פרוסיה המערבית
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שנות השלטון השונות בתחילת הערך אינן ברורות. | |
פרוסיה המערבית הייתה חלק מממלכת פרוסיה בשנים 1773 (אז סופחה מפולין) עד 1918. בשנים 1773 עד 1824 ו-1878 עד 1918 הייתה מחוז נפרד, ובשנים 1824 עד 1878 הייתה חלק מפרובינציית פרוסיה, שבו נכללו פרוסיה המערבית ופרוסיה המזרחית. מחוזות פרוסיה המערבית מכונים כיום פומרניה.
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה |
מארינוורדר דנציג | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה |
חלוקת פולין פיצול פרובינציית פרוסיה לפרובינציות פרוסיה המזרחית ופרוסיה המערבית | ||
| תאריך |
1773 1878 | ||
| פירוק |
איחוד פרובינציות פרוסיה המזרחית ופרוסיה המערבית לפרובינציית פרוסיה חוזה ורסאי | ||
| תאריך |
1829 1919 | ||
| ישות קודמת |
_Lob.svg){kind=small} פרוסיה המלכותית | ||
| ישות יורשת |
 מחוז פומרניה (1919-1939)  העיר החופשית דנציג  מארינוורדר (אזור)  פרובינציית פוזן-פרוסיה המערבית | ||
היסטוריה
עריכהפרוסיה המלכותית
עריכהבשנת 1198 נוסד המסדר הטבטוני בחסותו של מלך פולין. אבירי המסדר הטבטוני ייסדו את מדינת פרוסיה כחלק מתהליך השלטת הנצרות על העמים הבלטיים. הם פיתחו את החקלאות והתעשייה, והשליטו את הדת הנוצרית במדינה. תושבי פרוסיה תחת שלטון המסדר לא היו בעלי זכויות מרובות, הם סבלו ממשטר כוחני שלא התחשב ברצונותיהם. לאחר התבוסה של חיילי המסדר הטבטוני בידי צבא פולין בקרב טננברג (Tannenberg) בשנת 1410, נחתם שלום טורן הראשון, ולפיו חולקה פרוסיה לשניים; חלקה המזרחי נשאר בשליטת המסדר הטבטוני, ולימים הפך לדוכסות פרוסיה, ואילו חלקה המערבי הועבר לשליטת ממלכת פולין. בשנת 1440 הוקמה הקונפדרציה הפרוסית, שדרשה להשתחרר מעולם של אבירי המסדר הטבטוני, ולהסתפח לחלוטין לממלכת פולין. כתוצאה מכך פרצה בשנת 1454 מלחמת שלוש עשרה השנים, ובשנת 1466 נחתם שלום טורן השני, ולפיו קיבלה פרוסיה המלכותית אוטונומיה שלטונית, עם מטבע משלה, זכות להחזיק צבא עצמאי, בחסות הכתר הפולני.
בשנת 1569 הוקם האיחוד הפולני-ליטאי, ובוטלה האוטונומיה של פרוסיה המלכותית. האזור הפך לחלק מפולין גדול, והתושבים יכלו להשתתף בבחירות לסיים. בישופות ורמיה ששכנה באזור שמרה על עצמאות מסוימת, אך גם היא הייתה כפופה לכתר הפולני.
פרובינציית פרוסיה המערבית
עריכהבשנת 1772 חתמו נציגי פרוסיה, אוסטריה ורוסיה על הסכם לחלוקת פולין, ועד לאביב 1773 כבשו צבאותיהם את השטחים שסוכמו ביניהם. במסגרת החלוקה קיבלה פרוסיה שטחים לאורך החוף הבלטי, לא כולל גדנסק, טורון ואזורים נוספים. סך הכל הועבר שטח של 36 אלף קמ"ר, שבו 580 אלף תושבים. השטחים שנכבשו אורגנו כפרובינציית פרוסיה המערבית, ובמהלך חלוקת פולין השנייה בשנת 1793 צורפו אליה שאר שטחי פרוסיה המלכותית.
לאחר סיפוח האזור לפרוסיה, החל תהליך גרמניזציה נוקשה, הוכנסה מערכת משפטית פרוסית, ושטחי המלך והכנסייה הועברו לאוצר המדינה.
לאחר תבוסת פרוסיה בקרב ינה-אאורשטדט נלקחו מהפרובינציה שטחיה הדרומיים, וסופחו לדוכסות ורשה, ואילו דנציג הוכרזה כעיר חופשית. לאחר תבוסת נפוליאון הוחזרו השטחים לפרוסיה, ונכללו שוב בפרוסיה המערבית. בשנת 1829 אוחדה הפרובינציה יחד עם פרובינציית פרוסיה המזרחית ליצירת פרובינציית פרוסיה, אולם בשנת 1878 פוצלו הפרובינציות בחזרה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה
עריכהלאחר מלחמת העולם הראשונה, החליטו מעצמות ההסכמה להקים בשטחה של פולין מדינה עצמאית, לאחר שזו הייתה מחולקת בין האימפריה הרוסית, האימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו הונגרית. עוד בינואר 1918 נשא הנשיא האמריקני וודרו וילסון את "נאום ארבע עשרה הנקודות" בו קרא להקמתה של פולין עצמאית, איתנה מבחינה כלכלית ומדינית, ובעלת מוצא אל הים הבלטי. גרמניה המובסת שלאחר המלחמה, נדרשה להעניק למדינה החדשה את המוצא אל הים. לשם כך נוצר המסדרון הפולני – רצועת אדמה ברוחב של כארבעים ק"מ, שחיברה בין פולין ובין הים הבלטי. בנקודת החיבור, בה נשפך הנהר ויסלה אל הים, עמד הנמל בעיר דנציג. ובעת שרטוט מפת אירופה שלאחר המלחמה. ליצור את העיר החופשית דנציג. כך שרובה של פרוסיה המערבית ניתנה לפולין, שאר שטחה של פרוסיה המערבית הפך לחלק מרפובליקת ויימאר.
ב־10 בינואר 1920 הוכרז על הקמתה של העיר החופשית, שכללה את העיר דנציג וסביבותיה, בשטח כולל של 1,966 קמ"ר, ואוכלוסייה של 357,000 איש בשנת 1919. כ־90% מתושבי "העיר החופשית" היו גרמנים במוצאם, ו־8% פולנים. על פי הסכם ורסאי הופרדה העיר מגרמניה, והושמה תחת חסותו של חבר הלאומים. לפולין נשמרו זכויות מיוחדות כלפי העיר: פולין ייצגה את העיר כלפי חוץ, והייתה באיחוד מכס עמה, ובנוסף, מסילת הברזל שהובילה אל העיר נשלטה על ידי פולין. עמדה צבאית בתוך הנמל, בשם וסטרפלאטה, ניתנה אף היא לפולין.
במלחמת העולם השנייה
עריכהבשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי של פולין, חזר האזור כולו לשלטון גרמני. בשנים הבאות גירשו הגרמנים את האוכלוסייה היהודית של פומרניה, כאשר רובם ככולם של יהודים אלו עתידים למצוא לבסוף את מותם בשואה.[1] תחת עול השלטון הנאצי, עשרות אלפי פולנים גורשו מפרוסיה שסופחה לרייך, ולמעלה מ-40,000 פולנים נהרגו בהוצאות להורג ובמחנות כפייה. הפולנים אשר נפגעו באופן הקשה ביותר היו אנשי אליטה מהמעמד הגבוה - בעיקר מורים, אנשי עסקים, כמרים, פוליטיקאים, קציני צבא לשעבר ועובדי מדינה. הגרמנים יחסו חשיבות אסטרטגית לפגיעה באנשים מסוג זה.[2]
לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהלאחר מלחמת העולם השנייה גורשו התושבים הגרמנים והשטח הועבר לידיה של פולין. הסובייטים הקימו בפולין ממשלה עצמאית כביכול, אולם בפועל הייתה עושה דברה של ברית המועצות. תחת השלטון הקומוניסטי ידע אזור פומרניה בנייה מחדש, ותחום הספנות בו פרח והתפתח. למרות זאת, כבכל פולין ומזרח גרמניה המצב הכלכלי היה בעיתי, וזכויות אדם ואזרח דוכאו באופן נרחב. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, התפרסמה במיוחד תנועת סולדריות הפולנית - איגוד מקצועי שהיה למעשה גם ארגון פוליטי, ארגון ששאף לדמוקרטיזציה וליברליזציה של פולין. בסיס כוחו של הארגון היה באזור פומרניה, אשר באותן השנים ידע שביתות הפגנתיות רבות במגזר הספנות לצד אירועי מחאה אחרים. עד סוף שנות ה-80 נפל המשטר הקומוניסטי בפולין, וזה הוחלף ברפובליקה השלישית הפולנית.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Leni Yahil, Ina Friedman, Haya Galai, The Holocaust: The Fate of European Jewry, 1932-1945, Oxford University Press US, 1991, ISBN 0-19-504523-8, p.138: February 12/13, 1940, 1,300 Jews of all sexes and ages, extreme cruelty, no food allowed to be taken along, cold, some died during deportation, cold and snow during resettlement, 230 dead by March 12, Lublin reservation chosen in winter, 30,000 Germans resettled before to make room
- ^ http://www.britannica.com/EBchecked/topic/466681/Poland/28215/World-War-II