמורת 100 דירהאמים, אולם כשגילה עות'מאן מהי מטרת המכירה, הוא החזיר לעלי את המגן, כמתנת חתונה[3]. מסורת סונית אחרת מספרת על מקרה שבו פאטמה לוותה את מוחמד בעת שהתפללו בכעבה; מספר אנשים משבט קורייש התקהלו סביבו וניסו לחנוק אותו באמצעות בגדיו. פאטמה זעקה לעזרה, ואז הופיע אבו בכר, שחילץ את הנביא; הקהל תקף אז את אבו בכר, ודם פרץ מראשו[4]. בראיית הסונים, פאטמה נפטרה בנסיבות טבעיות, בגיל 23 או 24, מספר חודשים לאחר אביה. ההיסטוריונים הסונים מתנגדים לטענות השיעים כי פאטמה סבלה הפלה ופציעות מידיהם של עומר בן אל-ח'טאב ואנשיו. במקורות הסוניים, אבו בכר ותומכיו שכנעו את עלי לתמוך באבו בכר, ללא כפייה או אלימות. על פי השקפת הסונים, פאטמה חולקת את מעמדן של עאישה וח'דיג'ה (נשותיו של מוחמד) כדוגמה מופתית לאישה המוסלמית; עם זאת, החדית'ים וההיסטוריונים הסוניים אינם עוסקים בפאטמה רבות, בשל קרבתה לעלי בן אבי טאלב.

ראיית השיעים

עריכה

לטענת חלק מהחוקרים השיעים, פאטמה זהראא הייתה בתו היחידה של מוחמד מאשתו ח'דיג'ה[5]. גרסת הסונים, כי היו למוחמד בנות נוספות, פוסלת בכך את היותו של עלי בן אבי טאלב, חתנו היחיד של מוחמד (ראו בהמשך עוד סיבה מדוע השיעים מכחישים לעיתים את קיומן של אחיותיה של פאטמה).

בראיית השיעים, פאטמה היא האישה המושלמת, הנחשבת לצדיקה וטהורה, ומקבילה במידה מסוימת למרים, אם ישו בנצרות, אחד מהכינויים שלה הוא "מריָם אל-כוברה" ("מריה הגדולה")[6].

באיראן, יום הולדתה הוא יום האישה הלאומי, ונשות איראן עורכות מסיבות לכבוד האירוע. הדרשות באירועים האלו מהללות את פאטמה על הדוגמה המופתית שהיא מהווה, כבת ואשה נאמנה, בת אוהבת, ועל אורח החיים הצנוע שניהלה[7].

עאישה

עריכה

על פי השקפת השיעים, אשתו הצעירה של מוחמד, עאישה, לא חיבבה את פאטמה ובעלה עלי בשל קנאתה ליחסים הטובים בין השניים, ובשל היחס המיוחד שהפגין מוחמד לבתו[8]. השיעים גורסים כי עאישה גם קנאה בכך שמוחמד העניק יותר תשומת לב לעלי, מלאביה אבו בכר[9].

ההפיכה ב-632

עריכה

השיעים מאמינים כי מוחמד מינה את עלי ליורשו (בדרשה בע'דיר חֹם), אולם לאחר מותו של מוחמד, עאישה ואביה אבו בכר, זממו לתפוס את השליטה בקהילה המוסלמית באמצעות הפיכה. לאחר שאבו בכר תפס את השלטון, הוא דרש מהמוסלמים כי ישבעו לו אמונים, כמנהג אותם הימים; עלי וחסידיו סירבו, ועל כן סבלו מהטרדות ואיומים מצד תומכיו של אבו בכר.

בראיית השיעים, עומר בן אל-ח'טאב לא היה רק מתומכיו הנלהבים של אבו בכר, אלא גם שותף למזימה, ולעיתים אף מנהיגה. יומיים לאחר מותו של מוחמד, עמר הוביל קבוצה של אנשים חמושים לביתו של עלי באל-מדינה, וקרא לעלי ואנשיו לצאת מהבית ולהישבע אמונים לאבו בכר, שאנשי המזימה החליטו כי יהפוך לשליט בכינוס הבא של מנהיגי השבטים המוסלמים בסאקיפה. עמר וח'אלד אבן ואליד, איימו לשרוף את הבית אם תומכי עלי יעמדו בסירובם.

עומר בן אל-ח'טאב ואנשיו פרצו את הדלת. לטענת מקורות שיעים, פאטמה שהייתה בחודש השישי להריונה באותה תקופה, עמדה מאחורי הדלת, שנלחצה עליה בחוזקה, כאשר גבה על הקיר. הלחיצה גרמה לה להפיל את בנה, לו קוראים השיעים אל-מוחשין או מושבאר[10]. במצבה הקשה, היא זעקה אז: "אתם עזבתם את גופתו של שליחו של אללה (מוחמד) אצלנו, והחלטתם בינכם (מי יהיה יורשו) מבלי להיוועץ עימנו. אללה עדי, אני אומרת, או שתעזבו מפה מיד, או שאבקש זאת מאללה (עכשיו), כששערי פרוע."[11]. פצעיה של פאטמה היו קשים, ובסופו של דבר הם יגרמו למותה (כך שעמר ואבו בכר אחראים למות בתו ונכדו של הנביא מוחמד, בראיית השיעים).

על פי מקורות שיעים, בשלב זה אחד ממתנגדיו של עמר, בשם זובייר אבן אל-אום, ניסה לצאת מהבית, אולם הוא פורק מנשקו, ועלי נאסר[12]. שניהם הובאו לאבו בכר, אולם לאור האירוע עם פאטמה, אבו בכר לא הציב לעלי אולטימטום כלשהו, בדרישה כי הוא וביתו ישבעו אמונים לאבו בכר. עלי סירב להשבע, עד מותה של פאטמה[13].

השיעים סבורים כי מעשיה של פאטמה נבעו מרצונה להגן על האימאם עלי, וכי היא הצליחה להגן על עלי מעמר אבן אל-ח'טאב ואנשיו. כשהיא התעמתה עם עמר וחייליו, היא היוותה דוגמה לכל השיעים (מאחד והיא התעמתה איתם כאחת מהשיעה (סיעה) של עלי, ולא כאשתו), ופעולה זו, הגדירה בחלקה הגדול את תפקידה כמופת שיעי ונשי.

הסונים טוענים בתגובה, כי עלי לא הגיע לפגישה בסאקיפה, מאחר שהיה עסוק בהכנות להלוויה (כי היה ממשפחתו הקרובה של מוחמד). לטענתם, האירועים בסאקיפה התרחשו באופן לא צפוי, והיו צירוף מקרים. בראיית הסונים, עומר בן אל-ח'טאב הציע את מועמדותו של אבו בכר לח'ליף, רק מכיוון שהשבטים הערביים שהתקבצו במקום, הציעו מועמדים גרועים יותר, והיו נחושים להכתיר את הח'ליף באותו הכינוס. הסונים גורסים כי עלי לא נשבע באופן מיידי לאבו בכר בשל העיסוק המתמשך בהכנות להלוויה, ולא בשל התנגדות כלשהי לח'ליפותו של אבו בכר. לאחר מכן, כשהתפנה עלי, הוא נשבע אמונים לאבו בכר, ללא כל התנגדות. מקורות סונים מוסיפים כי פאטמה ילדה בן בשם מוחשין, אולם הוא מת בילדותו[14].

ירושת מוחמד

עריכה

לטענת השיעים, לאחר הצלחת אבו בכר לתפוס את השלטון, הוא המשיך לנסות ולפגוע בפאטמה, הפעם בפן הכלכלי: לקיחת כל ירושה ואת אדמת פאדאק, שבראיית השיעים הוריש מוחמד לביתו פאטמה לפני שכבש את מכה[15] ההחרמה בוצעה לאחר שאבו בכר היה היחיד ששמע ממוחמד כי "נביאים אינם מותירים ירושה, כל מה שאנו מותירים הוא צדקה"[16], מסורת שהשיעים טוענים כי אבו בכר זייף.

פאטמה התנגדה להחרמה, והתעמתה עם אבו בכר והוכיחה כי טענתו שגויה, אבו בכר סירב להחזיר לה את קניינה, מחשש ליציבות שלטונו. פאטמה עשתה ניסיון אחרון בעת שקטעה את נאומו של אבו בכר במסגד במדינה, בנאום ארוך משלה. לאחר הנאום, אבו בכר ניסה להחזיר לה את שטר הקניין על אדמת פאדאק, אולם עומר בן אל-ח'טאב עצר אותו, על ידי תפיסה בזקנו, ודרישה כי יסביר את מעשיו, ויפסיק להפריע לתוכניתם לשלוט על המוסלמים. אבו בכר שינה את דעתו ולא החזיר לפאטמה את רכושה[17].

יחסיה עם אבו בכר

עריכה

על פי מקורות שיעיים (ואף מספר חדית'ים סוניים), התנהלותו זו של אבו בכר, גרמה לקרע ביחסיהם, ופאטמה סירבה לדבר עמו עד מותה[18]. סוגיית הירושה נותרה לאחת נקודות המחלוקת העיקריות בין סיעת (שיעת) עלי לסונה. למעשה, אבו בכר לא יכול היה לעשות הרבה, אם היה מכיר בזכותה לאדמת הפאדאק, הוא היה מעניק אמינות לדרישת שושלת היוחסין מצידה לירושת מוחמד כמנהיג המוסלמים[19].

השיעים טוענים כי זמן מה לאחר מכן, התברר כי פאטמה לא תחלים מהפציעות שספגה מידי אנשיו של עומר בן אל-ח'טאב. היא עדיין הייתה בעלת השפעה, בשל היותה בתו האהובה של מוחמד, שגם הייתה אמם של נכדיו היחידים (חסן וחוסיין). אבו בכר ועמר ניסו לבוא לביתה, כדי לזכות בסליחתה, ובקשו רשות להיכנס. פאטמה סירבה להכניסם, אולם בסופו של דבר, עלי פתח את הדלת[20]. פאטמה שעדיין כעסה על אבו בכר, שסירב לתת לה את ירושתה, נזפה בהם בכעס: "אללה עדי ששניכם פגעתם בי. בכל תפילה שלי, אני מקללת אתכם, ואמשיך לקלל אתכם עד שאראה את אבי (בשמים) ואתלונן עליכם"[21].

ימיה האחרונים

עריכה

מקורות שיעים מראים כי בימיה האחרונים, נשים של מלוויו של מוחמד באו לבקרה, ולדרוש בשלומה. בתגובה, פצחה בנאום על עוולות העולם, ושליטיו הרודניים ומחרחרי המלחמה, שבעתיד ייקחו הכול מהאנשים ויהפכום לעבדים[ב].

מותה

עריכה

פאטמה לא שרדה זמן רב לאחר מותו של אביה, התקופה נעה על פי המקורות השונים בין חודש אחד לשישה[23]. לטענת מספר רב של מקורות שיעים, לפני מותה, פאטמה ביקשה מבעלה כי יבצע את טקסי ההלוויה, שאלו שגרמו לה לאי נחת לא ישתתפו בהלוויה, ושגופתה תיטמן בבית הקברות בלילה[24].
עלי עשה כפי שביקשה, והיא נקברה בלילה, בלווית בני משפחתה ובניה, הטקס התבצע בחשאי, כדי שאבו בכר ועומר בן אל-ח'טאב לא ישתתפו. הטקס החשאי והפרטי חידד עוד יותר את המתח בקהילה המוסלמית המפולגת.

השיעים מאמינים כי פאטמה מתה בגיל 18 במדינה, ומותה גרם לבעלה צער רב. בסופו של דבר, בהתאם לסעיף בצוואתה של פאטמה, עלי נישא לאישה אחרת, על פי בחירתה, כדי שילדיה יזכו לטיפול הראוי[ג]. לאחר מותה, עלי חידש את התביעה לנכסיה של פאטמה, אך נדחה שוב על ידי אבו בכר[25].

אילן יוחסין

עריכה
עץ משפחת מוחמד


עבד אל-מטלב
סבו
 
פאטמה בנת עמר
סבתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבו טאלב
דודו
 
אום חכים
דודתו
 
אל-עבאס
דודו
 
אבו להב
דודו
 
עבדאללה
אביו
 
אמינה
אמו
 
אבו בכר
חמיו, הח'ליף ה-1
 
עומר
חמיו, הח'ליף ה-2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארוא
בת דודתו
 
ח'דיג'ה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
מוחמד
 
 
 
עאישה
אשתו
 
חפסה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עות'מאן
אחיינו מדרגה שנייה
חתנו, הח'ליף ה-3
 
 
 
אום כולת'ום
בתו
 
רוקיה
בתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עלי
בן דודו, הח'ליף ה-4
חתנו, האימאם השיעי ה-1
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאטמה
בתו היחידה
עם צאצאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חסן
נכדו
האימאם השיעי ה-2
 
חוסיין
נכדו
האימאם השיעי ה-3

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פאטמה בת מוחמד בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ מקור הכינוי אינו ברור. יש הטוענים כי הוא קשור לצבע העור של פאטמה שהיה לבן-אדום וזהר. מסורת טוענת שכאשר פאטמה הייתה נעמדת לתפילה, המחראב היה מחזיר את זוהר פניה. יש הגורסים כי השם נגזר מהמילה "פרח", יש המפרשים אותו כצמיחה ויש אלה הסבורים כי הוא קשור לכוכב הלכת נוגה, הנקרא בערבית "א-זהרה". פרשנות השם קשורה בעיצוב דמותה בקרב הזרמים שונים באסלאם.
  2. ^ מספר ציטוטים: "בשם אללה אני חיה בעוד אין בי אלא בוז כלפי העולם הזה, אני מתעבת את אנשיכם. לאחר שניסיתי להראות להם מיהו אויבם האמיתי, והם לא הקשיבו, הם לא מענייני יותר".
    "כמה מכוערים קצותיהן המחודדים של חרבות (התייחסות מרומזת לאבו בכר, עמר וגוזלי הח'ליפות מעלי), כשהם נשברים, ומשחקים בניסיונם ובמאמצם של אנשים רבים, הורסים את הביצורים, שוברים את החניתות, מקבלים החלטות ערמומיות ועומדים במורד התלול של רצונות אישיים וגשמיים. איזה עתיד נורא הם (הקצוות המחודדים) מכינים, על ידי הבאת זעמו של האל על האנשים, ולפיכך מביאים לעינוי תמידי עבור עצמן".
    "...אלו שיבואו בעתיד יגלו ויבינו את ההשלכות הנוראיות של מה שאבותיהם עשו. כך שאתן צריכות להיות מרוצות מענייני היום יום שלכן, ולחיות בשלום לפני הסערה והמרידות הנוראיות".
    "כי אז, החרבות החדות של שליטת המדכאים, אנרכיה ושלטונם של הרודנים יגברו עליכן. המדכאים יהפכו אתכם לעבדים. שום נכסים ציבוריים לא יוותרו, למעט כמות קטנה. הם יטפחו בכוח, את מה שאתם שתלתם באהבה. בזמן הזה, אתם רק תיאנחו, שכן לא תוכלו לעשות דבר, מאחר שהייתם עיוורים ולא יכולתם לראות את האמת. הם (הרודנים) יחייבו אתכם, בשל שהפניתם את ראשיכם מהדרך הנכונה, ולא קיבלתם אותה[22].
  3. ^ בצוואה השיעית נכתב ששם האישה הזו היה אמאמה שהייתה בת של אחות פאטמה, זינב (בתו של הנביא מוחמד). זינב הייתה נשואה לאדם בשם אבו אל-עאץ בן אל-רביע משבט אמיה, השנוא על השיעים. חכמי הדת השיעים אימצו שתי גישות בעניין זה: גישה שהכחישה שלנביא היו בנות חוץ מפאטמה וכך שללו שעלי התחתן עם אישה משבט אמיה; וגישה שנייה שניסתה לתת לגיטימציה דתית לנישואיו של עלי על ידי גיוס מסורות והצגת הצוואה, שנועדה להדגיש כי אמאמה נבחרה רק בשל היותה בת אחותה של פאטמה, ומטרתה העיקרית הייתה לשרת את חסן וחוסיין הקטנים.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Sahih Bukhari Translation, Vol. 5, Book 57, Number 111
  2. ^ ראו מאותו מקור סוני, עמוד 7.
  3. ^ ראו פה, עמוד 5
  4. ^ אותו מקור סוני, עמוד 2
  5. ^ ראו כאן
  6. ^ Kassam-Hann 2002, p 84.
  7. ^ Kalinock, Sabine. "Between party and devotion: Mowludi of Tehran women." Critique: Critical Middle Eastern Studies. Fall 2003, Vol. 12 Issue 2, pp 173-187.
  8. ^ Umar abu Nasr, cited in Jafri 1970, p 95
  9. ^ Thomson, Ahmad (1993). Fatima Az-Zahra. Ta-Ha Publishers. ISBN 1897940068.
  10. ^ לילות פשאוור, ראו כאן מאתר אל-אסלאם
  11. ^ Jafri 1979 p 52, citing Baladhuri,1 pp585 f; Ya'qubi II, p126; al-Tabari I p1818; Abu Bakral Jawhari in his Sharh Nahj al-Balagha II p47,50,56f. Iqd IV p259f. al-Imama Wa's-Siyasa, I, pp 12-13
  12. ^ גם מלילות פשאוור, כאן מאתר אל-אסלאם
  13. ^ Jafri 1979 p53 citing Yaqubi II 126 Baladhuri I 586, al-Tabari I 1825 Iqdd IV 260 and Hadith II 22;
    הוא טוען כי זוהי אחת מהחדית'ים העתיקות והמוכרות ביותר, אולם קיימות מספר וריאציות שונות במסורות חדשות יותר.
  14. ^ ראו מהמקור הסוני הזה, נימוקים לשקריות, בראייתם של הטענות השיעיות
  15. ^ Jafri 1979 p 62; citing Yaqubi II p 127, Tabarsi Ihtijaj I pp 131-149 ואחרים.
  16. ^ Jafri 1979 p 62; citing Bukhari and Yaqubi; וגם Sahih Muslim, Kitab al-Jihad was-Siyar, no 49
  17. ^ Thomson, Ahmad (1993). Fatima Az-Zahra. Ta-Ha Publishers
  18. ^ Sahih Bukhari, Sahih Muslim
  19. ^ Jafri 1979 p 63
  20. ^ Tarikh al-Khulafa, vol 1 p 20 cited in Muhammad al-Tijani Then I was Guided
  21. ^ כאן בלילות פשאוור
  22. ^ Shariati, Ali. Fatima is Fatima. Tahrike Tarsile Quran, 1982 ISBN 0940368099, ציטוטים נבחרים כאן.
  23. ^ Jafri, S.H.M. The Origins and Early Development of Shi'a Islam. Longman, New York; 1979 ISBN 0582780802, p 59.
  24. ^ at-Tabari I p1825; Bukhari Sahih V p288 and others, cited in Jafri 1979, p 63
  25. ^ צחיח מוסלם
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פאטמה_בת_מוחמד&oldid=39856823"