ואדי קאדישא

ואדי קאדישא (בערבית: وادي قاديشا - "עמק קאדישא") הוא ערוץ השוכן בנפת בשרי ונפת זע'רתא שבמחוז צפון לבנון. בלב העמק נקיק עמוק שנחצב על ידי נהר קדישא, הידוע באזור טריפולי כנהר אבו עלי. משמעות המילה קדישא בארמית היא "קדוש", והעמק (המכונה לעיתים העמק הקדוש) היה משכנן של מספר קהילות נזירים נוצריות. הקהילות הנוצריות הראשונות התיישבו במקום ככל הנראה כבר במאה ה-10, בברחם מעמק העאסי בעקבות רדיפות השלטון הביזנטי שהאשים אותם בתמיכה בדוקטרינה המונותיאוליטית.

ואדי קאדישא
وادي قاديشا

מבט על העמק
אתר מורשת עולמית
עמק קדישה ויער ארזי האל האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4 חלק מתוך עמק קדישה ויער ארזי האל
מידע כללי
סוג	עמק
נתונים ומידות
שטח	1,710 הקטאר
מיקום
מדינה
מיקום	Bsharri District
קואורדינטות	34°16′59″N 35°57′06″E
(למפת לבנון מוגדלת)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון ואדי קאדישא (למפת לבנון רגילה)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון ואדי קאדישא

ב-1998 העניק אונסק"ו לעמק מעמד של אתר מורשת עולמית, אך בשנת 2010 הזהירה אונסק"ו את ממשלת לבנון תיתכן הסרה של המקום מרשימת המורשת העולמית, בשל הפרות חוזרות ונשנות של ההנחיות לשמירת המקום, כמו: שפכים, עריכת פיקניקים, פתיחת מסעדות, בנייה באזור ומרוצי רכבי שטח.

גאוגרפיה

ואדי קדישא, עובר בעמק לאורך 35 ק"מ ממקורו במערה במרחק קצר מתחת ליער ארזי האל ועד לים התיכון, ליד טריפולי. צדי העמק הם צוקים תלולים המכילים מערות רבות וכולן קשות לגישה. החלק הנופי יותר של העמק, משתרע לאורך כ-20 ק"מ בין העיר בשרי לכפר טורזה .

העמק שוכן למרגלות הר אל-מקמל בצפון לבנון, ונהר קדישא שאורכו 35 קילומטרים זורם לאורכו. מקור הנהר הוא במערה הנמצאת במרחק קצר מתחת לעצי הארז. במורדות העמק יש סוללות עפר טבעיות, ובצוקים שמעליהן יש מערות רבות שהגישה אליהן קשה. מסביב למערות בנו הנזירים טראסות למטרות חקלאיות. מקומות הפרישה, שתאיהם קטנים ולעיתים, מסוגלים להכיל רק אדם אחד, חצובים בסלע ופזורים בשטח באופן לא אחיד. בחלק מהמנזרים השתמרו פרסקאות.

היסטוריה

מנזר אלישע הקדוש על שפת המצוק

מנזר קוזחיא בציורו של לואי-פרנסואה קסאס,‏ 1789

מערות רבות בעמק נוצלו עוד בתקופת האבן למחסה, למגורים ולקבורה. החל מימיה הראשונים של הנצרות העמק שימש כמקום התבודדות עבור נוצרים שרצו בכך. נזירים מרונים מסוריה ברחו לעמק לאחר רדיפתם שהחלה במאה ה-7, מגמה שהתחזקה עוד יותר לאחר הריסת מנזר מארון הקדוש במאה ה-10. הנזירים המרונים הקימו בקנוּבִּין שבמרכז העמק את המנזר המרכזי החדש שלהם, ובתוך זמן קצר נבנו מנזרים נוספים ברחבי העמק.

לאחר תום מסעות הצלב החלו הסולטאנים הממלוכים ביברס וקלאון להוביל קרבות כנגד המרונים המקומיים ב-1268 וב-1283. למרות המתקפות הממלוכיות מנזר דיר קנובין הפך למקום המושב של הפטריארכיה המרונית במהלך המאה ה-15, ונותר במעמד זה במשך חמש מאות שנים. המוניטין של הנזירים המרונים כאנשים אדוקים מבחינה דתית הך לנחלת הכלל במאה ה-17, וכתוצאה מכך אנשי רוח ודת רבים מאירופה ביקרו בעמק ואף התיישבו בו.

בנוסף להיותו מקום בעל חשיבות עבור הקהילה המרונית, העמק שימש כמקום מקלט עבור קהילות נוצריות אחרות לאורך השנים וביניהן ניתן למנות את היקוביטים מהכנסייה הסורית האורתודוקסית, המלכיתים, הנסטוריאנים, הארמנים ואף האתיופים.

ארז הלבנון מתואר במקורות עתיקים העוסקים בבוטניקה כאחד העצים הזקנים ביותר בעולם. העץ נחשב למשובח על ידי בני ישראל שהתיישבו בארץ, והם השתמשו בו כאחד מחומרי הבנייה של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני בירושלים. ארץ הלבנון מוזכר בתנ"ך כשבעים פעמים, והוא אף מופיע בעלילות גילגמש. לפי מקורות שונים יערות הארז החלו להיעלם במאה ה-6, בתקופת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון.

יער הארזים

כניסה לאחת המערות בעמק

בעמק נמצא שטח בגודל 646 דונם, המוגדר כשמורת יער, ובו נמצאים השרידים של יער ארזים גדול. בשמורה יש כ-375 עצי ארז, כאשר שניים מתוכם הם בני למעלה מ-3,000 שנים, עשרה מעל ל-1,000 שנים והשאר בני מאות שנים.

המנזרים

מנזרי העמק

בעמק חמישה מתחמי מנזרים עיקריים:

• מנזר קנובין (دير قنوبين) שוכן בצד הצפון-מזרחי של העמק, והוא המנזר המרוני העתיק והחשוב ביותר. הקמתו מיוחסת לקיסר תאודוסיוס הראשון,אך יש הטוענים כי המנזר הוקם על ידי תלמיד של תאודוסיוס מקנובין. רוב המנזר נחצב בסלע. במנזר יש תאי מגורים עבור הנזירים, כנסייה, קלויסטר וחדר אירוח. מקור השם קנובין מגיע מהמלה היוונית "קוינוביון" שפירושה: קבוצה שחיה חיים משותפים המבוססים על אהבה ותפילה. בשנת 1445, בעקבות רדיפות דתיות הפך המנזר למקום המושב של הפטריארך המרוני, עד מחצית המאה ה-17, עת הודיעה צרפת על הגנה על כל הקתולים בשטח האימפריה העות'מאנית ובכלל זה המרונים.
• מנזר אנטוניוס קוזחיא (دير مارانطﻮنيوﺱ ﻗﺰحيا) שוכן מול מנזר קנובין. לפי המסורת המנזר הוקם על ידי הילריון במהלך המאה ה-4, על מנת לחלוק כבוד לנזיר המצרי אנטוני הגדול, אם כי ישנם מסמכים עתיקים שלפיהם המנזר הוקם רק בשנת 1000. השם קוזחיא הוא ממקור סורי ופירושו "אוצר החיים". ה"אוצר" הוא ישו המייצג עבור הנזיר את הצורך להקדיש את חייו לתפילות ולזנוח את הבלי העולם הזה וה"חיים" הם שפע המים, המעניק לטבע את החיים. המנזר נחרב ושוקם במהלך המאה ה-16. מבנה המנזר כולל מסדרון, חדר ועידות, קפלה, טחנה ומספר הרמיטז'ים שנחצבו לתוך הסלע. ב-1584 נפתח במקום בית דפוס מהראשונים במזרח התיכון ובשנת 1610 הודפס במנזר ספר תהילים ומזמורים דתיים, דו לשוני, בן 260 עמודים, כשהמזמורים ערוכים בשני טורים, מימין הטקסט בסורית ומשמאל בערבית, אך בכתב גרשוני - סורי.
• מנזר גבירתנו מחוקא (حوقا) שוכן בין מנזר קנובין למנזר קזחיא בגובה של 1,150 מטרים, למרגלות מערה גדולה. המנזר הוקם על ידי כפריים מחוקא במאה ה-13. ההרמיטז' שכן על משטח ביניים סלעי נרחב בסמוך לבריכת מים המוזנת על ידי מספר ערוצים. אורכו של המשטח העליון הוא 47 מטרים, וניתן להגיע אליו רק באמצעות סולם. במשטח נמצאו כלי חרס וראשי חץ מימי הביניים, וככל הנראה הוא שימש כמקום מקלט. במערת חוקא, הנמצאת בסמוך למנזר בגובה 1170 מטרים, התגלו שרידים של ביצורים שככל הנראה היו בשימוש בתקופת האבן הקדומה, בתקופה הרומית ובימי הביניים.
• מנזר מר אלישע (دﺍﻴﺮ ﻤﺎﺮ ﺃﻠﻴﺸﻊ) הוזכר לראשונה במאה ה-14, והוא משמש את קהילת הכרמליתים וקהילת המתבודדים המרונית. המנזר כולל שלושה או ארבעה תאים קטנים, רפקטוריום, משרדים וכנסייה הכוללת ארבע קפלות שנחצבו לתוך הסלע.
• ממנזר מר סרקיס (دير القديسين سركيس و باخوس – رأس النهر), המכונה גם מנזר אל נאהר, שכן הוא שוכן בסמוך למוצא הנהר מר סרקיס, ניתן להשקיף על אח'דן, כפרסאגב וחאדת' אל ג'בה. בגלל מיקומו בגובה של 1,500 מטרים הוא נקרא גם "העין הצופה על קדישא". המנזר מוקדש לסרקיס ובקכוס. כנסיית סרקיס ובקכוס הראשונה נבנתה באמצע המאה ה-8 על חורבותיו של מקדש כנעני לאל החקלאות. בסמוך לכנסייה זו שוכנת כנסייה נוספת המוקדשת למריה, שנבנתה בשנת 1198. בין 1404 ל-1690 נבנו במקום מספר בניינים נוספים.

מנזרים נוספים הנמצאים בעמק הם מנזר מר גירגיס הכולל את קפלת מר צ'אליטה, מנזר מר יוהאנה, מנזר מר אבון הכולל את הרמיטז' מר סרקיס, ומנזר מר מורה.

מומיות קדישא

בין השנים 1989 ל-1991 פעלה בוואדי קבוצת ספלאולוגים וגילתה שמונה מומיות של כפריים מרונים, ותיארכה אותן לשנת 1283 בקירוב. המומיות נמצאו במערת אסי-אל חאדת' ביחד עם מגוון חפצי עתיקות והן נקראות בערבית המומיות המרוניות .

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עמק קדישה בוויקישיתוף

• המומיות בעמק קדישא