פול ורלן

משורר צרפתי

פול-מארי ורלןצרפתית: Paul-Marie Verlaine; ‏30 במרץ 18448 בינואר 1896) הוא מגדולי משורריה של צרפת.

פול ורלן
Paul Verlaine
לידה 30 במרץ 1844
מץ, מוזל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בינואר 1896 (בגיל 51)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות בטיניול עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Pauvre Lelian, Pablo de Herlagnèz עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון קונדורסה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה לירית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי סימבוליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1858 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים Georges Verlaine עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Prince des poètes עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דיוקן של פול ורלן

קורות חייו ושירתו

עריכה

ורלן נולד בעיר מץ, ולאחר לימודיו בפריז המשיך לעבודה במגזר הציבורי. הוא החל בכתיבת שירה בגיל צעיר, והושפע בעיקר מתנועת המשוררים הצרפתית מאסכולת הפארנאס, וממנהיגה שארל מארי רנה לקונט דה ליל.

אוסף שיריו הראשון שהוצא לאור, "Poèmes saturniens" (פורסם ב-1867) מיצב את ורלן כמשורר הומוסקסואל מקורי ומבטיח, על אף שזכה לביקורת מידי שארל אוגוסטן סנט-בב, מבקר השירה המפורסם. חייו הפרטיים של ורלן נראים בבירור בשיריו, החל מאהבתו (האפלטונית) למתילד מוטה (שהייתה מאוחר יותר לאשתו) וכלה בעזיבת משפחתו למען מאהבו, המשורר הצעיר ארתור רמבו, שאיתו ניהל רומן סוער.

ורלן אהב לשכב עם גברים ואהב את הטיפה המרה. באחד מהתקפי הזעם שלו בזמן שכרות ירה ברמבו ופצע אותו בפרק כף ידו. ורלן נעצר ונכלא במונס שבבלגיה. בעת שהותו בכלא היה לנוצרי קתולי. השפעת אירועים אלו ניכרת בעבודתו מאותה תקופה, Romances sans paroles ("שירי אהבה ללא מילים").

לאחר שחרורו נסע ורלן לאנגליה, שם עבד כמורה ופרסם אוסף שירים מצליח נוסף, שנקרא Sagesse (בצרפתית: "חוכמה"). הוא חזר לצרפת ב-1877, ושימש כמורה לאנגלית בעיר רת'ל. ורלן התאהב באחד מתלמידיו, לוסיאן לטינואה, אשר היה להשראה למספר שירים נוספים. לטינואה עצמו מת זמן קצר לאחר מכן מטיפוס הבטן.

ב-1884 טבע פול ורלן את הקטגוריה "משוררים מקוללים", שנעשתה עם השנים כינוי רווח לטיפוס המשורר הדחוי והמרדן, החי חיים פרובוקטיביים ומסוכנים ושאינו זוכה להכרה אלא אחרי מותו[1].

בשנותיו האחרונות הידרדר ורלן לאלכוהוליזם ולעוני, וכתוצאה מכך איבד את שפיותו. הוא נפטר ב-1896 ונקבר בבית הקברות Cimetière des Batignolles בפריז.

תרגומים לעברית

עריכה
  • המקוללים, משירי שארל בודלר, פול ורלין, ארתור רמבו, הביאם לדפוס יונה דוד, תל אביב, עקד, 1961
  • "עלה עלי כמו אשה" ו"ישבנו בקפה מלא מטומטמים", שני שירים מאת פול ורלן, מתוך הקובץ HOMBRES, תרגם לעברית: דורי מנור, בתוך: "מיעוט", שירים ותרגומי שירה, הקיבוץ המאוחד 2001
  • Mille e Tre ו"אל תחרף, פייטן", שני שירים מאת פול ורלן, תרגם לעברית: דורי מנור, בתוך: "בריטון", שירים ותרגומי שירה, אחוזת בית, 2005
  • פול ורלן, 67 שירים, תרגם לעברית: עמינדב דיקמן, הוצאת כרמל, 2010
  • פול ורלן, שיר סתיו, תרגם לעברית: זאב ז'בוטינסקי, בתוך: ז'בוטינסקי, כתבים: שירים, עמודים סא–סג
  • פול ורלן, תכלת השחק, תרגמה לעברית: רחל המשוררת[2]

שירים של ורלן בעברית

עריכה
שעת הרועה

מצרפתית: אברהם עוז
הַסַּהַר מַאֲדִים בְּעַרְפִּלֵּי הָאֹפֶק.
בָּאֵד הַמְחוֹלֵל הַכָּר בְּאִבְכָתוֹ
יָנוּם, וּצְפַרְדְּעוֹן יַשְׁמִיעַ צִוְחָתוֹ
בִּירַק הַגֹּמֶא מְסֻחְרָר הַדֹּפֶק.

פִּרְחֵי הַמַּיִּם כְּבָר סוֹגְרִים אֶת הֶעָלִים,
וּבַמֶּרְחָק הַצַּפְצָפוֹת בְּטוּר צָפוּף
רוֹשְׁמוֹת צִלְלֵיהֶן בְּקַו זָקוּף.
לְעֵבֶר הַחֹרְשׁוֹת נָעִים הַגַּחְלִילִים.

הַיַּנְשׁוּפִים מִתְעוֹרְרִים, וְהַךְ דּוּמָם
בְּאֹפֶל הָאַוִּיר בְּכַנְפֵיהֶם הוֹלְמִים,
וּבָרָקִיעַ שְׁלַל אוֹרוֹת נַעֲלָמִים.
חִוֵּר מוֹפִיעַ נֹגַה, לַיְלָה קָם.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה