פרדריק קוון

פרדריק קוֹוֶן (באנגלית: Sir Frederic Hymen Cowen ‏ 29 בינואר 1852 - 6 באוקטובר 1935) היה פסנתרן, מנצח ומלחין יהודי-בריטי

פרדריק קוון
Frederic Hymen Cowen

לידה	29 בינואר 1852 קינגסטון, ג'מייקה
פטירה	6 באוקטובר 1935 (בגיל 83) לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Golders Green Jewish Cemetery
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר

חייו

ילדות ונעורים

קוון נולד בשם היימן פרדריק כהן בקינגסטון, ג'מאייקה, בנם החמישי והאחרון של פרדריק אוגוסטוס ואמילי כהן. שתיים מאחיותיו היו אליזבת רוז כהן, שחקנית והנרייטה כהן, ציירת.

בגיל ארבע הובא פרדריק לאנגליה, שם התמנה אביו לגזבר האופרה במה שמכונה כיום תיאטרון הוד מלכותה, ומזכיר פרטי לאיש אצולה, הארל דאדלי. המשפחה התגוררה בתקופה הראשונה באזור הידוע בשם "ונציה הקטנה" בלונדון. מורו הראשון היה הנרי ראסל ויצירתו הראשונה שיצאה לאור, "מינה-ואלס", הופיעה כשהיה בן שש בסך הכל. בגיל שמונה התפרסמה האופרטה הראשונה שלו, "גריבלדי". בעזרת מעסיקו של אביו למד פסנתר אצל יוליוס בנדיקט והלחנה אצל ג'ון גוס. הופעתו הראשונה כפסנתרן הייתה כמלווה לזמרת ששרה את שיריו המוקדמים, בקונצרט בברייטון, בראשית שנות ה-60' של המאה ה-19. את הרסיטל הראשון שלו נתן ב-17 בדצמבר 1863 בבית האופרה הישן של הוד מלכותה. כעבור שנה ביצע את הקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של מנדלסון בקונצרט בבית דאדלי בלונדון. שנה לאחר זאת ביצע לראשונה את שלישיית הפיאנו-פורטה שלו, עם יוזף יואכים ככנר ופֶּצֶה כצ'לן.

השכלה מוזיקלית

בסתיו 1865 הגיעו מוריו של קוון, גוס ובנדיקט, למסקנה, כי אינם יכולים לתרום עוד להשכלתו המוזיקלית והם המליצו לו לצאת ללימודים בגרמניה. קוון ניגש לתחרות השנייה למלגת מנדלסון, המעניקה לזוכה שלוש שנות לימודים באוניברסיטת לייפציג למוזיקה ולתיאטרון, והגיע למקום הראשון, אבל הוריו התערבו, כיון שלא היו מוכנים לוותר על חזקתם עליו, כפי שקבעו תנאי המלגה. תחת זאת, הסכימו לשלוח אותו למכון, אך כתלמיד עצמאי. המתחרה שזכה במלגה במקומו היה סוינרטון היפ. במכון למד קוון אצל מוריץ האופטמן (הרמוניה וקונטרפונקט, איגנץ מושלס (פסנתר) קרל ריינקה (הלחנה) ופרדיננד דויד (נגינה בהרכב). בין חבריו ללימודים של קוון בלייפציג היו סווינרטון היפ, יוהאן סוונדסן, אוסקר ברינגר וסטיבן אדמס.

קריירה

בשובו הביתה, עם פרוץ מלחמת אוסטריה–פרוסיה, הופיע כמלחין לתזמורת באוברטורה ברה מינור, שבוצעה בקונצרטי הפרומס של אלפרד מלון בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן ב-8 בספטמבר 1866. בסתיו הבא נסע לברלין, שם למד הלחנה אצל פרידריך קיל וקרל טאוברט, ופסנתר אצל קרל טאוסיג, באקדמיה שהקים יוליוס שטרן, שנודעה בשם קונסרבטוריון שטרן. ב-9 בדצמבר 1869 נוגנו הסימפוניה הראשונה שלו, בדו מינור וקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור בסנט ג'יימס הול. מאז והלאה הוכר קוון בעיקר כמלחין ופחות כפסנתרן, אם כי גם לאחר זאת המשיך להופיע בפומבי.

הקנטטה שלו, "עלמת הוורד", בוצעה בלונדון ב-1870, את הסימפוניה השנייה שלו בפה מז'ור ביצעה האגודה הפילהרמונית של ליברפול בשנת 1872, ויצירת הפסטיבל הראשונה שלו, "שודד הים" (The Corsair) בוצעה בברמינגהאם ב-1876. באותה שנה העלתה להקת האופרה של קארל רוזה את האופרה שלו, "פולין", בהצלחה בינונית יצירתו החשובה ביותר, הסימפוניה השלישית בדו מינור, "הסקנדינבית", שבוצעה לראשונה בסנט ג'יימס הול ב-1880 ובמשך עשור לאחר זאת כבשה את מקומה כאחת היצירות הסימפוניות הפופולריות ביותר ברפרטואר, זיכתה אותו בהכרה בינלאומית מסוימת. מאז 1880 ועד להופעת הסימפוניה הראשונה של אלגר נהנתה "הסקנדינבית" מתדירות ותפוצת ביצוע רחבה מכל סימפוניה בריטית אחרת. בשנת 1884 ניצח קוון על חמישה קונצרטים של האגודה הפילהרמונית של לונדון ובשנת 1888, עם פרישת ארתור סאליבן, היה למנצחה הקבוע. עבודתו שם נקטעה בפתאומיות ב-1892, כאשר התנצל על כל פגם שיימצא בביצוע התזמורת את הסימפוניה השישית של בטהובן בגלל פרק הזמן הקצר מדי שקיבל, להרגשתו, לחזרות. חבר הנאמנים נעלב מהערותיו ולא חידש את החוזה שלו. בשנה שבה התמנה למנצח הפילהרמונית, 1888, נסע קוון למלבורן כמנצח הקונצרטים היום-יומיים שניתנו שם במסגרת בתערוכה. לגובה השכר שקיבל במלבורן, בסך 5,000 ליש"ט, לא היה תקדים. בשנת 1896 התמנה קוון למנצח האגודה הפילהרמונית של ליברפול ושל תזמורת האלה, כמחליפו של מייסד התזמורת, סר צ'ארלס האלה. הוא הועבר מתפקידו בתזמורת האלה לאחר שלוש שנים כדי לפנות מקום להנס ריכטר. ב-1899 מונה מחדש למנצח האגודה הפילהרמונית של לונדון. כן ניצח על האגודה הכוראלית של פסטיבל ברדפורד, על התזמורת הקבועה של ברדפורד, על התזמורת הסקוטית (הידועה כיום בשם התזמורת הסקוטית הלאומית) ועל פסטיבלי הנדל בקריסטל פאלאס במשך שנים אחדות, נוסף להשתתפותו הקבועה ברבים מפסטיבלי המוזיקה הבריטיים, הן כמנצח והן כמלחין.

הקריירה של קוון, הן כמלחין והן כמנצח, כמעט נשכחה בימינו. אף כי ראה את עצמו בראש ובראשונה כסימפוניקאי, הרי את הצלחתו הגדולה ביותר קצר בקטעים תזמורתיים קלים יותר, מעולם הפנטזיה והאגדה, שם בא לביטוי כישרונו המובהק לכתיבת מלודיה רבת-חן ותזמור ססגוני. בין אם בקנטטות לקולות נשים, ב"היפהפייה הנמה", ב"נימפיאה" או באוברטורה שובת הלב שלו, "נשף הפרפרים" (1901), בכולן מצליח קוון לשוות חן ויופי לרעיון הפיוטי. המוזיקה למחול של קוון, כפי שהיא מופיעה בסוויטות תזמורתיות שונות, מעודנת, מקורית ומעוררת התפעלות באינסטרומנטאציה שלה. המוזיקה הרצינית יותר שלו ראויה לשבח, ברובה, אך איננה מצטיינת בהשראה ורק לעיתים נדירות באים בה לביטוי ההיבטים העמוקים יותר של הרגש. יצירותיו הכוראליות, שנכתבו לפסטיבלי המוזיקה הרבים מספור ברחבי בריטניה הוויקטוריאנית וההאדוארדית, מייצגות נאמנה את הטעם הציבורי של תקופתו. 300 השירים, בקירוב, שכתב מקיפים את כל הקשת מהבלדות הפופולריות עד לשיר האמנותי הנשגב, שהקנה לו את הכינוי "שוברט האנגלי" ב-1898. שירי הקודש-למחצה שלו זכו לפרסום רב ושמעם נודע למרחקים.

האופרה וריזמו שלו, Signa משנת 1892, שנועדה לשמש תוספת להפקת "אייבנהו" של סאליבן בבית האופרה המלכותי החדש של ריצ'רד ד'וילי קארט, בוצעה פעמיים בתיאטרו דל ורמה במילאנו בנובמבר 1893 (לאחר שצומצמה מארבע מערכות לשלוש) ובקובנט גארדן בקיץ 1894 (לאחר השמטת עוד מערכה אחת). על אף הצגה מלכותית לפני המלכה ויקטוריה, לא זכתה להצלחה.

קוון קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מקיימברידג' ומאדינבורו ב-1900 וב-1910, בסדר זה. ב-6 ביולי 1911 עוטר בתואר אבירות בארמון סנט ג'יימס. הוא נשא לאישה את פרדריקה גוונדולין ריצ'רדסון ב-23 ביוני 1908. היא הייתה צעירה ממנו ב-30 שנה ולא נולדו להם ילדים. קוון מת ב-6 באוקטובר 1935 ונקבר בבית הקברות היהודי בגולדרס גרין שבלונדון.

יצירותיו

אופרות

• "פאולין" (ליציאון, לונדון, 1876)
• "תורגרים" (תיאטרון דרורי ליין, לונדון, 1890)
• Signa (ב-3 מערכות, תאטרו דאל ורמה, מילאנו, 1893. בהמשך בשתי מערכות, קובנט גארדן, לונדון 1894)
• "הרולד או הכיבוש הנורמני" (קובנט גארדו, לונדון 1895)

אופרטות

• "גאריבלדי" (1860)
• "אחד יותר מדי" (1874)
• "רוח הקרנבל" (אופרטה לא גמורה, 1918)
• "קומדי-אופרה" (אופרה קומית שלא בוצעה, 1921)

יצירות אחרות לבמה ומוזיקה למחזות

• "העלמה מאורליאן" (מוזיקה למחזה, 1871)
• "הנער הכחול של מוניקה" (פנטומימה, 1917)
• "קשר קופיד" (באלט קומי, 1918)
• "הבקתה הקסומה" (מוזיקה למחזה, 1922)

אורטוריות

• "המבול" (1878)
• "רות" (1887)
• "יפתח" (לא גמורה, 1900)

קנטטות קודש

• "אורסולה הקדושה" (1881)
• "ההשתנות" (1895)

קנטטות חול

• "עלמת הוורד" (1870)
• "שודד הים" (1876)
• "היפהפייה הנמה" (1885)
• חג יוחנן המטביל" (1893)
• "מעיין הפיות" (קולות נשים, 1891)
• "הנימפיאה" (1893)
• "תמונות כפריות" (קולות נשים, 1893)
• "קיץ על הנהר" (קולות נשים, 1893)
• "תמונות מחג המולד" (קולות נשים, 1894)
• "ורד החיים" (קולות נשים, 1895)
• "בת הים" (קולות נשים, 1896)

יצירות אחרות למקהלה

• "שיר הודיה" (1888)
• "אודה לזכר קארל רוזה" (1890)
• "הריעו לתפארת המלכות" (1897)
• "אודה לייסורי הקדושים" (1898)
• "אודת הכתרה" (1902)
• "ג'ון גילפין" (1904)
• "תנומה יפיל על אהוביו" (1907)
• "הצעיף" (1910)
• "מה נרקוד?" (1914)

יצירות לסולן ותזמורת

• "חלומו של אנדימיון" (1897)

סימפוניות

• סימפוניה מס' 1 בדו מינור (1869)
• סימפוניה מס' 2 בפה מז'ור (1872)
• סימפוניה מס' 3 בדו מינור, "הסקנדינבית" (1880)
• סימפוניה מס' 4 בסי במול מינור, "הוולשית" (1884)
• סימפוניה מס' 5 בפה מז'ור (1887)
• סימפוניה מס' 6 במי מז'ור, "האידילית" (1897)

יצירות תזמורתיות

• אוברטורה ברה מינור (1866)
• "אוברטורה פסטיבלית" (לפסטיבל נורוויץ') (1872)
• "שפת הפרחים", סוויטה לבלט, קובץ 1 (1880)
• סימפונייטה בלה מז'ור (1881)
• "ניאגרה", אוברטורה אופיינית בדו מז'ור (1881)
• "בימים עברו", סוויטה ברה מז'ור לכלי מיתר |(1883)
• "שיר לכת ברברי", (1883)
• "שני פרקים" (Deux Morceaux) ‏ (1883)
• "שיר לכת" (לתערוכת פולקסטון) (1886)
• אוברטורה בדו מז'ור (לתערוכת ליברפול) (1886)
• "בארץ האגדה", סוויטה להלט (1896)
• "ארבעה מחולות אנגליים בסגנון עתיק", קובץ 1 (1896)
• "נשף הפרפרים", אוברטורה קונצרטנטית (1901)
• "מארש ההכתרה" (1902)
• "רפסודיה הודית" (1903)
• שני קטעים (לתזמורת קטנה) (1903)
• "חלומות בהקיץ" (1903)
• סוויטה של מחולות אנגליים עתיקים, קובץ 2 ‏ (1905)
• "החודשים" (1912)
• "גביע הקסמים - המזל של אדנהול" (1934)
• "וריאציות זעירות" (1934)

קונצ'רטי

• קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור )(1869)
• "קטע קונצרטי" (Concertstück) פנטזיה לפסנתר ותזמורת, נכתב לפדרבסקי ונוגן על ידו (1900)

מוזיקה קאמרית

• שלישיית פסנתר מס' 1 בלה מז'ור (1865)
• שלישיית פסנתר מס' 2 בלה מינור (1868)
• רביעיית מיתרים בדו מינור (1866)

פרדריק קוון כתב למעלה מ-300 שירים

כתביו

• Haydn, Mendelssohn, Mozart, Rossini: all (London, 1912)
• My Art and My Friends (London, 1913)
• Music as she is Wrote (London, 1915)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרדריק קוון בוויקישיתוף

• פרדריק קוון, באתר AllMusic (באנגלית)
• פרדריק קוון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרדריק קוון, באתר Discogs (באנגלית)
• פרדריק קוון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרדריק קוון (1852-1935), דף שער בספרייה הלאומית
• פרדריק קוון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)