עתירת ברנהיים
עתירת ברנהיים הייתה עתירה שהגיש בשנת 1933 היהודי פרנץ ברנהיים (Franz Bernheim), תושב גליביצה שבפרובינציית שלזיה העילית, אז בתחומי גרמניה הנאצית והיום בתחומי פולין, אל חבר הלאומים במחאה על חקיקה אנטי-יהודית של הנאצים.
העתירה הוגשה בהתאם להוראות ההסכם הגרמני-פולני על שלזיה המזרחית משנת 1922, הסכם שהכיל הוראות להגנה על זכויות המיעוטים, ומתוקפו הוקמה ועדה מעורבת גרמנית-פולנית לשלזיה עילית, בראשות פליקס קלונדר, לתקופה של 15 שנים (מועד סיום כהונתה נקבע ל-1937).
ברנהיים פוטר מתפקידו כמנהל בחברת Gleiwitz Deutsches Familien-Kaufhaus (DeFaKa) באפריל 1933 בשל חקיקה אנטי יהודית. העתירה התייחסה לא רק לפיטוריו של ברנהיים, אלא גם לאפליה גזעית בשלזיה העלית כולה, וציטטה הוראות נאציות לפיטורי עובדי ציבור "לא-אריים", נוטריונים, עורכי דין, אנשי רפואה ומורים. העתירה התקבלה על ידי חבר הלאומים, והובילה לא רק לפיצוי כספי עבור ברנהיים עצמו, אלא להשהיה של רוב החוקים הגזעיים הנאציים בשלזיה עילית. עם זאת, כאשר פג תוקף סעיף 147 להסכם על שלזיה המזרחית ב-15 ביולי 1937, הוחלו חוקי גזע גרמניים גם בשלזיה עילית.[1][2][3]
