פיירי גורדון
הפיירי גורדון (באנגלית: Fairey Gordon) היה מפציץ קל דו-מושבי בריטי ("מפציץ דו-מושבי לשעות היום"), אשר שימש גם כמטוס למשימות כלליות. מטוסי הגורדון שירתו בחיל האוויר המלכותי בשנות ה-30 וחלקם הועברו מאוחר יותר לניו זילנד, שם שירתו עד תחילת שנות ה-40.
 | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מפציץ קל ומטוס למשימות כלליות |
| ארץ ייצור |
 בריטניה |
| יצרן | פיירי אוויאיישן |
| טיסת בכורה | 3 במרץ 1931 |
| תקופת שירות | 1931–1943 (כ־12 שנים) |
| צוות | 2 |
| יחידות שיוצרו | 186 |
| משתמש ראשי |
בריטניה |
| משתמשים משניים |
 ברזיל ניו זילנד |
עיצוב ופיתוח
עריכההפיירי גורדון היה מטוס דו-כנפי בעל מבנה קונבנציונלי לתקופתו של שלדת מתכת המכוסה בד. המטוס היה מצויד בגרסאות שונות של מנוע הארמסטרונג סידלי פנתר סימן IIa, בעל 525–605 כוחות סוס. החימוש כלל זוג מקלעים, אחד מסוג ויקרס בתא הטייס הקדמי והשני מסוג לואיס בתא הטייס האחורי, שניהם בקוטר של 7.7 מ"מ, ו-230 ק"ג של פצצות. מחווני הטיסה של הגורדון היו בסיסיים וכללו מד מהירות אוויר, מד גובה, מד לחץ שמן, טכומטר, מחוון פנייה ואיזון ומצפן.
הגורדון פותח מהפיירי IIIF, והסתכם בעיקר בהתקנת מנוע הארמסטרונג סידלי פנתר. אב הטיפוס ערך את טיסת הבכורה שלו ב-3 במרץ 1931[1], וכ-80 גרסאות מוקדמות יותר של הפיירי IIIF הוסבו לסטנדרט זה. 178 מטוסים חדשים נועדו לשימוש על ידי חיל האוויר המלכותי ומספר מצומצם של פיירי IIIF הוסבו בעודם על פס הייצור. 154 מטוסי גורדון סימן I נבנו, לפני שהחלה בניית הגורדון סימן II, בעל סנפירים והגה כיוון מוגדלים, אך רק 24 יחידות הושלמו מגרסה זו כאשר הופנה פס הייצור לצורך בניית הסורדפיש. הגרסה הימית של הגורדון, שהייתה בשימוש חיל הים המלכותי, נודעה כפיירי סיל.
היסטוריה מבצעית
עריכה
הגורדון שירת בחיל האוויר המלכותי במהלך שנות ה-30, כאשר טייסת מס' 40 הייתה הראשונה שהפעילה את המטוס בבריטניה באפריל 1931 למשימות הפצצה, וטייסת מס' 6 הייתה הראשונה שהפעילה את המטוס מעבר לים, במזרח התיכון, למשימות כלליות. מרביתם הוצאו משירות ב-1938, אם כי 14 מטוסים הוסיפו לשרת כמטוסי אימון או כגוררי מטרות, ואחד מהם נותר בשירות בבריטניה עד ספטמבר 1941[2]. במצרים הופעל הגורדון עד 1939, כאשר שישה מטוסים ששירתו כגוררי מטרות באסמאעיליה[3], הועברו לידי חיל האוויר המלכותי המצרי.
49 מטוסי הגורדון הנותרים במצרים הועברו לידי חיל האוויר המלכותי הניו זילנדי באפריל 1939, ו-41 מתוכם הוכנסו לשירות בתפקידי אימון טייסים. אנשי חיל האוויר הניו זילנדי גילו כי המטוסים שחוקים משימוש ונשאו את תוצאות שירותם במזרח התיכון - כולל לפחות עקרב אחד. ב-8 בדצמבר 1941 עוד היוו 30 מטוסי גורדון חלק ממטוסי הקו השני בסדר הכוחות הניו זילנדי[4]. האחרון מבין מטוסים אלה, כמו גם האחרון מבין מטוסי הגורדון שנותרו בכל מקום, הוצא משירות ב-1943.
בתחילת 1941 היה מוצב גף בן שבעה מטוסי גורדון בבית הספר לטיסה מס' 4 ששכן בבסיס חיל האוויר המלכותי חבניה שבעיראק[5]. גף זה הוחזר מהפעילות אליה הועבר כגורר מטרות בחזרה למשימות הפצצה, והשתתף בהגנה על חבניה כנגד הכוחות העיראקיים שתקפו את הבסיס במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית.
גרסאות
עריכהשירות
עריכה
הפיירי גורדון שירת במדינות הבאות:
ברזיל - 20 מטוסים נרכשו עבור חיל האוויר הברזילאי, חמישה מתוכם צוידו במצופים לפעולות בשיתוף עם הצי[6].
הממלכה המאוחדת
סין - מטוס אחד (מס' 1515) נמכר ללקוח פרטי, Arnold & Co[2].
מצרים
ניו זילנד
.svg){kind=small}
מפרט טכני (פיירי גורדון סימן I)
עריכהמאפיינים כלליים
עריכה- צוות: 2
- אורך: 11.20 מטר
- מוטת כנפיים: 13.95 מטר
- גובה: 4.32 מטר
- שטח כנף: 40.69 מ"ר
- משקל ריק: 1,589 ק"ג
- משקל מרבי: 2,679 ק"ג
- מנוע: כוכבי מקורר אוויר, 1 X ארמסטרונג סידלי פנתר סימן IIa, 525 כ"ס
ביצועים
עריכה- מהירות מקסימלית: 240 קמ"ש
- מהירות שיוט: 177 קמ"ש
- טווח: 966 ק"מ
- סייג רום: 6,700 מטר
- מהירות נסיקה: 5.1 מטר/שנייה
- עומס כנף: 65.8 ק"ג/מ"ר
- כוח/מסה: 0.15 קילוואט/ק"ג
חימוש
עריכה- מקלעים: 1 X 7.7 מ"מ ויקרס, מקובע לירי קדימה.
- 1 X 7.7 מ"מ לואיס, ניתן להזזה, בתא הטייס האחורי.
- פצצות: 230 ק"ג במתלים תחת הכנפיים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פיירי גורדון באתר "Pacific Wrecks"
- פיירי גורדון בטייסת מס' 207 של חיל האוויר המלכותי
- Fairey Gordon - Virtual Aircraft Museum
- Ivan Prince, "Fairey Gordon Mk.I & II - NZ601 to NZ641 & RAF Serials". Australian & New Zealand Military Aircraft Serials & History
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Philpott, Ian M. The Royal Air Force 1930 to 1939, Volume 2: An Encyclopedia of the Inter-War Years: Rearmament. Pen & Sword Aviation, 2008. ISBN 1844153916. עמוד 411
- ^ 1 2 Taylor, H.A. Fairey Aircraft since 1915. Putnam, 1974. ISBN 9780370000657. עמוד 220
- ^ Niehorster, Royal Air Force - Middle East, 3 September 1939
- ^ Niehorster, Royal New Zealand Air Force, 8 December 1941
- ^ Lyman, Robert. Iraq 1941: The Battles for Basra, Habbaniya, Fallujah and Baghdad. Osprey Publishing, 2006. ISBN 1841769916. עמוד 22
- ^ Taylor, עמודים 217, 220