פליקס באטוס

פליקס בֶּאָטוּס (27 בפברואר 1917 – 25 ביולי 1992) היה מפקד גדוד השריון הראשון של צה"ל במלחמת העצמאות.

פליקס בֶּאָטוּס

לידה	27 בפברואר 1917 קאליש
פטירה	25 ביולי 1992 (בגיל 75)
תאריך עלייה	1947
מדינה	ישראל
השתייכות	הצבא הפולני צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1941–1943 1943–1946 1948 – 1949
דרגה	מאיור (הצבא הפולני)   סגן-אלוף
תפקידים בשירות
מפקד גדוד 82
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה   מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
נהג אגד

קצין שריון במלחמת העולם השנייה

פליקס (רפאל) באטוס (Felix Beatus) נולד בשנת 1917 למשפחה יהודית מתבוללת בעיר קאליש שבפולין. בראשית שנות ה-30 עברה המשפחה לעיר צ'נסטוחובה, שם עסקה בייצור שקיות נייר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 נמלט באטוס עם אשתו אל מזרח המדינה, שנכבשה אז על ידי הצבא האדום וסופחה לאוקראינה הסובייטית. בעיר סטרי שבמחוז לבוב מצא עבודה כנהג. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941 גויס כנהג משאית לצבא האדום.

באטוס התקדם בהדרגה בסולם התפקידים והדרגות. מנהג משאית הפך לנהג שריונית מסוג T-27 ובהמשך לנהג טנק T-34. הוא לחם בקרבות באזור אוקראינה. באחד הקרבות נפצע, וכשהחלים הוצב בחטיבת הטנקים הפולנית ה-1, שהייתה חלק מהגיס הפולני הראשון - הצבא הפולני הקומוניסטי שהקימו הסובייטים בשנת 1943. הוא נשלח לקורס קציני שריון מטעם החטיבה. לאחר סיום הקורס למד בקורס סיור שריון מתקדם.

בתום ההכשרה לחם בשורות החטיבה על אדמת פולין והיה ממשחררי מחנה ההשמדה מיידנק. בקרב על ורשה השתתף בהקמת ראש הגשר על נהר הוויסלה. לאחר שנכשלה ההתקוממות הפולנית בורשה, בעוד הצבא האדום עומד מנגד, נשלח באטוס למשך שישה חודשים לאקדמיה הגבוהה לשריון ע"ש סטלין. בתום לימודיו חזר לחזית כמפקד גדוד. הוא לחם עד לניצחון בקרבות קשים בהם אבדו טנקים רבים מהכוח שעליו פיקד, ובאפריל 1945 נותר עם שבעה טנקים בלבד. בתום המלחמה, במאי 1945, סיים את לחימתו על גבול גרמניה בדרגת מָאיוֹר .

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה נשלחה יחידתו של באטוס לשטטין ותחת פיקודו ביצעה את גירוש רבע מיליון תושביה הגרמנים של העיר, שהיוו את רוב תושביה. העיר הפכה פולנית ובאטוס מונה למושל העיר. בשטטין פגש באנשי המוסד לעלייה ב', ובתוקף תפקידו כמושל העיר סייע להם לארגן עליית יהודים ניצולי השואה לארץ ישראל במסגרת תנועת הבריחה. זאת כאשר שטטין הפכה לנמל הצפוני העיקרי שממנו הוברחו יהודים מפולין לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה בדרכם לארץ, חלקם בחזות של גרמנים המגורשים לגרמניה.

במלחמת העצמאות

בשנת 1946 נערך בשטטין מצעד ניצחון של צבא פולין. בראש המצעד נסע טנק T-34 כשבאטוס ניצב בצריחו כשהוא מצדיע. במצעד השתתפה גם קבוצת בני נוער יהודי מהכשרה ציונית, כשהם מניפים דגלי כחול לבן ודגלי פולין. אלפי בני נוער פולנים שהשתתפו במצעד גידפו אותם בקריאות "יהודים לפלשתינה!" (Żydzi do Palestyny). אירוע מכונן זה הביא את באטוס לידי החלטה לעלות לארץ ישראל, ובמאי 1947, כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העצמאות, עלה ארצה בעקבות שליחים שנשלחו על ידי ההגנה לקרוא לו להילחם בשורותיהם.

מפקדי ההגנה הבינו מיד כי נזדמן להם מפקד שריון מנוסה ועתיר קרבות. שבתי טבת בספרו חשופים בצריח כתב כי באותה עת היה באטוס ”היהודי המנוסה והמלומד ביותר בלוחמת שריון בכל ארץ ישראל”.

באטוס הופגש עם בכירי ההגנה, בהם יצחק שדה ויגאל אלון. שדה הטיל עליו לתכנן את הגנת הגליל ולאחר מכן נשלח להדריך בקורס מ"כים בג'וערה, שהיה למעשה קורס קצינים של ההגנה, בפיקודו של חיים בר-לב. באטוס הרצה ברוסית ודבריו תורגמו לעברית. בסוף שנת 1947 ייסדו שדה ובאטוס את מה שהיה למעשה בית הספר הראשון לשריון. טנקים עדיין לא היו, וחניכי הקורס תרגלו עמדות ומהלכי קרב מדומים בחצר בית ספר בתל אביב ולאחר מכן בשרונה, שב-16 בדצמבר 1947 עברה לרשות כוח המגן העברי. במסגרת תפקידים אלה ניתן לו הכינוי "הרמן", שעתיד היה ללוות אותו לאורך זמן.

עד לחודש מרץ 1948, עסק פליקס בהקמת מערך ההדרכה ללוחמת שריון. הוא הביא עמו ספרות רבה בתחום ועסק בתרגומה ובהדרכה במחנה שרונה (כיום הקריה). כאשר התחילה הלחימה בדרכים, שִכנע את שדה להפסיק להשתמש במשורייני "הסנדוויץ'" בעלי חרכי הירי, היות שהם היו בבחינת מלכודות-מוות עם אפשרות ירי ותצפית מוגבלים. במקום זאת, פיתח כלי רכב מוגן על בסיס טנדר דודג' שריתכו לו בתחתית לוח פלדה, ומעליו צריח קל מפלדה, עם אפשרות צידוד ופתחי ירי למקלעים או תמ"ק.

בחודש מרץ הגיעו לנמל תל אביב, 10 טנקי הוצ'קיס שסבלו מבעיות טכניות. שדה הקים את גדוד הטנקים הראשון, גדוד 82, ובאטוס מונה למפקדו. הגדוד החל להתארגן במחנה תל השומר, שנכבש ב-15 באפריל 1948. במסגרת הגדוד הוקמו שלוש פלוגות. האחת הייתה פלוגה "רוסית" שהורכבה מעולים יוצאי רוסיה ומדינות מזרח אירופה, שקיבלה את טנקי ההוצ'קיס. השנייה הייתה פלוגה "אנגלו-סקסית", שקיבלה שני הטנקים מסוג קרומוול וכן טנקי שרמן. השלישית הייתה פלוגה "ארצישראלית" של יוצאי לח"י ואצ"ל שהפעילו זחל"מים. הגדוד היה חלק מחטיבת השריון הראשונה, חטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה.

בשל הרכבו האנושי של הגדוד, שהורכב מלוחמים דוברי שפות שונות, היו לגדוד היו בעיות של ארגון ושליטה. בפלוגה האנגלו-סקסית דיברו אנגלית, בפלוגה הרוסית דברו רוסית ובגדוד לא נמצא איש שדיבר בשתי השפות גם יחד. בשל כך תורגמו הפקודות בכל שפה ליידיש וממנה לשפה האחרת.

ב-10 ביולי 1948, במהלך מבצע דני, כבש הגדוד את נמל התעופה לוד ונטל חלק בבלימת מתקפת הנגד של הלגיון הירדני. ב-18 ביולי ניסה הגדוד ביחד עם חטיבת יפתח, בפעם החמישית, לכבוש ללא הצלחה את לטרון.

באטוס הנהיג בגדוד נהלים קשוחים שנשאבו מנוהגי הצבא האדום. את הטנקים הורה למרוח בסולר כדי שיהיו נוצצים. את פְּנים הטנקים הורה לנקות בבנזין ובמשחת הברקה בראסו. לצוותי הטנקים הורה להיכנס לטנקים כשהם נעולים בנעלי התעמלות. את מפקדת הגדוד קבע בנמל התעופה בלוד ואת הקצינים שיכן בדירות שירות שבנמל.

ב-16 באוקטובר 1948, עם תחילתו של מבצע יואב, תקפה חטיבת הנגב את המתחם המצרי בעיראק אל-מנשייה. הכוח התוקף הורכב מהגדוד השביעי של החטיבה ומגדוד הטנקים שבפיקודו של באטוס. לכוחות הישראליים עוד לא היה אז ניסיון בתקיפה משולבת של חיל רגלים ושריון. הפיקוד על הקרב היה בידי מפקד חיל הרגלים, שהיה צריך להתייעץ עם באטוס, ושניהם היו במרחק מה משדה קרב. כוח הרגלים נתקל בהתנגדות קשה ונאלץ לסגת. המצרים החלו להפגיז את הכוח התוקף בתותחים. תוך זמן קצר נגרמו אבדות כבדות והחלה נסיגה. ארבעה טנקים מסוג הוצ'קיס נפגעו וגם האחרים יצאו מכלל שימוש.

בראשית נובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות קודמים שנכשלו לכבוש את מצודת עיראק סווידאן, עמדה חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה לנסות בפעם השמינית לכבוש את המצודה. הפיקוד על הפעולה הוטל על באטוס, הפעולה התבצעה ב-9 בנובמבר, ארכה כשעתיים ובסופה נכנעו הכוחות המצריים עם מפקדם, קצין סודאני בדרגת רב-סרן בשם צאלח באדר, ונלקחו בשבי.

לאחר מלחמת העצמאות

בתום מלחמת העצמאות, כאשר פרצו חילוקי דעות בין מפקדי הפלמ"ח לדוד בן-גוריון, פרש יצחק שדה מצה"ל ואיתו גם באטוס. לאחר השחרור עבד באטוס שנים רבות כנהג באגד. לאחר פרישתו מאגד ניהל בשלהי שנות ה-60 את תחנת אגד תיור בנמל התעופה בלוד.

באטוס נפטר בשנת 1992 בעת היותו בביקור שורשים בפולין.

לקריאה נוספת

• זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1976, עמ' 73.
• שבתי טבת, חשופים בצריח. הוצאת שוקן, 1968, עמ' 50–54.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פליקס באטוס בוויקישיתוף

• ישראל פז, רפאל באטוס-מייסד חיל השריון, על המשמר, 30 באפריל 1968
• חטיבת השריון הראשונה של צה"ל, דבר, 18 באפריל 1972
• פליקס באטוס (אורכב 07.04.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר האיגוד העולמי של יהודי צ'נסטוחובה (באנגלית)
• הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ותרומתו לשריון הישראלי, באתר הלוחם היהודי
• נדב מן, א. האדם שבטנק: "מר שריון" הראשון של ישראל, באתר ynet, 1 ביוני 2012
• נדב מן, ב. בנים בצריח: כך קם גדוד השריון הראשון בצה"ל, באתר ynet, 8 ביוני 2012