פריז–ברסט–פריז

פריז–ברסט–פריז (בצרפתית: Paris–Brest–Paris ובקיצור: PBP) הוא אירוע של רכיבת אופניים למרחק ארוך. במקורו היה מרוץ אופניים למרחק של כ-1,200 ק"מ, מהעיר פריז, בירת צרפת לעיר ברסט ובחזרה לפריז. תחילת המרוץ הייתה בוולודרום הלאומי הממוקם בסן קנטן אן איוולין. המירוץ אירע לאחרונה במתכונת תחרותית בשנת 1951.

פריז–ברסט–פריז
Paris–Brest–Paris

כינוי	PBP
מדינות
סוג	רכיבה למרחקים ארוכים
אורך המסלול	כ-1200 ק"מ
היסטוריה
התקיים לראשונה	מקצועני: 1891 חובבני: 1931
מרוצים עד כה	מקצועני: 7 חובבני: 18
מנצח ראשון	מקצועני: שארל טרון חובבני: אלקסיס קוטאר
מנצח אחרון	מקצועני: מוריס דיו חובבני: ביורן לנהרד
שנת מרוץ אחרונה	מקצועני: 1951 חובבני: 2015

תמונתו של שארל טרון בעמוד הראשון של לה פטי ז'ורנל, מ-26 בספטמבר 1891, לאחר ניצחונו.

החל משנת 1931 הופרד המירוץ לשני מרוצים ורוכבי אופניים חובבים הופרדו מרוכבי האופניים המקצועיים, ונערכים שני אירועים: במסגרת הראשון (אירוע מסוג ברווט (brevet)) נדרשים הרוכבים לרכב את המרחק בפרק זמן של 90 שעות, אך ללא תחרות. אירוע זה מתקיים אחת לארבע שנים. השני הוא מרוץ מסוג אודאקס (audax), המתקיים אחת לחמש שנים במסגרתו נדרשת קבוצה של רוכבים לסיים את המסלול. ב-1931 היו בפועל שלוש תחרויות עצמאיות החולקות את אותו המסלול.

הברווט

בדומה לאירוע ברווט אחרים, נדרשים הרוכבים לסיים את המסלול בלא תמיכה. עליהם לקנות מצרכי מזון במהלך המסלול, ותמיכה לרוכבים אסורה. הרוכבים ממעטים לישון, ונמים לצד הדרך זמן קצר ככל האפשר על מנת להשלים את המסלול בזמן הנדרש.

על מנת להשתתף בברווט פריז–ברסט–פריז, על הרוכבים להשלים סדרת מרוצי ברווט קודמים באותה שנה קלנדרית. כאשר סדרת המרוצים כוללת מרוצים למרחקים של 200 ק"מ, 300 ק"מ, 400 ק"מ ו-600 ק"מ (אולם הרוכבים רשאים להשלים מרחקים גדולים יותר באותה תקופה נדרשת).

היסטוריה

פייר גיפאר עורך העיתון "לה פטי ז'ורנל" יזם לראשונה את מרוץ פריז-ברסט וחזרה.

1891

מרוץ פריז–ברסט–פריז היווה למעשה מבחן אמינות ליצרני אופניים. גיפאר כתב מאמרי מערכת על הרוכבים הנושאי עימם מזון וביגוד למירוץ ואשר משלימים את כל מסלולו עם אותם אופניים מבלי להחליפם.

207 משתתפים השתתפו במירוץ הראשון, ורק צרפתים הורשו להשתתף.

במירוץ הראשון שנערך בשנת 1891 זכה שארל טרון שרכב בחסות מישלן כשהוא מסיים את המירוץ ב-71 שעות ו-22 דקות. בסופו של דבר, 99 מתוך 207 המשתתפים סיימו את המירוץ.

המירוץ הביא תפוצה רבה והצלחה רבה לעיתון לה פטי ז'ורנל. יחד עם זאת, הלוגיסטיקה המורכבת של המירוף הביאה את מארגניו להחליט לקיימו אחת לעשר שנים.

1901

ב-1901 מרוץ פריז–ברסט התקיים בחסות העיתון L ' auto-Velo, שנערך על ידי אנרי דסגרנג'. לראשונה, בשנה זו הופרדו החובבנים מהרוכבים המקצועיים. המנצח היה מוריס גארן שסיים ב-52 שעות את המרוץ בו השתתפו 112 רוכבים מקצועיים. במרוץ החובבני סיים משתתף בן 65 את המירוץ לאחר 200 שעות.

בעקבות הצלחת המרוץ הציע העיתון L ' auto לקיים מרוץ גדול אף יותר - הטור דה פראנס, שהתקיים לראשונה בשנת 1903 ביוזמתו של דסגרנג'.

1911

מרוץ פריז–ברסט השלישי התקיים בשנת 1911. הזוכה, סיים את המרוץ בזמן של 50 שעות ו-13 דקות.

1921

בשנת 1921, בעקבות מלחמת העולם הראשונה התקיים המירוץ בהשתתפות 43 רוכבים מקצועיים ו-65 חובבים. הזוכה במירוץ היה לוסין מוטייה, שסיים ב-55 שעות ו-7 דקות.

1931

בשנת 1931 שונו כללי התחרות, והחל המירוץ הקבוצתי, בו השתתפות קבוצות של 10 רוכבים. במרוץ היחידים זכה האוסטרלי יוברט אופרמן, שסיים את המירוץ ב-49 שעות ו-21 דקות, על אף הגשם השוטף שהתקיים במהלך המירוץ. אופרמן אכל במהלך המירוץ בעיקר סלרי.

מלחמת העולם השנייה

בשל מלחמת העולם השנייה נדחה המירוץ לשנת 1948, עת כתב העת L'Equipe נתן חסות למירוץ בו זכה אלבר הנדיקס מתוך 52 רוכבים מקצועיים שהשתתפו.

1951

בשנת 1951 זכה מוריס דיו במירוץ, שהוא מסיים בזמן שיא של 38 שעות ו-55 דקות, שיא אשר טרם נשבר. הייתה זו השנה האחרונה בה התקיים מרוץ של רוכבים מקצועיים.

אירוע חובבנים

בשנים 1956 ו-1961 נרשמו רוכבים מקצועיים מעטים לתחרות, ונערכו תחרויות רוכבים חובבנים בלבד (בהם השתתפו מאות רוכבים). 

בין השנים 1956 ו-1975 נערכה התחרות מידי חמש שנים.

זוכי התחרות

בדומה לאירוע ברווט אחרים, נדרשים הרוכבים לסיים את המסלול בלא תמיכה. עליהם לקנות מצרכי מזון במהלך המסלול, ותמיכה לרוכבים אסורה. הרוכבים ממעטים לישון, ונמים לצד הדרך זמן קצר ככל האפשר על מנת להשלים את המסלול בזמן הנדרש.

על מנת להשתתף בברווט פריז-ברסט-פריז, על הרוכבים להשלים סדרת מרוצי ברווט קודמים באותה שנה קלנדרית. כאשר סדרת המרוצים כוללת מרוצים למרחקים של 200 ק"מ, 300 ק"מ, 400 ק"מ ו- 600 ק"מ (אולם הרוכבים רשאים להשלים מרחקים גדולים יותר באותה תקופה נדרשת).

זוכי התחרות המקצועית

פייר גיפאר עורך העיתון לה פטי ז'ורנל יזם לראשונה את מרוץ פריז-ברסט וחזרה.

שנה	זוכה	קבוצה	זמן	מקום שני	מקום שלישי
1891	שארל טרון (Charles Terront)	Bayonne	71 שעות 22 דקות	פייר ג'ייל-לאבאל (Pierre Jiel-Laval)	אנרי קוליבוף (Henri Couillibeuf)
1901	מוריס גארן (Maurice Garin(	La Française	52 שעות	גאסטון ריוויר (Gaston Rivierre)	איפוליט אוקוטורייה (Hippolyte Aucouturier)
1911	אמיל ג'ורג'ה (Émile Georget)	Coureur de vitesse	50 שעות 13 דקות.	אוקטב לאפיז (Octave Lapize)	ארנס פול (Ernest Paul)
1921	לואי מוטיאה (Louis Mottiat)	Coureur de vitesse	55 שעות 7 דקות	אז'ן כריסטוף (Eugène Christophe)	אמיל מאסון האב (Émile Masson senior)
1931	יוברט אופרמן (Hubert Opperman)	Alleluia-Wolber	49 שעות 21 דקות	ליאון לוייה (Léon Louyet)	ז'וזפה פנצ'רה (Giuseppe Pancera)
1948	אלבר אנדריקס (Albert Hendrickx)	עצמאי	41 שעות 36 דקות 42 שניות	פרנסואה נוויל (François Neuville)	מאריו פאציו (Mario Fazio)
1951	מוריס דיו (Maurice Diot)	Mercier - Hutchinson	38 שעות 55 דקות.	אדואר מולר (Édouard Muller)	מרסל אנדריקס (Marcel Hendrickx)

זוכי התחרות החובבנית

שנה	זוכה	זמן
1931	אלקסיס קוטאר (Alexis Cottard)	68 שעות 30 דקות
1948	ז'ו רוטן (Jo Routens)	49 שעות 20 דקות
1951	ז'ו רוטן (Jo Routens)	47 שעות 54 דקות
1956	ז'ו רוטן (Jo Routens )	50 שעות 29 דקות
1961	ז'אן פואס (Jean Fouace)	46 שעות 18 דקות
1966	רובר דמילי ומוריס מקודייר (Robert Demilly & Maurice Macaudiere)	44 שעות 21 דקות
1971	ארמן דה מנק (Herman De Munck)	45 שעות 39 דקות
1975	איב כהן (Yves Cohen)	43 שעות 27 דקות
1979	פייר בליידייה (Pierre Baleydier)	44 שעות 1 דקה
1983	ארמן דה מנק (Herman De Munck)	43 שעות 24 דקות
1987	סקוט דיקסון (Scott Dickson)	44 שעות 5 דקות
1991	סקוט דיקסון (Scott Dickson)	43 שעות 42 דקות
1995	סקוט דיקסון (Scott Dickson)	43 שעות 20 דקות
1999	פליפ דפלייה (Philippe Deplaix) וכן כריסטוף בוקה (Christophe Bocquet)	44 שעות 22 דקות
2003	מארק לוק (Marc Leuckx) וכן חמישה צרפתים נוספים	42 שעות 40 דקות
2007	מישל מינג'אן (Michel Mingant)	44 שעות 33 דקות
2011	כריסטוף בוקה (Christophe Bocquet)	44 שעות 13 דקות
2015	ביורן לנהרד (Björn Lenhard)	42 שעות 26 דקות

מאפה

פארי ברסט מקפה קדוש בירושלים.

המאפה פריז–ברסט, קינוח בעל צורה עגולה המזכירה צמיג או גלגל, נוצר בשנת 1910 כדי להנציח את התחרות. המאפה הפך פופולרי בקרב המשתתפים בשל הערך הקלורי הגבוה שלו, וכיום הוא נפוץ בכל רחבי צרפת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריז–ברסט–פריז בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פריז–ברסט–פריז
• סרט דוקומנטרי אודות התחרות