פוינטיליזם
פוינטיליזם הוא סגנון ציור פוסט אימפרסיוניסטי שהתפתח בצרפת בין השנים 1884–1900, ומבוסס על ציור בנקודות.
בסגנון זה נעשה שימוש בחלק מרעיונות האימפרסיוניזם. מבחינה טכנית מדובר בציור בנקודות של צבעי יסוד בשילוב צבעים משלימים, טכניקה המבוססת על תורת שבירת האור של ניוטון ותורת הצבעים משלימים של שברויי. בהשפעת תורות אלו ניסו אומני הפוינטליזם ליצור "תערובת אופטית" על ידי ציור נקודות מדויקות של צבעי יסוד היוצרים בעין המתבונן צבע חדש.
מבחינת התכנים של היצירות, מתארים האמנים הפוינטליסטים, בדומה לאימפרסיוניסטים, את חיי המעמד הבורגני בפריז של סוף המאה התשע-עשרה. עם זאת, התנגדו האמנים הפוינטליסטים לרעיון המרכזי של האימפרסיוניזם: ציור מהיר בטבע. במקום זאת עבדו לאט, מחושב, ומדויק ויצרו את הגרסה הסופית בסטודיו לאחר סקיצות שעשו בטבע. כתוצאה מההבדל בתהליך העבודה, הציורים האימפרסיוניסטים מתאפיינים בתנועה ורטט לעומת הציורים הפוינטליסטים הנראים קפואים, מדויקים ומנוכרים יותר.
הטכניקה הפוינטליסטית פותחה על ידי אומן צרפתי ז'ורז' סרה שניסה לשפר את הטכניקה האימפרסיוניסטית ולהפוך אותה למדעית והצייר פול סיניאק. לדוגמה, יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי לה גראנד ז'אט של סרה צויר כסקיצה בטבע ללא דמויות אדם. הציור הסופי לעומת זאת עוסק בבילוי של המעמד הבורגני ביום ראשון אחר הצהריים, נושא אימפרסיוניסטי מקובל. הסקיצה מצוירת בנקודות יותר גדולות מאשר הציור הסופי בגלל תהליך העבודה המהיר יותר. בציור הסופי ניתן לראות כי הצייר הוסיף דמויות רבות המבלות את אחר הצהריים במקום בילוי מרכזי.
כאמור, אבות הציור הפוינטליסטי הם: ז'ורז' סרה ופול סיניאק. ציירים נוספים שהשתמשו בטכניקה זו היו-האימפרסיוניסט קאמי פיסארו, אלפרד סיסלי, אנרי אדמונד קרוס, מקסימיליין לוס, אנרי מאטיס, אלברט דובואה-פיילט, צ'ארלס אגרנד, ג'וזפה פליאדה דה וולפדו, תיאו ואן ריססלברגה, ואפילו וינסנט ואן גוך.[1]
במקביל להתפתחות הסגנון הפוינטליסטי בצרפת התפתח סגנון ציור דומה בשם דוויזיוניזם (divisionism) באיטליה. משמעות השם היא חילוק (division), שם המתייחס לחלוקת הצבעים על הבד היוצרת צבע שלישי בעין המתבונן. שני הזרמים לא ידעו זה על זה בעת התפתחותם ושיטת הציור של שניהם כמעט זהה לחלוטין.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ visual-arts-cork.com, Pointillism (c.1884-1900)