פרדריק השביעי, מלך דנמרק

פרדריק השביעי, מלך דנמרק
Frederik VII
	פרדריק השביעי, מלך דנמרק
לידה	6 באוקטובר 1808; קופנהגן, דנמרק
פטירה	15 בנובמבר 1863 (בגיל 55); גליקסבורג, שלזוויג-הולשטיין
שם מלא	פרדריק קרל כריסטיאן
מדינה	דנמרק
מקום קבורה	קתדרלת רוסקילדה
בת זוג	וילהמינה מריה, נסיכת דנמרק (1837-1828) ; קרולינה מריאנה, דוכסית מקלנבורג (1846-1841) ; לואיזה כריסטינה רסמוסן (1863-1850)
שושלת בית אולדנבורג
אב	כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק
אם	שרלוטה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
	20 בינואר 1848 – 15 בנובמבר 1863; (15 שנים)
	→ כריסטיאן השמיני כריסטיאן התשיעי ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (21 ביוני 1849); אביר במסדר גיזת הזהב; הצלב הגדול של מסדר דנבורג; מסדר קרל השלושה עשר; צלב גדול של לגיון הכבוד; אביר הצלב הגדול של מסדר העיט האדום; קצין גבוה בלגיון הכבוד; אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש; המסדר המלכותי של השרפים; מסדר ינואריוס הקדוש; מסדר הבשורה הקדושה; אות מסדר העיט הלבן; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש; מסדר הפיל; עיטור אנדריי הקדוש; מסדר דנבורג ;

פרדריק השביעי (בדנית: Frederik VII, שמו המלא: פרדריק קרל כריסטיאן;‏ 6 באוקטובר 1808 – 15 בנובמבר 1863) היה מלך דנמרק מ-1848 ועד למותו. פרדריק היה המלך האחרון של הענף הדני של בית אולדנבורג ומלך דנמרק האחרון שמלך כמונרך אבסולוטי. במהלך תקופת מלכותו, הוא חתם על חוקה שעל פיה הוקם הפרלמנט הדני והמדינה הפכה להיות מונרכיה חוקתית.

ראשית חייו

פרדריק נולד בארמון אמיליאנבורג שבקופנהגן כבנם של כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק ושל רעייתו, שרלוטה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין, בתם של פרידריך פרנץ הראשון, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ושל לואיזה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג.

נישואים

שתי מערכות הנישואים הראשונות של פרדריק הסתיימו בשערוריות ובגירושין. נישואיו הראשונים היו לבת דודתו מדרגה שנייה, וילהמינה מריה, נסיכת דנמרק, בתם של פרדריק השישי ומריה מהסן-קאסל. הם נישאו ב-1 בנובמבר 1828, נפרדו ב-1834 והתגרשו ב-1837. ב-10 ביוני 1841 נשא פרדריק לאישה את קרולינה מריאנה, דוכסית מקלנבורג, בתם של גאורג, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ ומריה, נסיכת הסן-קאסל, שממנה הוא התגרש ב-1846.

ב-7 באוגוסט 1850, בארמון פרדריקסבורג, נשא פרדריק לאישה את לואיזה כריסטינה רסמוסן בנישואים מורגנטיים. לואיזה כריסטינה הייתה כובענית פשוטה ורקדנית בלט לשעבר, שבמשך שנים הייתה ידידתו או פילגשו. נראה היה שנישואים אלו היו מאושרים, למרות שהם עוררו תרעומת קשה בקרב האצולה והבורגנות. ללואיזה כריסטינה, שהוקעה כ"מחפשת זהב" המונית על ידי מתנגדיה, וכ"בת העם אמיצה וטבעית" על ידי מעריציה, הייתה ככל הנראה השפעה טובה על פרדריק. היא גם סייעה להעלות את האהדה הציבורית כלפיו על ידי כך שאפשרה לו לבוא במגע עם בני עמו.

יחסים מחוץ לנישואים

הציפייה שפרדריק ככל הנראה לא יביא לעולם צאצאים, למרות מספר רב של פרשיות אהבים שהוא ניהל מחוץ לנישואים, הייתה די מבוססת, למרות שהמקורות שהפיצו אותה לא מפרטים את הסיבה. היו כאלה שהעלו השערה שפרדריק סבל מאי-פוריות. כבר במהלך תקופת מלכותו של אביו, המלך כריסטיאן השמיני, עלתה ברצינות שאלת הירושה.

במחקרים מאוחרים נטען שלפרדריק היה בן בשם פרדריק קרל כריסטיאן פולסן, שנולד ב-21 בנובמבר 1843 כתוצאה ממערכת היחסים שלו עם אלזה מריה גולדבורג פדרסון, שהתנהלה לאחר שתי מערכות הנישואים הראשונות הלא מאושרות שלו. מידע זה הובא בספר שיצא לאור ב-1994 ושוב ב-2009. על פי מאמר בעיתון הדני, Politiken, מחברת הספר, שמאמינה שהיא נינתו של פרדריק השביעי, מחזיקה בידיה ארבעה מכתבים שנשלחו מהמלך למריה פולסן ובהם הוא מכיר באבהותו על בנה. המכתבים צוטטו בספר.^[1]^[2]

הועלתה גם טענה שפרדריק ניהל יחסים הומוסקסואליים עם ידידו קרל ברלינג, שהיה המוציא לאור והבעלים של העיתון Berlingske Tidende. ברלינג, שהיה ביסקסואל, הביא לעולם בן יחד עם לואיזה רסמוסן ושמו היה קרל כריסטיאן,^[3] שהתחבב מאוד על המלך עד שהוא התעקש לחתום על החוקה החדשה ביום הולדתו השמיני של קרל כריסטיאן, ב-5 ביוני 1849. כדי לשמור על רמה מסוימת של מוסריות, נשא המלך לאישה את לואיזה רסמוסן והשלושה עברו לטירה המלכותית, שם מונה ברלינג להיות מנהל משק הבית עד 1861. התרעומת הציבורית בחברה הגבוהה על הנישואים המורגנטיים של פרדריק הייתה ידועה היטב, אך הסיבות לקיומם של נישואים אלו לא הוסברו די צורכם.

מלך

לפרדריק, שהיה המלך האחרון לענף הדני של בית אולדנבורג, הייתה ילדות לא קלה לאחר גירושי הוריו. נעוריו עמדו בסימן שערוריות ובמשך שנים הוא סומן כ"ילד הבעייתי" של המשפחה המלכותית.

בינואר 1848, כאשר הוא ירש את כס המלוכה, הוא נתקל מיד בבעיות חוקתיות. אנשי שלזוויג-הולשטיין רצו לקבל עצמאות בעוד שהדנים שאפו להמשיך ולהחזיק בדרום יוטלנד כשטח דני. עד מהרה נכנע המלך לדרישות הדניות ובמרץ הוא קיבל על עצמו לשים קץ למשטר האבסולוטי בארצו וכתוצאה מכך כוננה ביוני 1849 חוקה חדשה. במהלך מלחמת שלזוויג הראשונה, שהתנהלה בין השנים 1848 – 1851, כנגד צבאות גרמניים, הצטייר פרדריק כ"מנהיג הלאומי" והוא כמעט ונחשב לגיבור מלחמה, למרות שהוא מעולם לא לקח חלק פעיל בקרבות.

במהלך תקופת מלכותו, שלט פרדריק בארצו כמונרך חוקתי. עם זאת, הוא לא ממש ויתר על מעורבותו בפוליטיקה. ב-1854 הוא גרם לנפילתה של ממשלת אנדרס סנדו ארסטד השמרנית, וב-1859 – 1860, הוא הסכים למינויה של ממשלה ליברלית על פי יוזמתה של אשתו. במהלך המשבר בדוכסויות של שלזוויג והולשטיין ב-1862 – 1863, זמן קצר לפני מותו, דיבר פרדריק באופן חופשי על שיתוף פעולה בין כל ארצות סקנדינביה. משבר מינורי זה יצר חיכוכים וערער במידה מסוימת את ביטחון הממלכה, אך לא פגע באהדה הציבורית כלפי פרדריק. בכמה מקרים הוא ללא ספק עבר את הגבול, אך מצד שני, החוקה הדנית הראשונה הייתה במידה מסוימת מעורפלת בנוגע למגבלות הסמכות המלכותית.

תקופת מלכותו של פרדריק הייתה גם תקופת השיא של המפלגה הליברלית הלאומית, שהייתה בשלטון החל מ-1854. תקופה זו עמדה בסימן של כמה רפורמות פוליטיות וכלכליות, כמו תחילת הריסתן של החומות שהקיפו את קופנהגן והנהגתו של סחר חופשי ב-1857. המאבקים התמידיים עם האופוזיציה בנוגע לשאלת שלזוויג-הולשטיין והדרישות הגרמניות למנוע את איחודה של דנמרק עם שלזוויג, הובילו לכמה שינויים בחוקה כדי להתאים אותה למצב הפוליטי, שגרם לתסכול בדנמרק. לפיכך, העדיפו בסופו של דבר הליברלים הלאומיים לנקוט בגישה תקיפה יותר כלפי הגרמנים וכך פרצה ב-1864 מלחמת שלזוויג השנייה. פרדריק תמך בלב שלם במהלכים אלו וזמן קצר לפני מותו הפתאומי הוא הכין את עצמו לחתום על חוקה מיוחדת חדשה לדנמרק ולשלזוויג.

משבר הירושה

פרדריק נישא שלוש פעמים, אך לא עלה בידו להעמיד צאצאים חוקיים. משמעות העובדה שהוא הגיע לגיל העמידה מבלי שיולד לו יורש, הייתה שהנסיך כריסטיאן מגליקסבורג, צאצא של בן דודו של פרדריק החמישי, נבחר ב-1852 להיות כיורש בכוח של הכתר הדני. עם מותו של פרדריק ב-1863, ירש כריסטיאן את כס המלכות תחת השם כריסטיאן התשיעי.

משמעות עלייתה של הלאומיות הגרמנית בחלקים שהיו מאוכלסים בדוברי גרמנית של שלזוויג-הולשטיין, הייתה שלא היה קונצנזוס, לא ברמה הבינלאומית ולא בדוכסויות עצמן, בנוגע להשארתן של שלזוויג והולשטיין תחת שלטון הכתר הדני. את הדוכסויות ירשו על פי החוק הסאלי צאצאיה של היורשת האחרונה, הלוויג משאומבורג, שהיורש שלה על פי כלל העדפת הבן הבכור לאחר פרדריק השביעי, היה פרדריק, דוכס אוגוסטנבורג (שטען לכס דוכס שלזוויג-הולשטיין לאחר מותו של פרדריק השביעי). פרדריק מאוגוסטנבורג הפך להיות סמל לתנועת הלאומיות הגרמנית בשלזוויג-הולשטיין מאז ימי אביו. שבתמורה לפיצוי, ויתר על תביעותיו לשליטה בדוכסויות בעקבות החתימה על פרוטוקול לונדון ב-8 במאי 1852, שסיכם את מלחמת שלזוויג הראשונה. בשל הוויתור של אביו של פרדריק, נמנע ממנו לרשת את הדוכסויות.

גם בדנמרק התנהל סדר הירושה על פי החוק הסאלי, אך רק בקרב צאצאיו של פרדריק השלישי, שהיה המלך הראשון של דנמרק שעלה לכס המלוכה מתוקף ירושה, לאחר שקודם לכן הייתה דנמרק מונרכיה נבחרת, לפחות באופן רשמי. אך פרדריק השביעי היה האחרון בקו הזכרי של צאצאיו של פרדריק השלישי, ולפיכך, קרובי המשפחה הקרובים ביותר אליו בקו הזכרי, מקרב דוכסי אוגוסטנבורג וגליקסבורג, לא היו זכאים לרשת את כס המלוכה הדני. עם מותו של פרדריק השביעי, ניתן היה להעביר את הכתר הדני דרך קו ירושה נקבי על פי סדר ירושה "סאלי למחצה". לפיכך היו פירושים סותרים לתנאי זה ולתביעה הדנית לירושת השלטון בדוכסויות, שהוחזק עד אז באוניה פרסונלית על ידי מלכי דנמרק. הבעיה נפתרה על ידי בחירה ועל ידי חקיקת חוק נפרד לירושת הכתר הדני.

קרובי המשפחה הקרובים ביותר לפרדריק השביעי בקו הנקבי, היו צאצאיה של דודתו מצד אביו, הנסיכה לואיז שרלוט, שנישאה לנסיך מבית הסן. עם זאת, הם לא היו יורשים בקו הזכרי של הלוויג משאונבורג, ולפיכך לא זכאים לרשת את דוכסות הולשטיין ותביעתם לדוכסות שלזוויג הייתה שנויה במחלוקת. היורשות מכוח החוק הסאלי למחצה של פרדריק השביעי, היו הנסיכה קרוליין וגרושתו של פרדריק השביעי, וילהלמינה, שתיהן בנות חשוכות צאצאים של המלך פרדריק השישי. אחריהן בסדר הירושה הייתה הנסיכה לואיזה אוגוסט, אחותו של פרדריק השישי, שנישאה לפרדריק דוכס אוגוסטנבורג, יורש מתוקף החוק הסאלי בשלזוויג ובהולשטיין לאחר פרדריק השביעי, אך תביעתו לכתר הדני יכלה להתממש רק לאחר מותן של קרוליין ושל וילהלמינה, שב-1863 היו עדיין בחיים.

חלק מזכויות הירושה השתייכו לבית גליקסבורג, ענף זוטר של בית המלוכה. הם גם היו יורשים על פי החוקה הסאלי למחצה של פרדריק השלישי, דרך בתו של פרדריק החמישי, וזכאותם לרשת את השלטון בשלזוויג-הולשטיין הייתה חזקה יותר. יורשים אלו היו כריסטיאן מגליקסבורג ושני אחיו הגדולים. לצעיר מבינם היו בנים ובנות.

הנסיך כריסטיאן מגליקסבורג היה נכד מאומץ של הזוג המלכותי חשוך הילדים ולפיכך היה מוכר היטב בחצר המלכות. הוא היה בן אחיינה של המלכה מריה סופיה וצאצא של בן דודו של פרדריק השישי. הוא גודל כדני, חי באזורים דוברי דנית ומעולם לא לקח חלק במהלכים צבאיים גרמניים כנגד דנמרק, כפי שעשו נסיכים אחרים מבית שלזוויג הולשטיין. כל אלה הפכו אותו למועמד אטרקטיבי מנקודת המבט הדנית, מאחר שכצאצא של פרדריק השלישי, הוא היה זכאי לרשת את כס המלכות הדני, למרות שהוא לא היה ראשון בסדר הירושה. בנוסף לכך הוא היה זכאי לרשת את השלטון בדוכסויות, אך לא כראשון בסדר הירושה.

כריסטיאן מגליקסבורג נשא לאישה את לואיזה, נסיכת הסן-קאסל, בתו הבכורה של קרוב המשפחה הקרוב ביותר לפרדריק השביעי מהקו הנקבי. אמה של לואיזה ואחיה, נסיכי הסן בגרמניה, ויתרו על זכויותיהם לטובתם של לואיזה ושל בעלה. לפיכך נעשתה אשתו של הנסיך כריסטיאן היורשת הקרובה ביותר של פרדריק השביעי מהקו הנקבי.

הבעיה הקשה של יישום החוק הסאלי למחצה בסדר הירושה הדני נפתרה בנקודת זמן זו על ידי חקיקה, שבאמצעותה נבחר הנסיך כריסטיאן מגליקסבורג ב-1852 לרשת את פרדריק השביעי בדנמרק.

פרדריק השביעי מת בגליקסבורג ב-1863 לאחר שלקה במחלת השושנה. הוא נטמן בקתדרלת רוסקילדה והנסיך כריסטיאן ירש את כתרו ככריסטיאן התשיעי.

בנובמבר 1863 טען פרדריק מאוגוסטנבורג לירושת השלטון על שתי הדוכסויות לאחר שפרדריק השביעי היה אחרון מלכי דנמרק שעל פי כלל העדפת הבן הבכור היה גם הריבון בדוכסויות, אך במותו נכחד הקו הזכרי של מלכי בית אולדנבורג. תוצאת היפרדותן של הדוכסויות הייתה בסופו של דבר פריצתה של מלחמת שלזוויג השנייה.

מורשתו

פרדריק השביעי היה לאחד המלכים הדנים האהובים ביותר בדורות האחרונים, וזאת ככל הנראה כתוצאה מהוויתור שלו על השלטון האבסולוטי וכן בשל תכונות האופי שלו. למרות חולשות רבות שלו שתועדו על ידי בני תקופתו, שתייה, התנהגות אקסצנטרית וכו', היה לו גם משהו מתכונותיו של שחקן. הוא היה הן עממי והן לבבי והיה מסוגל להיות אדם פשוט ועם זאת מלך בעל הדרת כבוד. במהלך מסעותיו הרבים ברחבי דנמרק, הוא טיפח קשרים עם בני עמו. הוא גם היה אנטיקווריאט נלהב ולפי הארכאולוג הדני, פיטר גלוב, "היה זה פרדריק השביעי, יותר מכל אחד אחר, שסייע לעורר את העניין הרחב בעתיקותיה של דנמרק".