פפ"ש
פפ"ש (מבטאים - פֶּפֶּשַה, ר"ת של "פיסטולט פולמיוט שפגינה" - Пистолет-пулемёт Шпагина) הוא תת מקלע שהיה בשירות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | תת מקלע |
| נגזרות | Type 50,K-50M |
| תכנון | גרגורי שפגין, 1941 |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| מעצב |
גאורגי שפגין  |
| תקופת השימוש |
1941–1960[1] (כ־19 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם השנייה, המלחמה הסובייטית-יפנית, מלחמת הודו-סין הראשונה, מלחמת האזרחים בלאוס, מלחמת האזרחים באנגולה, החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם, מלחמות יוגוסלביה, מלחמת קוריאה, הסכסוך באפגניסטן |
| יחידות שיוצרו | בסביבות 6,000,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 7.62x25 מ"מ |
| הזנה | מחסנית מעוגלת של 71 כדור מחסנית רגילה של 35 כדור |
| כוונות | כוונת ברזל וכו' |
| אורך כולל | 843 מ"מ |
| אורך קנה | 269 מ"מ |
| משקל ריק | 3.63 ק"ג |
| קצב אש | 900 כדורים לדקה |
| מהירות לוע | 488 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | 200 מטר |
  | |
תכונות
עריכההפפ"ש הצטיין בקצב אש גבוה של כ-900 כדורים לדקה. הוא תוכנן עם מפצה סטייה פשוט על מנת להתגבר על עליית הקנה המאפיינת ירי מהיר שכזה. אמינותו הייתה גבוהה אך לעיתים הייתה המחסנית העגולה של הפפ"ש נתקעת. פשטותו ועמידותו הגבוהות קנו לו אהדה בקרב החיילים. הנשק נחשב גם למדויק למדי.
היסטוריה
עריכה
הפפ"ש הוא אחד מכלי הנשק הקל שיוצרו במספרים הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה, תמ"ק פפ"ד היה יקר מדי ליצור מאסיבי, והפפ"ש תוכנן כתחליף זול. אחת מהתכונות שהפכו אותו קל וזול לייצור הוא העדר מוחלט של ברגים. כל חלקיו היו מפח מכופף והשתלבו זה בזה. הפפ"ש נכנס לשירות בשנת 1941. קרוב ל-6 מיליון תת-מקלעים מדגם זה יוצרו, ודיוויזיות שלמות צוידו בו.
גם חיילי הוורמאכט אהבו את הכלי, לאחר שנתוודעו לו כשנפל שלל בידיהם בשל פשטותו ומיעוט המעצורים בו. בשל הגודל הדומה של תחמושת ה-7.62X25 מ"מ הרוסית וה-9 מ"מ פרבלום הגרמנית, יוצרה עד מהרה ערכת הסבה פשוטה שכללה קנה 9 מ"מ ומתאם למחסניות של MP40 "שמייסר" גרמני, תת-המקלע המוסב אומץ באופן רשמי בוורמאכט כ MP-717.
בדומה לפפ"ש, יוצר גם הפפ"ס, הזול יותר, אשר יועד לצוותי טנקים, צנחנים ולוחמי יחידות הסיור.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ בברית המועצות
עדיין בשימוש במדינות אחרות