טעות פרוידיאנית
טעות פרוידיאנית או פליטת פה פרוידיאנית היא שגיאה בפעולה, דיבור או זיכרון אנושי, שנגרמת על ידי הלא מודע. לרוב השגיאה נראית מהצד כמקרית, יוצאת דופן, מוזרה ושטותית, אך יש לה משמעות עמוקה יותר. דוגמה לטעות פרוידיאנית: יושב ראש הפרלמנט, שבפתיחת ישיבה אומר בחגיגיות "אני מכריז על סיום הישיבה!" (במקום "תחילת הישיבה"). בין מעשי כשל אלו: שכחה, פליטת פה, פליטת קולמוס, שגיאת קריאה וכו'.
התופעה קרויה על שם אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, שכינה אותה מעשה כשל (Parapraxis), בספרו "תורת הפרעות הנפש של חיי היום-יום" (Zur Psychopathologie des Alltagslebens) שהתפרסם ב- 1901.
פופולריזציה של המונח דיללה את המשמעות הטכנית שלו. בהקשרים מסוימים טעות פרוידיאנית הפכה בטעות להגדרה של כל פליטת פה. ומשתמשים בה בדרך הומוריסטית להראות מניעים וגורמים חבויים או רמיזות מסוימות. זוהי טעות נפוצה גם כאשר אדם קורא למישהו בשם מוטעה (לדוגמה, אדם שקורא למישהי בטעות "אמא" או למישהו "אבא", אף שאינם הוריו). לכן, בשימוש יומיומי, משמעות הטעות הפרוידיאנית היא של פליטת פה שלפעמים חושפת את הכוונה או המשמעות האמיתית של הדובר.
למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי בכללותה היא אינה מבוססת מדעית,[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[2]
הערות שוליים
עריכה- ^ Frederick Crews, The Verdict on Freud, Psychological Science 7, 1996-03, עמ' 63–68 doi: 10.1111/j.1467-9280.1996.tb00331.x
- ^ Mario Bunge, The philosophy behind pseudoscience, Skeptical Inquirer, 2006, עמ' 29-37
