ויקיפדיה

פרלי מואט

סופר קנדי

פרלי מקגיל מואט (באנגלית: Farley McGill Mowat;‏ 12 במאי 1921 – 6 במאי 2014) היה סופר קנדי ופעיל למען איכות הסביבה. יצירותיו תורגמו ל-52 שפות, והוא מכר יותר מ-17 מיליון ספרים. הוא זכה לתהילה עם פרסום ספריו על הצפון הקנדי, ביניהם "People of the Deer‏" (1952) ו-"Never Cry Wolf‏" (1963).[1] בו סיפר על חוויותיו עם זאבים בקוטב הצפוני. הספר גם עובד לסרט באותו שם שיצא לאקרנים ב-1983. על מכלול יצירותיו בספרות זכה בפרס ויקי מטקאלף השנתי לספרות ילדים בשנת 1970.[2]

פרלי מואט
Farley McGill Mowat
לידה 12 במאי 1921
בלוויל, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במאי 2014 (בגיל 92)
קובורג, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Port Hope עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורונטו, Richmond Hill High School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Never Cry Wolf, Lost in the Barrens, People of the Deer, Curse of the Viking Grave עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Claire Mowat עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Stephen Leacock Memorial Medal for Humour (1970)
  • פרס ספר השנה לילדים של אגודת הספריות הקנדית (1958)
  • שדרת הכוכבים של קנדה (2010)
  • פרס אניספילד-וולף (1953)
  • קצין במסדר קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פעולותיו של מואט למטרות סביבתיות זיכו אותו בשבחים, אך הודאתו, לאחר שחלק מהטענות שהעלה בספריו הופרכו, כי הוא "מעולם לא נתן לעובדות להפריע לאמת"[3] ספגה ביקורת נוקבת.[4]

ילדותו ותקופת לימודיו

עריכה

מואט נולד ב-12 במאי 1921 בבלוויל, אונטריו[5] וגדל בריצ'מונד היל, אונטריו.[6] אביו, אנגוס מואט, היה ספרן שלחם בקרב רכס וימי. אמו הייתה הלן ליליאן תומסון מטרנטון, אונטריו. מואט החל לכתוב, במילותיו "בעיקר שורות [שיר]", כאשר משפחתו התגוררה בווינדזור מ-1930 עד 1933.[7]

בשנות ה-30 של המאה ה-20 עברה משפחת מואט לססקטון,[8] שם, כנער, כתב מואט על ציפורים בטור של "ססקטון סטאר-פניקס". במהלך תקופה זו הוא גם כתב את עלון הטבע שלו, "Nature Lore".[9] בשנות ה-30 מואט למד זואולוגיה באוניברסיטת טורונטו אך מעולם לא השלים את לימודיו לתואר. במשלחת האיסוף הראשונה שלו בקיץ 1939 לססקטון השתתף גם הסטודנט לזואולוגיה פרנק בנפילד, שאסף נתונים לגבי יונקים; מואט התמקד בציפורים. כדי לממן את הטיול שלהם, הם מכרו את הפריטים שאספו למוזיאון המלכותי של אונטריו. בנפילד פרסם את הערות השטח שלו ב-"Canadian Field-Naturalist" לפני שהתגייס לצבא. מואט פרסם את ממצאיו שלו כשחזר ממלחמת העולם השנייה.

שירות בזמן המלחמה

עריכה

במהלך מלחמת העולם השנייה, מואט הצטרף לצבא הקנדי ושירת בגדוד השני, גדוד הייסטינגס והנסיך אדוארד ב-19 ביולי 1940.[10] הוא יצא לחו"ל כקצין תגבור עבור הגדוד הזה, והצטרף לצבא הקנדי בבריטניה. ב-10 ביולי 1943, הוא היה מפקד משנה על כיתת רובים והשתתף בנחיתות הראשונות של מבצע האסקי, פלישת בעלות הברית לסיציליה.[11]

מואט שירת לאורך כל המערכה כמפקד מחלקה ועבר לאיטליה[12] בספטמבר 1943, תוך כדי קרבות נוספים עד דצמבר 1943. במהלך מסע נהר מורו, חלק מהמערכה האיטלקית, הוא סבל מלחץ קרב, שהתגבר לאחר תקרית ביום חג המולד מחוץ לאורטונה, איטליה, כאשר הוא נותר בוכה לרגליו של חבר מחוסר הכרה.[13] לאחר מכן קיבל תפקיד כקצין מודיעין במטה הגדוד, ולאחר מכן עבר למפקדת החטיבה. הוא שהה באיטליה עם דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה במשך רוב המלחמה, ובסופו של דבר הועלה לדרגת קפטן.

מואט עבר עם האוגדה לצפון מערב אירופה בתחילת 1945. שם הוא עבד כסוכן מודיעין בהולנד ועבר את קווי האויב כדי להתחיל במשא ומתן לא רשמי על הנחתות מזון עם גנרל בלסקוביץ. הנחתות האוכל, בשם הקוד מבצע מן, הצילו את חייהם של אלפי הולנדים.[14]

מואט שוחרר ב-1945, בתום מלחמת העולם השנייה, בדרגת קפטן. הוא דחה את ההצעה להעלותו בדרגה נוספת מכיוון שהייתה מחייבת אותו להמשיך ו"להתנדב" בצבא עד ש"לא יהיה צורך יותר", אמירה שמואט פירש כשירות בחיל הכיבוש של הצבא הקנדי (CAOF) (אך ייתכן שכוונה לסיום המלחמה עם יפן).[15] הוא היה זכאי למדליות הבאות כתוצאה משירותו: כוכב 1939–1945, כוכב איטליה, כוכב צרפת וגרמניה, מדליית ההגנה, מדליית שירות המתנדבים הקנדי ומדליית המלחמה 1939–1945.

אחרי המלחמה

עריכה

בשנת 1947 מואט עבד כטכנאי השטח של חוקר הטבע האמריקאי פרנסיס הארפר במחקר על קאריבו באזור אגם נואלטין (כעת מחוז קיווליק של נונאווט). תוצאות המחקר פורסמו בספרו של הרפר The Barren Ground Caribou of Keewatin.[16]

בסוף שנות ה-40, מואט נשכר על ידי פרנק בנפילד - אז החוקר הראשי בתחום היונקים בשירות חיות הבר הקנדי - כעוזר שטח במחקר רב-שנתי על הקאריבו העקר,[17] אשר הביא לפרסום רב ההשפעה של בנפילד משנת 1951 בשם "The barren-ground caribou".[18] מואט, שהיה חלק מצוות של ארבעה חוקרים, פוטר על ידי ראש שירות חיות הבר הקנדי בגלל תלונות מהאוכלוסייה המקומית והיעדר אישור רשמי לפעילויות מסוימות.[19]

קריירה ספרותית

עריכה

לאחר שירותו במלחמת העולם השנייה, מואט למד באוניברסיטת טורונטו.[20] ספרו הראשון של מואט, "People of the Deer"‏ (1952), נכתב בהשראת מסע שטח לאזור הארקטי הקנדי שערך במהלך לימודיו. מואט זעם על התנאים שסבלו האינואיטים שחיו בצפון קנדה. הספר הפך את מואט לדמות פופולרית אך שנויה במחלוקת.[21]

בשנת 1963 כתב מואט תיאור אולי בדיוני על חוויותיו בקוטב הקנדי עם זאבים ארקטיים בשם "Never Cry Wolf" (תורגם לעברית בשם ידידיי הזאבים), שלדעתו סייע בשינוי הגישה הרווחת כלפי בעלי החיים.[22]

בשנת 1985החל מואט במסע קידום ספרים בארצות הברית כדי לקדם את ספרו "Sea of Slaughter". סוכני המכס מנעו את כניסתו בנמל התעופה הבינלאומי טורונטו-פירסון בטורונטו, באמצעות חוקים שאפשרו לפקידי מכס אמריקאים למנוע כניסת אנשים שחשבו שהם "אוהדים קומוניסטים". מואט האמין שמאחורי מניעת כניסתו עומדים שתדלני נשק, והוא פרסם בפומבי את חשדו. החוק בוטל ב-1990, ומואט כתב על הניסיון שלו ב-"My Discovery of America"‏ (1985).[23]

מואט התעניין מאוד בדיאן פוסי, האתולוגית האמריקאית שחקרה גורילות ונרצחה באכזריות ברואנדה ב-1985. הביוגרפיה שלו עליה פורסמה ב-1987, בקנדה תחת הכותרת "Virunga: The Passion of Dian Fossey", ובארצות הברית בשם "Woman in the Mists: The Story of Dian Fossey and the Mountain Gorillas of Africa" - רמז לאוטוביוגרפיה של פוסי עצמה "גורילות בערפל" (1983).

רבות מיצירותיו של מואט הן אוטוביוגרפיות, כמו "ינשופים במשפחה" (1962, על ילדותו), "הסירה שלא צפה" (1969, אחד משלושה ספרים על תקופתו מגוריו בניופאונדלנד), ו-"No Birds Sang"‏ (1979), על חוויות המלחמה באיטליה במלחמת העולם השנייה).[24]

ביקורת

עריכה

בביקורת ספרים משנת 1964 שפורסמה ב-"Canadian Field-Naturalist",‏[25] פרנק בנפילד מהמוזיאון הלאומי של קנדה פקפק באופי המדעי של חיבוריו של מואט, ואף השווה את ספריו לאגדת כיפה אדומה.[25] מואט הגיב לביקורות של בנפילד במכתב לעורך ה-"Canadian Field-Naturalist", וחתם עליו "אלברט, הדוד הזאב של מואט".[26] L. David Mech, מומחה לזאבים, ציין שאף מדען - למעט מואט - מעולם לא נתקל באוכלוסיית זאבים שמתקיימת בעיקר מטרף קטן, כפי שנטען בספרו של מואט. Mech קובע בנוסף, "...מואט אינו מדען, והספר שלו, אף על פי שהוא מוצג כאמת, הוא בדיה."[27]

פרסים והוקרה

עריכה
  • שנות ה-50: "Lost in the Barrens",‏ (Little, Brown,‏ 1956), רומן הרפתקאות המתרחש בצפון מניטובה ובדרום מערב צפון מערב הטריטוריות זכה בפרס המושל הכללי לספרות נוער לשנת 1956[28] ובפרס ספר השנה לילדים של איגוד הספריות הקנדי לשנת 1958.

בשנת 1952 זכה מואט באוניברסיטת מערב אונטריו בקטגוריית הסיפור הקצר הטוב ביותר עבור "אביב אסקימו". בשנת 1953, הוענק זכה הספר "אנשי הצבי" בפרס אניספילד-וולף. בשנת 1956 זכה מואט בפרס המושל הכללי. ובשנת 1957, פרס ספר השנה, האגודה הקנדית של ספרני ילדים, עבור "אבודים בישימון הקרח".[29] כמו כן, בשנת 1958 זכה מואט בפרס מועדוני הנשים הקנדיים על ספר הילדים "הכלב שלא היה" ובפרס הבינלאומי ע"ש הנס כריסטיאן אנדרסן.

  • שנות ה-60: ב-1962, הוא זכה בפרס ספר הצעירים של מועדוני הבנים של אמריקה עבור "ינשופים במשפחה". ב-1963 זכה בפרס האיגוד הלאומי לבתי ספר עצמאיים. בשנת 1965, הוא נכנס לרשימת ההצטיינות של הנס כריסטיאן אנדרסן, לספרי נוער.[29]
  • שנות ה-70: ב-1970, "הסירה שלא צפה" זכה במדליית ההומור לסטיבן ליקוק ובשנת 1972, היא נכנסה לרשימת הכבוד של L'Etoile de la Mer.‏[29] מואט גם זכה בפרס ויקי מטקאלף, 1970;[29] פרס מארק טוויין, 1971;[29] ופרס Curran, 1977, על "תרומות להבנת זאבים".[29]
  • שנות ה-80: הוא קיבל את אות ההצטיינות "אביר מארק טוויין" ב-1980.[29]

בשנת 1985, הוא קיבל את פרס המחבר מטעם הקרן לקידום ספרות קנדית עבור "Sea of Slaughter". בשנת 1988 הוכתרה "וירונגה" כספר השנה מטעם הקרן לקידום הספרות הקנדית. ב-1989 הוא זכה בפרס ג'מיני לתסריט התיעודי הטוב ביותר, עבור "הצפון החדש".

  • שנות ה-90: ב-1991, "מועצת הקנדים" העניקה לו את פרס Back the Nation.‏[29]
  • שנות ה-2000: בשנת 2002, נקראה על שמו האונייה של חברת השימור של Sea Shepherd RV Farley Mowat (לשעבר M/Y Sea Shepherd III / M/Y Ocean Warrior). מואט ביקר בה לעיתים קרובות כדי לסייע למשימתה וסיפק תמיכה כספית לקבוצה. בשנת 2005, מואט קיבל פרס עבור הכרה במפעל חיים מטעם ועדת הפרס הלאומי לספרות סְפַר וחוּץ (National Outdoor Book Award).[30] ב-8 ביוני 2010, הוכרז שמואט יקבל כוכב בשדרת התהילה של קנדה.[31][32]
  • שנות ה-2010: ב-2014, שבועות בלבד לאחר מותו, נחשף באוניברסיטת ססקצ'ואן, ססקטון, פסל של פרלי מואט שיצר האמן הקנדי ג'ורג' ברתולומיאו בוילאו (George Bartholomew Boileau). אשתו קלייר נכחה בהסרת הלוט מעל הפסל. מואט ראה את תבנית החימר המוגמר בסטודיו של האמן, מספר חודשים קודם לכן.

מואט מת ב-6 במאי 2014, כשבוע לפני יום הולדתו ה-93.[33] הוא המשיך להתעניין באזורי השממה של קנדה לאורך כל חייו וניתן היה לשמוע אותו כמה ימים לפני מותו בתוכנית CBC Radio One‏ "The Current", מדבר נגד מתן שירות Wi-Fi בפארקים לאומיים.[34] הוא נקבר בבית הקברות ההיסטורי של כנסיית סנט מרקו האנגליקנית בפורט הופ.[35][36]

ספריו שתורגמו לעברית

עריכה
  • ידידי הזאבים. מאנגלית - דוידה קרול. תל אביב: עם עובד, 1975 (ספריית דן חסכן 78)
  • קורות ספינה נאמנה. מאנגלית - שלמה גונן. תל אביב: זמורה ביתן, 1982
  • אבודים בישימון הקרח (Lost in the barrens). מאנגלית - אורלי לובין. תל אביב: זמורה, ביתן, 1983
  • קללת הקבר הוויקינגי, מאנגלית: חנה לבנת. תל אביב: זמורה ביתן, 1986

לקריאה נוספת

עריכה
  • James King, Farley: The Life of Farley Mowat. Steerforth Press, 2002

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרלי מואט בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Rubio, Gerald J., "Farley Mowat." The Canadian Encyclopedia. Historica Canada. Article published August 15, 2013; Last Edited March 04, 2015.
  2. ^ "Vicky Metcalf Award for Literature for Young People". Awards. Writers Trust of Canada (writerstrust.com). Retrieved 2015-08-20. With linked guidelines and list of winners.
  3. ^ Steve Burgess, "Northern exposure", Salon.com, May 11, 1999.
  4. ^ Rubio, Gerald J., "Farley Mowat." The Canadian Encyclopedia. Historica Canada. Article published August 15, 2013; Last Edited March 04, 2015.
  5. ^ Sandra Martin, "Acclaimed Canadian author Farley Mowat dead at 92". The Globe and Mail, May 7, 2014.
  6. ^ Rinehart, Dianne, "Farley Mowat, acclaimed Canadian author, dead at 92". Toronto Star, May 7, 2014.
  7. ^ Rubio, Gerald J., "Farley Mowat." The Canadian Encyclopedia. Historica Canada. Article published August 15, 2013; Last Edited March 04, 2015.
  8. ^ Sandra Martin, "Acclaimed Canadian author Farley Mowat dead at 92". The Globe and Mail, May 7, 2014.
  9. ^ Rinehart, Dianne, "Farley Mowat, acclaimed Canadian author, dead at 92". Toronto Star, May 7, 2014.
  10. ^ "The Canada Gazette". The Canada Gazette. Vol. 74, no. 21. 23 בנובמבר 1940. p. 1772. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ And No Birds Sang, p. 7
  12. ^ Rinehart, Dianne, "Farley Mowat, acclaimed Canadian author, dead at 92". Toronto Star, May 7, 2014.
  13. ^ And No Birds Sang, p. 259
  14. ^ CBC Radio Canada International
  15. ^ My Father's Son, p. 359
  16. ^ Harper, Francis, The Barren Ground Caribou of Keewatin, University of Kansas, 1955.
  17. ^ Sandlos, John, Hunters at the Margin: Native People and Wildlife Conservation in the Northwest Territories. Vancouver: University of British Columbia Press, p. 196-7.
  18. ^ Banfield, Frank, The barren-ground caribou. Ottawa, Ontario: Canada Department of Resources and Development, 1951.
  19. ^ Cook, Francis R., "Obituary – Farley Mowat 1921–2014]", Canadian Field-Naturalist, 128
  20. ^ Kennedy, John R. (7 במאי 2014). "Canadian author Farley Mowat dies at 92". Global News. נבדק ב-8 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Sandra Martin, "Acclaimed Canadian author Farley Mowat dead at 92". The Globe and Mail, May 7, 2014.
  22. ^ Steve Burgess, "Northern exposure", Salon.com, May 11, 1999.
  23. ^ Martin, Sandra (7 במאי 2014). "Scarred by war, acclaimed author Farley Mowat spent his life trying to save animals, nature and First Nations". The Globe and Mail. נבדק ב-8 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Rubio, Gerald J., "Farley Mowat." The Canadian Encyclopedia. Historica Canada. Article published August 15, 2013; Last Edited March 04, 2015.
  25. ^ 1 2 Banfield, A.W.F. (1964). "Book Review: 'Never Cry Wolf' by Farley Mowat. 1963". Canadian Field-Naturalist. Vol. 78. pp. 52–54. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Uncle Albert (1964). "Letter to the editor". Canadian Field-Naturalist. Vol. 78. p. 205. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Shedd, Warner (2000). Owls Aren't Wise and Bats Aren't Blind: A Naturalist Debunks Our Favorite Fallacies About Wildlife. p. 336. ISBN 0-609-60529-1.
  28. ^ "Governor General's Literary Awards" [table of winners, 1936–1999]. online guide to writing in canada (track0.com/ogwc). Retrieved 2015-08-20.
  29. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Farley Mowat: nature lover". Famous Canadians. Argot Language Centre (r-go.ca). אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2012. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ NOBA 2005 winners
  31. ^ "Remembering Farley Mowat". CBC Books. 7 במאי 2014. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "2010 Inductees for The Canada Honours Announced". Canada's Walk of Fame. 8 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2010. נבדק ב-9 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Rinehart, Dianne, "Farley Mowat, acclaimed Canadian author, dead at 92". Toronto Star, May 7, 2014.
  34. ^ Reinhart, Dianne (8 במאי 2014). "Farley Mowat, Acclaimed Canadian author, dead at 92". Toronto Star. נבדק ב-23 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ CTV News
  36. ^ "HistoricPlaces.ca". HistoricPlaces.ca. נבדק ב-2015-08-24.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פרלי_מואט&oldid=35939663"