פורטל:היסטוריה/המחקר?/40

לעיתים משלב ההיסטוריון משפטים מנהמת ליבו בספריו, ומנסה לזרוע מסרים, לקח לקוראים. כך עשה פרופסור ארנסט גומבריך בספרו היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים. הספר נכתב משסיים גומבריך, בגיל 26, הדוקטורט שלו ולא מצא עבודה עקב המצב הכלכלי הקשה ערב מלחמת העולם השנייה, אז ביקש ממנו חברו לחוות דעה על ספר היסטוריה לילדים באנגלית ואולי אף לתרגמו לגרמנית. גומבריך שלא התרשם מהספר המליץ שלא לתרגם את הספר והוסיף כי לדעתו יוכל לכתוב ספר מוצלח טוב יותר. משיצא הספר לאור הוא התקבל באהדה רבה ותוך זמן קצר תורגם לחמש שפות. באותה התקופה הנאצים הגרמנים אסרו את הפצת הספר מכיוון שהיה פציפיסט מידי לטעמם. גומבריך כתב: "הספר הזה לא אמור לבוא במקומו של ספר היסטוריה כלשהו, המשרת בבית הספר מטרות אחרות לגמרי. הייתי רוצה שהקוראים שלי יקראו בו להנאתם, ויעקבו אחר סיפור ההיסטוריה בלי להיות מחויבים להכין סיכומים ולרשום שמות ותאריכים. אני מבטיח שלעולם לא אבחן אותם". בסיום הספר בגרסתו משנת 1936 כתב גומבריך ש"כולנו מקווים לעתיד טוב יותר - הוא חייב להיות טוב יותר!". בסוף הפרק שהוסיף בשלהי המאה ה-20, הוא מצא לנכון להתנסח ביתר זהירות. גומבריך, אחרי שתיאר את המלחמות, האסונות והאיומים שהביאה עמה המאה העשרים, סיים במילים: "עדיין מותר לנו להמשיך לקוות לעתיד טוב יותר".