פיצוץ מלון המלך דוד

פיצוץ מלון המלך דוד
חלק מההתקוממות נגד המנדט הבריטי
	מלון המלך דוד לאחר הפיצוץ. דגל הממלכה המאוחדת מתנוסס מעל חזית המלון.
תאריך	22 ביולי 1946
מקום	מלון המלך דוד, ירושלים
מטרה	קריסה של האגף הדרומי המנדט הבריטי
קואורדינטות	31°46′28″N 35°13′21″E / 31.774369444444°N 35.222616666667°E
סוג	פיגוע תופת
הרוגים	91
פצועים	45
מבצע	אצ"ל
	(למפת ירושלים רגילה) פיצוץ מלון המלך דוד

פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שבוצע על ידי אנשי האצ"ל במסגרת תנועת המרי העברית, נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי 1946. האצ"ל פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שכנה המפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי ובו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כ-91 אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן 17 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו.^[1]

הרקע לפעולה

ב-1938 העביר מנהל השלטון המנדטורי את מושבו לאגף הדרומי של מלון המלך דוד. במלון שהיווה את מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא, ישבו בכירים צבאיים ואזרחיים רבים של שלטון המנדט, ובעיני רבים הוא היווה סמל לשלטון זה. אירועי "השבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, גרמו לרצון בפעולת תגמול. המלון נבחר על ידי מפקדת "ההגנה" בראשותו של משה סנה כמטרה עבור האצ"ל, גם בשל הרצון להשמיד את כמויות המסמכים הגדולות, שנתפסו על ידי הבריטים בסוכנות היהודית ב-29 ביוני באירועי השבת השחורה ואוכסנו במלון באגף הדרומי. מסמכים אלו הפלילו את ההגנה וקשרו אותה לתנועת המרי העברי. פעולה זו התרחשה במקביל לפעולת הפלמ"ח במחנה הבריטי בת גלים ולפעולת הלח"י בבניין האחים דוד.

ב-1 ביולי 1946, כתב משה סנה אל מנחם בגין:

א. עליכם לבצע בהקדם האפשרי את הצ'יק ואת הבית של עבדך משיחך. הודיעני על המועד. מוטב בבת אחת. אין לפרסם זהות הגוף המבצע - לא בפרסום מפורש ואף לא ברמיזה.

— מכון ז'בוטינסקי, 1 בנובמבר 1945

"הצ'יק" פירושו "מלונצ'יק" - מלון המלך דוד. "הבית של עבדך משיחך" פירושו בניין "האחים דוד" (בניין משרדים סמוך למלון ששימש גם הוא את שלטונות המנדט), שנועד כמטרה ללח"י (הכינוי שאב השראה מהפסוק האחרון בתפילת נשמת כל חי: "על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי, עבדך משיחך").

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, שלח את מאיר וייסגל כשליחו לסנה, להפציר בו להפסיק את המאבק המזוין בבריטים. הוא איים שאם לא ייענה הוא יתפטר מתפקידו ויפרסם את סיבת ההתפטרות. סנה הודיע לווייסגל כי אינו יכול להכריע בעניין לבדו, והוא יביא את ההחלטה בפני "ועדת x" (ועדה פוליטית-ציבורית שתפקידה היה לאשר פעולות צבאיות של תנועת המרי העברי). בוועדה התעורר ויכוח לגבי סמכויותיו של ויצמן, אך הוחלט להיעתר לבקשתו. בעקבות זאת התפטר סנה מתפקיד ראש המפקדה הארצית של ההגנה.^[2] סנה החליט לנסוע לפריז בעצמו, ולהשתתף בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית, שבה נדון המשך המאבק במנדט הבריטי. לפני צאתו את הארץ, ב-19 ביולי, הוא העביר לבגין בקשה לדחיית הפעולה, וזו נקבעה ל-22 ביולי. התוכנית של הלח"י לפוצץ את בניין "האחים דוד" בוטלה בשל קשיי התיאום.

ביצוע הפעולה

ביום שני, 22 ביולי 1946, העבירו חוליית לוחמי אצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון") את מטעני החבלה באמצעות משאית לפתח המלון. בפתח המלון חיכו חברי החוליה הראשונה, בפיקודו של יוסף אבני, מחופשים לערבים, ויחד פרקו את מטעני החבלה מהמשאית. לאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי חלב גדולים, שכל אחד מהם הכיל 50 ק"ג חומר נפץ, בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם. לוחמי האצ"ל הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. חיילי הלגיון הערבי שראו אותם יוצאים פתחו עליהם באש, ובקרב היריות שהתפתח נפגעו שניים מלוחמי האצ"ל. אחד מהלוחמים, אהרן אברמוביץ' מת מאוחר יותר מפצעיו.^[3]

אצ"ל פעל למסירת הודעה טלפונית על הפיצוץ. לפי טענה אחת היינריך ריינהולד, סוכן בריטי שפעל בשורות האצ"ל והיה שותף לביצוע הפעולה, לא הספיק להעביר בזמן אזהרה למפעיליו אודות ההתקפה הצפויה על המלון, והללו העדיפו שלא לפעול כל עוד לא הגיעה התרעה מפורשת. בשעה 12:10 הודיע הארגון על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "פלסטיין פוסט" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שעובדיה פתחו את חלונות הבניין על מנת שלא יתנפצו מהדף הפיצוץ הצפוי. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. הממשלה הבריטית טענה שההודעה התקבלה "לא על ידי מי שהדרג שלו איפשר לגרום לפינוי המלון".

על פי אחת העדויות, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ג'ון שו, הגיב על ההודעה: "אני נמצא כאן לא כדי לקבל פקודות מאת היהודים; אני נותן להם פקודות".^[4] שו, מצדו, טען כי "שום אזהרה לא נמסרה לי או למישהו אחר בבניין. ואפילו קיבלתי אזהרה כזאת, אפילו נניח שקיבלתי, לא הייתי יכול לפנות את האנשים בזמן שעמד לרשותי". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות. בשעה 12:37 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו.

מספרם המדויק של הנפגעים בפעולה זו אינו ידוע. ההודעה הרשמית של שלטונות המנדט שהתפרסמה שבוע לאחר הפיצוץ היא שבפיצוץ נהרגו 82 איש, וכי בנוסף יש "70 נעדרים ופצועים". זו גם הגרסה המופיעה בספר הרשמי של האצ"ל - "מערכות הארגון הצבאי לאומי". ספר ההגנה מביא נתון שאינו רחוק מכך - "כ-80 הרוגים וכ-40 פצועים". ההיסטוריון הבריטי כריסטופר סייקס מעלה את המניין ל-91 הרוגים וכ-45 פצועים (בספרו "מבלפור ועד בווין"). מרדכי נאור מציין בספר "הציונות - מאה שנים ראשונות", כי באירוע היו "קרוב למאה הרוגים ופצועים רבים" המספר הגבוה ביותר מצוי בספרו של שלמה לב עמי, מראשי האצ"ל, המציין כי בפיצוץ נהרגו 121 איש ו-47 נפצעו. בפיצוץ נהרגו 17 יהודים, וכן איש אצ"ל שמת מפצעיו מאוחר יותר.

בין ההרוגים היה יהודה (יוליוס) ג'ייקובס, הפקיד היהודי הבכיר ביותר בממשלת המנדט וכן רודריק כריסטופר מסגרייב שהיה עוזר המזכיר הראשי של ממשלת המנדט. כתבת צבאית בריטית ידועה, קלייר הולינגוורת', הייתה בין הניצולים.

המודיעין הבריטי

מפקד משטרת המנדט, ג'ון מורי ריימר-ג'ונס, התריע לפני הנציב העליון ומזכיר ממשלת המנדט על הסכנה במלון המלך דוד ודרש להגביר את האבטחה, אולם נענה בשלילה.^[5] בפעולת פיצוץ המלון השתתף גם היינריך ריינהולד, שהיה סוכן שתול של הבריטים באצ"ל. משערים שהוא הספיק להודיע לבריטים על הכוונה לבצע את הפעולה באופן כללי ואמר שהוא יתקשר שוב עם מידע מדויק, אולם הדבר לא התאפשר לו. הועלתה ההשערה שמלון המלך דוד לא פונה בגלל הציפייה להודעה מריינהולד שבהיעדרה הניחו הבריטים שהפעולה בוטלה.^[6]

ההשלכות

חיילים בריטיים אוכפים עוצר בתל אביב לאחר הפיצוץ במלון המלך דוד, ביולי 1946. צלם: חיים פיין, אוסף עמנואל הרוסי, מאוספי הספרייה הלאומית.

היישוב העברי הזדעזע מן הפיצוץ שזכה לגינויים בעולם, גרם לקרעים בין המחתרות שתכננו אותו ביחד ובין היישוב לשלטונות המנדט. אנשי הצבא נקטו אמצעי ביטחון חריפים, נעו בשיירות מאובטחות ומיעטו לבוא במגע עם אנשי היישוב. בתגובה לפיצוץ המלון פתחו הבריטים במבצע כריש. 20,000 חיילים פשטו על תל אביב, הטילו עליה עוצר וערכו בה חיפושים.

הגנרל אוולין יו בארקר מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל, פרסם צו מלכותי בעל גוון אנטישמי שהטיל את האחריות על כלל הציבור היהודי, אסר על חיילים בריטיים להפגש עם יהודים שלא לצורך הכרחי, וקרא להעניש "את היהודים בדרך שבני גזעם שונאים יותר מכול – לפגוע בכיסם ולהראות להם את הבוז שאנו רוחשים להם".^[7]

הנציב העליון אלן גורדון קנינגהם שידר ב-30 ביולי 1946 בקול ירושלים הודעה שהסתיימה במילים:

ברצוני להזכיר את כל תושבי הארץ את דבר הפעולה הדחופה והגדולה הנעשית עתה לשם מציאת פתרון מהיר לבעיית ארץ ישראל. בקרוב יתקיימו דיונים עם יהודים וערבים כאחד. מעשי אלימות עלולים רק להקשות ולעכב מאמצים אלה ואף למנוע כל אפשרות להגשמתה. במקרה זה בוצע פשע מביש וברברי. צריך להיות ברור לכל איש בר דעת שמחאות בלבד אינן מספיקות להסרת כתמים כאלה. שום תנועה טרוריסטית לא הייתה יכולה להתקיים נגד רצונה של אותה עדה, שמתוכה היא באה. נעשות עתה פעולות למניעת מעשי האלימות. בידי היישוב להחליט אם ברצונו לעזור בכך או להפריע עקירתו של אותו פגע ממאיר העלול להתנקם ביישוב עצמו, יהיו אשר יהיו התנאים בהם יעמוד היישוב בעתיד.

— התרגום מחוברת "הגלגל", שהנאום תורגם וצורף אליה כנספח

מחיר הדמים הכבד הביא לגינוי הפעולה גם מצד הנהגת היישוב: העיתונות העברית והאנגלית גינו אותה, "ההגנה" הודיעה על ניתוק גמור מהאצ"ל והתנערה מהם על אף שהייתה שותפה בתכנון הפעולה, דוד בן-גוריון גינה גם הוא את הפעולה באומרו כי "האצ"ל הוא אויב העם היהודי". נציגים של הסוכנות היהודית ושל הוועד הלאומי הוקיעו את הפעולה והגדירו אותה, יחד עם פעולות נוספות של האצ"ל, כפעולת טרור.^[8]^[9] עיתון "הארץ" פרסם למחרת הפעולה, את שירה של רחל המשוררת "יום בשורה" במקום מאמר מערכת ורמז בכך להיותם של אנשי האצ"ל, גם אם הם מתיימרים להביא את בשורת הגאולה, מצורעים עקב מעשיהם.^[10]

הבריטים הגבירו את מלחמתם בעלייה הבלתי לגאלית, והחלו להעביר את מי שעלו במסגרתה למחנות מעצר בקפריסין.^[7]

כשנה לאחר הפיצוץ פרסם האצ"ל כרוז שבו נאמר כי האחריות על הפעולה משותפת לכל ארגוני המחתרת במסגרת תנועת המרי העברי.

לאחר הפיצוץ הופקע המלון כולו מידי בעליו, ונותר בידי הבריטים עד סיום המנדט ב-1948. לאחר מכן עבר אל האו"ם ואל הצלב האדום. עם סיום קרבות מלחמת העצמאות הוחזר לבעליו המקוריים. לאחר הקמת המדינה משמש המלון כמלון יוקרה וכאכסניה לאורחיה הרשמיים של מדינת ישראל.

כמו ביחס לפעולות אחרות של האצ"ל קיימות דעות שונות בקרב היסטוריונים על מידת השפעתה של הפעולה על עזיבת הבריטים את ארץ ישראל.^[11] לדעת יוסף עבו עברון, איש אצ"ל שכתב ספר על פאגלין, לפעולה הייתה השפעה גדולה על החלטת הבריטים לפנות את הארץ.^[12] וכהוכחה הוא הביא את דברי הקולונל ויליאם ניקול גריי, המפקד האחרון של משטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל, שאמר שהפעולה הייתה "בין הגורמים להחלטה לנטוש את ארץ ישראל".^[13]

חללי פיצוץ מלון המלך דוד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יהודים: יהודה בן יצחק צבי ינובסקי, עזרא ספרלינג, שמואל ישעיה, קלייר בת ברוך רוסו, משה רוזן (רוזנמן), זאב הלוי גולדשמידט, יהודה מירמלשטיין, שלמה הופמן, יהודה (יוליוס) יעקבס, אריה (ליאופולד) באום, ויקטור ניסים לוי, לאה בכרך, שולמית מרכס, אברהם אלבק, צבי שמשי, אליהו מני, יוסף אלס.

בנוסף לחללי הפיצוץ נהרג גם לוחם אצ"ל אהרן בן אלכסנדר זיסקינד אברמוביץ.

נוצרים ומוסלמים: מר סי מוגנם, מר ב. סבא, מר א. באדר, מר א. באדר (הבן), מר ל. באדר, מר ס. א. קארופי, מר א. נ. ואנגריני, גברת ג. תומה, גברת א. מרקאריאן, גברת ג. ברמקי, מר מ. טובסי, מר א. מ. קאויס, מר ק. א. יוסף, מר מוחמד ראשיד, מר עאדל סיאם, מר חליל סייפי, גברת א. עודה, מר ג. פרגניאן, מר ט. א. יוסף, מר ד. חאדר, מר מוחמד אוסמן, גברת ס. אנטיפה, מר י.מ. סמעאן, גברת ה. עזאם, גברת מ. בווארשי, מר ה. מורקוס, מר ב. אבו זחלוב, מר א. חוסיין, מר י. מ. איסיס, מר א. אבו אל הווא, גברת א. פיילובה, מר ג. ס. גרס, מר א. ת. מנטורה, מר פ. אבלה, מר א. י. פאראג', גברת נ. ווהבה, מר מוהד זוויייד, מר ר. מורקוס,מר ר. פלאט, מר ג.ד. קנדי, מר ג. ת. פארלי, מר ר. ס. מסגרייב, מר א. ו. קיז, מר ב.ג. גיבס, מר ג. וולש, מר פ. ל. סמית-דוריין, מר ג'. מ. סטקלי, מר א. ג'. בראון. (רשימה חלקית).

לקריאה נוספת

אברהם שי, כדי החלב שרעמו, הוצאת הדר, 1977.(הספר בקטלוג ULI)
אורה מורג חפרפרת במחתרת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיצוץ מלון המלך דוד בוויקישיתוף

התנקשות-דמים פרועה בירושלים, דבר, 23 ביולי 1946
הרג רב בהתקפת-זועה על משרדי הממשלה והצבא בירושלים, הארץ, 23 ביולי 1946
"האמת על מלון המלך דוד", כרוז של האצ"ל במלאת שנה לפיצוץ, באתר דעת
מידע על פיצוץ מלון המלך דוד בקטלוג הספרייה הלאומית
מפת הפעולה, באתר האצ"ל
מלון המלך דוד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
דוד קרויאנקר, ב-12:37 נרעדה ירושלים מפיצוץ אדיר, באתר הארץ, 18 ביולי 2006
יהודה לפידות, פיצוץ מלון המלך דוד, באתר דעת
יוסף עברון, פיצוץ מלון המלך דוד - השקרים והסילופים, באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2011
עופר אדרת, "שמנו לכם פצצות, תפנו את האנשים": זיכרונות מלון המלך דוד, באתר הארץ, 22 ביולי 2016
הדר בן-יהודה, האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 22.07.2017
אורי קציר, "מעשה ינאי"(הקישור אינו פעיל), בבלוג אפלטון
יוסף עברון, גידי והמערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2001, עמ' 89–180
פיצוץ מלון דוד המלך, 22 ביולי 1946, ארכיון הסרטונים של AP

Nico Hines, "How Russian Mole Kim Philby Helped Zionists Beat Britain", The Daily Beast, 6 May 2017

הערות שוליים

^ Bombing of the King David Hotel, www.jewishvirtuallibrary.org
^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 259–260.
^ פיצוץ מלון המלך דוד, באתר האצ"ל
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א', זמורה ביתן, 1987, עמ' 546.
^ יוסי מלמן, החפרפרות הבריטיות במחתרות העבריות, באתר הארץ, 27 במאי 2011
^ שמעון כהן, בגלל סוכן בריטי לא פונה "המלך דוד", באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2007
^ ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 261
^ התנקשות־דמים פרועה בירושלים, דבר, 23 ביולי 1946
להתקומם נגד מעשה הפשע!, הארץ, 23 ביולי 1946
^ ציטוט מדו"ח של האו"ם בנושא זה משנת 1947 (באנגלית).
^ יום בשורה, הארץ, 23 ביולי 1946
^ יוסף נדבה, מי גירש את הבריטים מארץ ישראל - עובדות ומקורות, הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית, 1988. מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, הוצאת צ'ריקובר, 2003.
^ "פיצוץ מלון המלך דוד סילק הבריטים", באתר ערוץ 7, 24 ביולי 2006
^ יוסף עבו עברון, 66 שנה לפיצוץ מרכז השלטון הבריטי במלון המלך דוד, במגזין "מזכר", 24 ביולי 2012

[1] Bombing of the King David Hotel, www.jewishvirtuallibrary.org

[2] נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 259–260.

[אתר_אצ"ל_פיצוץ-3] פיצוץ מלון המלך דוד, באתר האצ"ל

[4] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א', זמורה ביתן, 1987, עמ' 546.

[5] יוסי מלמן, החפרפרות הבריטיות במחתרות העבריות, באתר הארץ, 27 במאי 2011

[6] שמעון כהן, בגלל סוכן בריטי לא פונה "המלך דוד", באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2007

[רוז_261-7] ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 261

[8] התנקשות־דמים פרועה בירושלים, דבר, 23 ביולי 1946
להתקומם נגד מעשה הפשע!, הארץ, 23 ביולי 1946

[9] ציטוט מדו"ח של האו"ם בנושא זה משנת 1947 (באנגלית).

[10] יום בשורה, הארץ, 23 ביולי 1946

[11] יוסף נדבה, מי גירש את הבריטים מארץ ישראל - עובדות ומקורות, הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית, 1988. מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, הוצאת צ'ריקובר, 2003.

[12] "פיצוץ מלון המלך דוד סילק הבריטים", באתר ערוץ 7, 24 ביולי 2006

[13] יוסף עבו עברון, 66 שנה לפיצוץ מרכז השלטון הבריטי במלון המלך דוד, במגזין "מזכר", 24 ביולי 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]