פארק אקו
פארק אקו (באנגלית: Echo Park) הוא אתר טבע מוגן בקולורדו שבארצות הברית, חלק מהמונומנט הלאומי דינוזאור. באתר זה נשפך הנהר ימפה (Yampa River) לנהר גרין, יובל של נהר הקולורדו המתפתל בהמשך סביב מונולית אבן חול ענק המכונה "סלע ספינת הקיטור" (Steamboat Rock).[2] מפגש הנהרות באזור, שבו סדרת העתקים, יצר את אחד מאתרי הנוף היפים ביותר במונומנט הלאומי דינוזאור. האתר משמש ביתם של בעלי החיים בסיכון כדוגמת בז נודד, עיטם לבן-ראש ומיני הדגים: Ptychocheilus lucius, Xyrauchen texanus.[3]
 | |
| צילום בשנות ה-70 של המאה ה-19. הנהר ימפה (Yampa River) ברקע נשפך לנהר גרין הזורם בימין התמונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 1938 |
| מבקרים בשנה | 11,000[1] |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| גובה ממוצע |
5,082 רגל  |
| מיקום | |
| מדינה | קולורדו ארצות הברית |
| מיקום |
מחוז מופאט |
| קואורדינטות | 40°31′12″N 108°59′36″W / 40.520047°N 108.993326°W |
| http://www.nps.gov/dino/planyourvisit/echo-park.htm | |
  | |
הממצאים הארכאולוגיים מעידים שקניוני המשנה והאזורים המוגנים בעמק הנהר גרין היוו בית לתושבים מתרבות פרימונט ששגשגה בין המאה ה-7 למאה ה-13. תושבים אלו היו נוודים למחצה שחיו בבתים שבחלקם היו חפורים באדמה וידועים בעיקר מאמנות הסלע שהותירו אחריהם על קירות הקניונים ובמחסות סלעים. האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור היו ויליאם אשלי (William H. Ashley) וציידי הפרוות שלו ב-1825. ב-1869 מיפה הגאולוג ומגלה הארצות האמריקני ג'ון וסלי פאוול את המקום במסגרת מסע המחקר הראשון שלו ברמת קולורדו והוא שהעניק למקום את הכינוי "פארק אקו" (מאנגלית פארק ההד). המתיישב האירופאי הראשון היה פטריק לינץ' (Patrick Lynch), מתבודד שהקים את ביתו באתר ב-1883.[3]
כשהוכרז המונומנט הלאומי דינוזאור ב-1915 הוא לא כלל את פארק אקו. אתר זה נוסף יחד עם שטחים נוספים בקולורדו למונומנט הלאומי ב-1938. האתר נמצא באזור מבודד והאנשים היחידים המגיעים לאזור הם תיירים המגיעים ברפסודות במורד הנהר גרין. אתרי התיירות העיקרים הם הבתים של המתיישבים הראשונים, מערת הלחישות (Whispering Cave) והפטרוגליפים של ערוץ פול (Pool Creek Petroglyphs).[4]
מחלוקת סכר פארק אקו
עריכהבשנות ה-50 של המאה ה-20 עוררו התוכניות של לשכת הטיוב של ארצות הברית להקים עשרה סכרים בעלות של מיליארד דולר במסגרת מיזם אגירת מי נהר הקולורדו התנגדות כאשר התברר שאחד מהסכרים המוצעים עתיד להיבנות בפארק אקו במרכז המונומנט הלאומי דינוזאור. המחלוקת צברה תאוצה, הגיעה לממדים לאומיים והשתלטה על השיח של שימור הטבע במשך שנים. דייוויד ברואר, מנכ"ל ארגון שמירת הסביבה מועדון סיירה והווארד זנאייזר (Howard Zahniser) מחברת אזורי הטבע הבראשיתי (The Wilderness Society) הובילו מערכה לאומית בקנה מידה חסר תקדים לשימור הקניונים הנופיים של הנהרות גרין וימפה. הם טענו שאם מונומנט לאומי אינו מוגן בפני פיתוח מודרני, איך ניתן יהיה לשמור על שלמותו של אתר טבע כלשהו?
מולם ניצבו חברי הקונגרס של ארצות הברית רבי ההשפעה ממדינות מערב ארצות הברית, שהיו מחויבים למיזם במטרה להבטיח את הזכויות בשימוש במים, להשיג חשמל הידרואלקטרי זול ולפתח את מאגרי המים שמאחורי הסכרים כאתרי תיירות. לאחר ויכוחים ממושכים הגיעו חברי הקונגרס לפשרה על פיה לא יוקם סכר בפארק אקו בתמורה להסכמה להקמת שאר הסכרים שבמיזם. חוק מיזם אגירת מי נהר הקולורדו נחקק ב-11 באפריל 1956. בחוק נקבע כי "שום סכר או מאגר מים לא יבנה על סמך חוק זה בתחומי פארק או מונומנט לאומי כלשהם".
היסטוריונים מעריכים כיום שמחלוקת סכר פארק אקו סימלה את תחילת התקופה שבה היו כמה הצלחות פוליטיות גדולות לתנועה לשימור הסביבה כדוגמת חוק הטבע הבראשיתי (Wilderness Act) וחוק הנהרות הנופיים והפראיים (Wild and Scenic Rivers Act).
לקריאה נוספת
עריכה- James Lawrence Powell, Dead Pool: Lake Powell, global warming, and the future of water in the West, University of California Press, 2008 ,ISBN=0-520-25477-5
