פלביוס סטיליקו
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בערך משפטים לא ברורים וכיסוי חלקי של הנושא. | |
פלביוס סטיליקו (לטינית: Flavius Stilicho; ביוונית: Στιλίχων, סטיל֫יכון; בערך 359 - 22 באוגוסט 408) היה מגיסטר מיליטום ופטריקיוס באימפריה הרומית המערבית. הוא הגיע ממוצא ונדלי.
 | |
| לידה |
359 קונסטנטינופול, רומא העתיקה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
22 באוגוסט 408 (בגיל 49 בערך) רוונה, האימפריה הרומית המערבית |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| בן או בת זוג |
סרנה |
| צאצאים |
Maria, Thermantia, Eucherius |
| השתייכות |
הצבא הרומי |
| דרגה |
מגיסטר מיליטום |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
חייו
עריכהסטיליקו נולד באזור גרמניה של היום לאב ונדלי ולאם אזרחית רומא. הוא הצטרף לצבא הרומי ועלה לדרגת גנרל בתקופת שלטון תאודוסיוס הראשון, ששלט בחלקה המערבי והמזרחי של האימפריה. תפקידו תחת תאודיסיוס היה להגן על חלקה המערבי של האימפריה מפני מתקפות הויזיגותים, אותו מילא בהצלחה במשך כעשרים שנה. תאודוסיוס, שרחש לסטיליקו הערכה רבה, ביקש להדק את קשריו עמו, השיא לו את אחייניתו סרנה ומינה אותו לאפוטרופוס של בנו הונוריוס.
אחרי מותו של תאודוסיוס בשנת 395 מונה בנו הונוריוס, שהיה אז עדיין ילד, לקיסר האימפריה המערבית, ואחיו ארקדיוס מונה לשליט חלקה המזרחי. שניהם היו אנשים חלשים ונוחים להשפעה, ללא בסיס כוח משלהם, וסטיליקו הפך למנהיג של הצבאות הרומיים ושל האימפריה הרומית המערבית. במהלך השנים, נישא הונוריוס גם לשתי בנותיו של סטיליקו, למריה בסביבות שנת 398 ותרמנטייה בשנת 408.
לטענתו של סטיליקו, מינה אותו תאודוסיוס לאפוטרופוס גם של ארקדיוס ושל האימפריה המזרחית, טענה שייתכן שהייתה נכונה, אך לא התקבלה על דעתו של הפרפקט הפראיטוריאני פלביוס רופינוס, ששלט מאחרי הקלעים בבירה המזרחית, ובין השניים התגלע סכסוך. בשנת 396 צעדו כוחות סטיליקו לתוך איליריה ודלמאטיה, לכאורה כדי לסייע במאבק בוויזיגותים, אך בפועל כדי לכרסם בשטחים עליהם שלט המזרח. הטקטיקה הוותיקה הזו, שבעבר נקטו בה קיסרים כקונסטנטינוס הראשון, לא צלחה הפעם, כאשר רופיוס שכנע את ארקדיוס למשוך את חילות המזרח על סף ניצחון במערכה, וסטליקו נאלץ לשוב על עקבותיו. הוא הותיר אחריו, עם זאת, מספר לגיונות גרמאנים, שהיו אמורים לשוב לשליטת המזרח. כאשר שבו הלגיונות שסרו למרותו לקונסטנטינופול רופינוס יצא לקדם את פניהם לשלום, והם בתגובה דקרו אותו למוות. פעולה זו, שהייתה ככל הנראה בהשראתו של סטיליקו, הובילה לקרע מתמשך בין חלקה המזרחי והמערבי של האימפריה.
בשנת 397, התבקש סטיליקו על–ידי הסריס אאוּטרוֹפיוס, שעתה שלט במקום רופינוס, לסייע בחיסול כוחותיו של אלאריק הוויזיגותי שערך מסע ביזה והרג ברחבי יוון. סטיליקו הביס את כוחות הוויזיגותים של אלאריק, אך אלאריק חמק אל ההרים. לא ידוע באיזו מידה אכן הייתה זו הימלטות או אחוות גרמאנים בין שני המנהיגים. בקונסטנטינופול, נטו לסברה השנייה והכריזו על סטיליקו כאויב העם.
באותה שנה פרצה מרידה בצפון אפריקה, בראשות המגיסטר מיליטום המקומי גילדו, שהכריז על העברתה של צפון אפריקה, על אספקת התבואה החיונית שלה, לשליטת המזרח. הייתה זו נקמתו של אאוטרופיוס בסטיליקו. סטיליקו דיכא את המרידה על ידי שימוש באחיו של גילדו, מזל-קראת, ומאוחר יותר, ב-399, דאג להסרתו של אאוטרופיוס מתפקידו במזרח והגלייתו מקונסטנטינופול.
ב-401 פנה סטיליקו לראיטיה והוביל שם מסע ממושך ומקיף נגד הוונדלים, בני עמו לשעבר, ומורדים ברבריים אחרים באזור. בינתיים פנו הוויזיגותים בבלקן, כנראה בזכות פעולת הקיסרית אאודוקסיה, רעייתו של ארקדיוס, מכיוון מזרח למערב ובשנת 402–403 החל אלאריק מתקדם אל תוך איטליה. הונוריוס המבוהל עבר בעקבות האירועים ממילאנו לרוונה הקשה יותר לגישה, מזיז עימו את בירת האימפריה הרומית בפעם האחרונה, ממילאנו המרכזית לרוואנה שליד הביצות. סטיליקו, בינתיים, ליקט חיילים מן הריין, בריטניה וכל מקום אחר והביס את אלאריק בשני קרבות חשובים בפולנטיה (402) ובורונה (403).
סטיליקו נאלץ להתמודד לכל אורך שנות כהונתו כמגיסטר מיליטום עם הקשיים ההולכים וגוברים בשימור האימפריה הרומית תחת לחצם של הברברים. לחצים אלו המשיכו מכיוון אחר, כאשר בשנת 405 אסף הברברי רדגאיסוס צבא באזור הדנובה, עבר את האלפים ופלש לאיטליה. הוא הובס על ידי סטיליקו בקרב מכריע בפאיסולאי (פיאסולה של היום) ב-406. עוד הממלכה מתאוששת ממהלומה זו, חצו בחורף 406 מספרים עצומים של בורגונדים, אלאנים, סואבים וונדלים את נהר הריין הקפוא כבשו את מוגונטיאקום (מיינץ) וטרווירי (טריאר) והתפשטו ברחבי גאליה, כשרובם, לבד מהבורגונדים, ממשיכים הלאה לספרד.
למרות הצלחותיו הניכרות כמנהיג צבאי, אמונתו האריאנית (הוא הורה, בשנת 405 להרוס את ספרי הסיבילות ברומא) הייתה לצנינים בעיני החצר הקיסרית והסנאטורים. את המצב החמירה העובדה שסטיליקו, שניצב בשנת 408 מול לחץ מצפון מערב בגאליה, ומצפון מזרח מהוויזיגותים של אלאריק, סבר כי אין מנוס מתשלום כופר לאלאריק כדי שיפסיק את פעולתו. אלאריק דרש ארבעת–אלפים ליטראות זהב—סכום עצום בגובהו—ובלית ברירה כפה סטיליקו אישור תשלום זה על הסנאט.
אנשי חצר, ביניהם בלט אולימפיוס, הפיצו שמועות שהוא זה שתכנן את ההתנגשות ברופינוס, קשר קשר עם אלאריק להזמין את הברברים לגאליה בשנת 406 ותכנן להפוך את בנו לקיסר. ככל הנראה, ארגן אולימפיוס התקוממות של הצבא הרומאי בטיקינום (פאביה) ב-13 באוגוסט 408. בהתקוממות, שנשאה סימנים מובהקים של הפיכה, נהרגו שישה פקידים קיסריים בכירים וסטיליקו עצמו עזב לרוונה, שם נלקח בשבי. סטיליקו, שלימינו עמדו עדיין שכירי חרב הונים ולוחמים גותיים, יכול היה לנסות להתמודד עם אויביו בשדה הקרב, אך בחר שלא לעשות כן, אם מתוך פחד לגורלה של האימפריה, ואם כיוון שאכן היה אשם בקשר. סטיליקו הוצא להורג ב-22 באוגוסט 408, בנו אאוכריוס ואשתו סרנה הוצא להורג ברומא זמן קצר אחרי כן.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פלביוס סטיליקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פלביוס סטיליקו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)