פריבטיר
פְּרַיבֶטִיר (באנגלית: privateer) או קורסר (בצרפתית: corsaire) היה כינויה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב בתמורה לנתח מן השלל. רב החובל של אונייה שכזו, כמו כל אחד מאנשי צוותה, נקרא גם כן "פריבטיר" או "קורסר".
פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות ה-16 עד ה-18. במה שמכונה תור הזהב של הפיראטים כאשר פיראטיות ימית הייתה גורם משמעותי בהיסטוריה של האיים הקאריביים, בריטניה, מדינות האוקיינוס ההודי, צפון אמריקה ומערב אפריקה.
בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המעניק להם את הזכות לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize). בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור private man-of-war ("אוניית מלחמה פרטית").[1]
בריטניה לא החשיבה את הפריבטיריות כשוד ימי כאשר התקיפות בוצעו נגד ספינות ספרדיות. אחד הפריבטירים המפורסמים ביותר הוא פרנסיס דרייק. עם זאת עם הזמן היחס לפיראטיות השתנה בגלל הפגיעה שלה בסחר העולמי והתנגדות בריטניה, צרפת וארצות הברית לפיראטיות שהופנתה עם הזמן כלפי אוניות שפעלו ברשותן, כמו גם שבי של מלחים לבנים בידי אוניות שודדי ים ברברים ששבו את המלחים במטרה למכור אותם כעבדים בסחר העבדים הערבי ובעבדות באימפריה העות'מאנית. ב-1856 נאסרה הפריבטיריות בהסכמה בינלאומית בהצהרת פריז לכיבוד החוק הימי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- נחום סוקולוב. "החוטפים." "הצפירה", מס' 87, 2 במאי 1887, עמ' 1. העתקה באתר "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
- פריבטיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ The Shorter Oxford English Dictionary on Historical Principles, 1936 (2nd edition). Vol. 2, p. 1587 sv Privateer.
