פייר גארדל

פייר-גבריאל גארדל (בצרפתית: Pierre-Gabriel Gardel;‏ 4 בפברואר 1758 – 18 באוקטובר 1840) היה רקדן בלט, מנהל בלט, כנר ומלחין צרפתי. הוא היה אחיו הצעיר של מקסימיליאן גארדל, שהיה מבוגר ממנו ב-17 שנים. בשנת 1795 נשא לאישה את הרקדנית מארי מילר, שאותה הציג ברבות מיצירותיו.

פייר גארדל
Pierre Gardel

לידה	4 בפברואר 1758 נאנסי, דוכסות לורן
פטירה	18 באוקטובר 1840 (בגיל 82) פריז, צרפת
מוקד פעילות	צרפת
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	כינור
בן או בת זוג	מארי מילר
צאצאים	Amélie Gardel-Habeneck

קריירה

גארדל, יליד ננסי, החל את לימודיו בבית הספר של האופרה הלאומית של פריז בשנת 1772, בהשגחת אחיו. הוא היה לסולן ב-1780, אבל נאלץ לוותר על קריירת ריקוד עקב בעיות בריאות, לצד קנאה גוברת מצד בן-גילו, אוגוסט וסטריס, שהצטיין בטכניקה. עם מות אחיו מקסימיליאן בשנת 1787, תפס פייר את מקומו כמנהל הבלט של האופרה.

בעזרת לואי מילו, התקדם גארדל לעמוד בראש בלט האופרה של פריז למשך 40 שנה, בהן התאים עצמו לתהפוכות המהפכה הצרפתית ושלטון נפוליאון.

שלושת הבלטים הראשונים שלו: "משפט פריס" (1787), "פסיכה" (1790) ו"טלמאכוס" (1790) שאבו את נושאיהם ממיתוסים קלאסיים והתאימו למשטר הישן. כשהמהפכה הצרפתית חוללה המולה פוליטית, יצר גארדל מחולות פריוטיים, ששילבו תוכן פוליטי עם רעיונות נאו-קלאסיים. הוא שיתף פעולה עם ז'אק-לואי דויד, צייר שהיה שותף להשקפותיו של גארדל על הצגת רעיונות המהפכה ביצירות אמנות. ב" L'Offrande à la Liberté ‏ (1792) שלו הציג גארדל את אירועי המהפכה כאופרה, עם מוזיקה מאת פרנסואה ז'וזף גוסק. היא כללה את ההמנון המהפכני הלאומי המרסייז, שהושר על הבמה.

פייר גארדל טען, שריקוד טכני חזק חשוב בה במידה הן לעלילת הבלט והן לצד התיאטרלי שלו. הוא הושפע מן הרפורמות של נובר, אם כי גארדל לא גרס, ששימוש בפנטומימה צריך להביא להגבלת הטכניקה. הוא צימצם את השימוש בפנטומימה למינימום ונתן עדיפות לאנשים בעלי כישרון דרמטי טבעי. הכוריאוגרפיה שלו הציעה לרקדנים מה שנחשב בעיניו לעבודה דרמטית ומאתגרת. מחוץ לאופרה, מנהלי בלט התמקדו בפנטומימה. בתקופה זו איפשר גארדל שינויים בהכשרה, שישקפו את התמקדותו בהרחבת הטכניקה להשגת מעללים גופניים רבי-עוצמה. גארדל התיר ועודד יצירת דיברטיסמנים לרקדנים. אוגוסט וסטרי היה רקדן ראשי באותה תקופה ונודע בהרחבת גבולות הסיבוב והקפיצה. בדיוק אותו דבר שגרם קשיים לגארדל כרקדן הוא שהיה ליקר-ערך, מרגע שגארדל נעשה למנהל בלט האופרה.

אחידות האימון שהאופרה של פריז נודעת בה הופיעה לראשונה בהנהגתו. ביקרו אותו על שלא התיר לכוריאוגרפים חיצוניים גישה לרקדניו, ש"אותם החזיק במעין בידוד אמנותי". היו שטענו, כי הנהגתו של גארדל הייתה הסיבה לכך, שמספר קטן כל כך של רקדנים ידועי-שם יצאו מן האופרה של פריז בתקופת שלטונו ובשנים שאחריה. ככוריאוגרף מוכשר, הלהיב את הקהל למן הפקותיו הראשונות ב-1790 עד ממש לפני פרישתו. ב-1829 החל להפחית את נטל עבודתו, ובחר ליצור לאופרות, במקום לכתוב בלטים שלמים. מ-1820 עברה יצירת הבלטים אל ז'אן-פייר אומר, אף כי לפרישה מלאה ממשרתו הגיע גארדל רק ב-1827.

גארדל הלך לעולמו ב-1840 בפריז.

יצירות עיקריות

כולן הוצגו באופרה של פריז

• 1784: Dardanus (Sacchini)
• 1786: Les Sauvages
• 1790: Télémaque dans l'île de Calypso
• 1790: Psyché
• 1791: Bacchus et Ariane
• 1793: Le Jugement de Pâris
• 1800: La Dansomanie
• 1802: Le Retour de Zéphire
• 1803: Daphnis et Pandore
• 1804: Une demi-heure de caprice
• 1804: Achille à Scyros
• 1806: Paul et Virginie
• 1808: Vénus et Adonis
• 1808: Alexandre chez Apelles
• 1809: La Fête de Mars
• 1810: Vertumne et Pomone
• 1810: Persée et Andromède
• 1812: L'Enfant prodigue
• 1814: Le Retour des lys
• 1815: L'Heureux Retour
• 1817: Les Fiancé de Caserte
• 1818: Proserpine
• 1818: Zirphile
• 1818: La Servante justifiée

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייר גארדל בוויקישיתוף