פח'ר א-דין השני
פח'ר א-דין אל-מעני השני (בערבית: فخر الدين المعني الثاني; 1572–1635) היה אציל דרוזי ששלט במחצית הדרומית של לבנון ובצפונה של ארץ ישראל בסוף המאה ה-16 וברבע הראשון של המאה ה-17.
-2.png) | |
| לידה |
6 באוגוסט 1572 בעקלין, לבנון  |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 1635 (בגיל 62) ג'זין, לבנון |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהפח'ר א-דין היה בנו של פח'ר א-דין הראשון, אמיר ממשפחת בית מען (אנ') הנכבדת ושליט הרי השוף במרכז לבנון של ימינו. בסוף המאה ה-16 היה פח'ר א-דין למושל הרי השוף וזכה לתמיכה מקומית של דרוזים ושל מרונים ולאישורה של הממשלה העות'מאנית. הוא הרחיב את שטח שליטתו והשתלט על הרי הלבנון והגליל העליון. בתחילת המאה ה-17 קשר קשרים עם תושביו הדרוזים של הר הדרוזים וב-1610 השתלט על הגליל התחתון. לאחר מכן המשיך וכבש גם את עמק יזרעאל וצבאו הגיע עד בית שאן וג'נין בדרום. צעדיו אלה גרמו לו להסתכסך עם שליטיהם המקומיים של השומרון והשרון, והשער הנשגב באיסטנבול צידד באחרונים בשל חששו מכוחו המתגבר של פח'ר א-דין.
ב-1613 נאלץ פח'ר א-דין להימלט מפני הסולטאן העות'מאני, והוא עזב את ארץ ישראל והפליג אל בני מדיצ'י שליטי פירנצה שהיו בעלי בריתו ושם התקבל בכבוד על ידי קוזימו השני, הדוכס הגדול של טוסקנה. פח'ר א-דין ניסה לגייס לצידו שליטים איטלקים תוך שהוא מבטיח להם אחיזה בחופים המזרחיים של הים התיכון, וביקר בין היתר בנאפולי, במסינה ובפלרמו, כמו גם במלטה. מאמציו לא נשאו פרי והוא שב ללבנון ב-1618. עם זאת, תוך שנים ספורות השתלט מחדש על כל השטחים שהיו ברשותו ב-1613, והסולטאן נאלץ להכיר בשלטונו מחלב בצפון ועד גבול מצרים בדרום. בפועל, הייתה לפח'ר א-דין אחיזה של ממש רק בשטח שבין קו ביירות–ענג'ר בצפון וקו חיפה–בית שאן בדרום. בשנים אלה ביצר פח'ר א-דין את ביירות, את צידון, את עכו ואת צפת, וכן את דיר אל-קמר מדרום לביירות, ובה קבע את בירתו כבר ב-1590. לבסוף באה סבלנותו של מורט הרביעי לסופה, ופח'ר א-דין הובס בשנת 1633 בקרב ליד חאצביא ושלטונו בא לסופו. הוא התחבא מפני הצבא העות'מאני במערה בג'זין, ולאחר שהם לא הצליחו לחדור פנימה, הם מילאו אותה עשן והוא נאלץ לצאת ולהיכנע. כעבור כמה חודשים הוא הוצא להורג יחד עם בני משפחתו באיסטנבול, ב-13 באפריל 1635.[1]
פח'ר א-דין העניק לפרנציסקנים את פסגת התבור ואת השטח שסביב מערת הבשורה בנצרת, לאות הערכה לבית מדיצ'י שאירח אותו בגלותו בפירנצה, ובבוא העת הפרנציסקנים הקימו שם את כנסיית ההשתנות ואת כנסיית הבשורה, בהתאמה. ככל הנראה, פח'ר א-דין בנה את מבצר בני מען בהר ארבל. גם מצודת פח'ר א-דין שמעל העיר תדמור מיוחסת לו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- פח'ר א-דין השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מרדכי גיחון, הוצאת כרטא 1974, עמ' 9–78.
- מינה רוזן, "יהודים בשירות פח'ר אד-דין השני שליט הלבנון (1586–1635)", פעמים 14, 1982, עמ' 32–44