עקב אדום-זנב

מין של עוף

עקב אדום-זנב (שם מדעי: Buteo jamaicensis) הוא מין של עוף דורס בגודל בינוני המשתייך לסוג עקב שבמשפחת הנציים.

קריאת טבלת מיוןעקב אדום-זנב
עקב אדום-זנב
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
תת־סדרה: תרופודה
משפחה: נציים
סוג: עקב
מין: עקב אדום-זנב
שם מדעי
Buteo jamaicensis
גמלין, 1788
תחום תפוצה
  תפוצת רוויה
  תפוצה כל השנה
  תפוצה ללא רוויה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים

עריכה

העקב אדום-הזנב מצוי ומתרבה כמעט בכל שטחי צפון אמריקה, ממערב אלסקה וצפון קנדה בצפון ועד פנמה ואיי הודו המערביים בדרום, והוא אחד ממיני העקב הנפוצים ביותר ביבשת זו. למין זה יש כ-14 תת-מינים, השונים זה מזה בתחום התפוצה ובמראה החיצוני. העקב אדום-הזנב הוא ממיני העקב הגדולים באמריקה הצפונית. משקלו נע בין 690 ל-2,000 גרמים, אורך גופו נע בין 45 ל-65 סנטימטרים, ומוטת כנפיו נעה בין 110 ל-154 סנטימטרים[2]. אצל העקב אדום-הזנב קיימת דו-צורתיות זוויגית, המתבטאת בכך שהנקבות קטנות ב-25% מן הזכרים.

תבנית הנוצות וצבען משתנה בין תת-המינים השונים. הנוצות עשויות להיות בהירות, כהות או אדמוניות. באופן כללי, הבטן בהירה יותר מן הגב ומן הראש, ויש עליה דוגמאות שונות של פסים חומים-כהים. הזנב בצבע אדום-חום (מכאן מקור שמו של העקב), המקור קצר וכהה, וצורתו המאונקלת אופיינית למקורם של עופות דורסים[3]. בסיסי המקור והרגליים צהובים[2]. חושי הראייה והשמיעה של העקב אדום-הזנב חדים במיוחד.

העקב אדום-הזנב מצוי בשפע משום שהוא מסוגל לחיות במגוון רחב של בתי גידול וסביבות מחיה, כולל מדבריות, ערבות, יערות מחטניים ונשירים, יערות גשם טרופיים, שדות חקלאיים ואזורים אורבניים[4]. הוא מצוי בכל צפון אמריקה, להוציא אזורים נרחבים של יערות רצופים ואת האזור הארקטי. מבחינה חוקית, העקב אדום-הזנב הוא בעל-חיים מוגן במקסיקו, בקנדה ובארצות הברית. העקב אדום-הזנב הוא עוף פופולרי בתחום הבזיירות (ציד בעזרת בזים ועופות דורסים אחרים), בייחוד בצפון אמריקה: קרוב ל-60% מהעופות מתחת לגיל שנה הנלקחים מהטבע לאימון ולשימוש בתחום הבזיירות הם עקבים אדומי זנב. לעקב אדום-הזנב הייתה חשיבות גם בתרבות האינדיאנית. נוצותיו נחשבו לקדושות בקרב שבטים מסוימים, ונעשה בהן שימוש בטקסים דתיים שונים.

העקב אדום-הזנב הוא טורף סתגלתן. תזונתו מבוססת בעיקר על יונקים קטנים, אך היא כוללת גם עופות וזוחלים. התזונה משתנה בהתאם לאזור המחיה ולעונת השנה, אך היא כוללת בדרך כלל את ארנבון היער, הפסיון, השליו ומינים שונים של מכרסמים[5]. כן הוא יכול לצוד אווזאים, עטלפים, חדפיים, נחשים, לטאות, סרטנאים וחרקים, ולעיתים אף דגים כגון קרפיונים ושפמנוניים[6]. העקב אדום-הזנב עט על טרפו מגבוה, ותופס אותו בעודו עף בעזרת טפריו החדים.

העקב אדום-הזנב מגיע לבגרות מינית בגיל שלוש שנים. הוא מנהל מערכת יחסים מונוגמית, ומזדווג עם אותה הנקבה במשך שנים רבות. הזוג שומר על הטריטוריה שלו, גם לאורך עונות חיזור שונות. הרבייה מתרחשת באביב. במהלך מצגי החיזור, שאורכים 10 דקות לפחות, הזכר והנקבה עפים באוויר במעגלים רחבים ומשמיעים קריאות צווחניות. בנוסף הזכר מבצע מופעים של צלילות עמוקות שמסתיימות בנסיקה. לאחר ההזדווגות, הזוג בונה על גבי עץ גדול קן עשוי מענפים ומרופד בקליפות-עץ, מחטי אורן, גבעולים וכדומה. בתחילת אפריל גודל התטולה נע בין ביצה אחת לחמש ביצים. הן הזכר והן הנקבה דוגרים על הביצים, אך הנקבה דוגרת בדרך כלל יותר מהזכר, שמביא לה מזון בשעה שהיא דוגרת. הביצים בוקעות 28–35 ימים לאחר ההטלה, ואחרי 42–46 ימים הפרחונים מתחילים לעזוב את הקן לסיבובי תעופה קצרים. הצמחת הנוצות עשויה לארוך מעל 10 שבועות, שבמהלכם לומדים הפרחונים לעוף ולצוד[2]. בטבע, מגיע העקב אדום-הזנב לגיל 10–15 שנים בממוצע[7].

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עקב אדום-זנב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עקב אדום-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 Dewey, T. and D. Arnold. Buteo jamaicensis. Retrieved on 5 June, 2007.
  3. ^ Buteo jamaicensis. U.S. Geological Survey. Retrieved on 5 June, 2007.
  4. ^ Buteo jamaicensis. IUCN red list. Retrieved on 20 June, 2007.
  5. ^ Red-tailed Hawk - Buteo jamaicensis. Hawk Conservancy Trust. Retrieved on 5 June, 2007.
  6. ^ Terres, John K. (1980). The Audubon Society Encyclopedia of North American Birds. New York, NY: Knopf, 1109. ISBN 0394466519.
  7. ^ Red-tailed Hawk. southwest wildlife, 2007