פרלי פלציג
פֶּרלי פֶּלציג (Perli Pelzig; מאי 1917 – 19 בינואר 2009) היה אמן ישראלי-אמריקאי רב-תחומי, צייר, פסל ומוזאיקן, מחלוצי אמנות הפסיפס החדשה בישראל.
 | |
| לידה |
1917 רימנוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 2009 (בגיל 92 בערך) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תחום יצירה |
ציור, פסיפס, פיסול, עיצוב במה |
| הושפע על ידי |
פרידריך אדלר |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
קורות חיים
עריכהפרלי פלציג ברימנוב שבפולין. לאחר שלמד בבית ספר לגננות באָלֶם (Ahlem) שליד הנובר (כיום חלק מהנובר), היה לשוליית צייר. בשנת 1936 נסע להמבורג, להזמנת ידידו דן גֶלבַּרט. שם ארגנו השניים תערוכה בבית הקהילה היהודית בשם "אנו, היהודים הצעירים" (Wir Jungen Juden). האמן היהודי-גרמני פרידריך אדלר התרשם ממנו, והציע לו להשתלם כתלמידו, עם מלגה. פלציג למד אצלו ציור, ובפרט בָּטיק. כעבור זמן לא רב נטש פלציג את מלאכת הרישום ופנה לעצב את הריקוד הגרוטסקי "הדחליל" ("Die Vogelsbeuche") של אריקה מילה (Erika Milee). ב-1937–1938 כיהן כמעצב הבמה בפועל של סניף האגודה היהודית לתרבות (Jüdischer Kulturbund) בהמבורג, וליווה את להקות התיאטרון במסעי ההופעות.
ב-28 באוקטובר 1938 נעצר במסגרת האקציה הפולנית (Polenaktion, פּוֹלֶנאקציון), ביחד עם עוד אלפי היהודים בעלי אזרחות פולנית שהתגוררו בגרמניה, וגורש לעיירת הגבול זבונשין. משם נסע לבירת פולין ורשה, וממנה עלה לארץ ישראל באוניית מעפילים ב-1939 והתיישב בקיבוץ גליל ים (שאז ישב בשכונת בורוכוב). אחר-כך חי במשך שנים רבות בבית אלפא.
בישראל שלח ידו ביצירה אמנותית מגוונת. בין היתר הורה בסמינר הקיבוצים בָּטיק, על פי דרכו של פרידריך אדלר. לאחר תום המלחמה עבד ברישום, בעיצוב במה, באדריכלות, בעיצוב פנים ובפיסול, בין היתר אייר את הספרים "תבת נח" (תש"ה), "הענק וגנו" (עיבוד על פי סיפורו של אוסקר ויילד; 1945) ו"שירת הים: ספורים מימי קדם" מאת מאיר פרבר (תשט"ז).
בשנת 1948 עבד ברשות העתיקות בשחזור פסיפסים. בהמשך היה ממייסדי המכון לאמנות במכללת אורנים.
בשנים 1956–1969 חי ויצר בארצות הברית. אחר כך שב לישראל.
בשנת 1996 עזב את הארץ, היגר לארצות הברית והתאזרח בה. תחילה התגורר בבוורלי הילס ואחר-כך בלוס אנג'לס. נפטר בינואר 2009.
לפרלי שני בנים, אריק ורוני. בנו אריק פלציג הוא פסל אבן וחרס, ומתגורר בהר ציון[1], בבית עתיק המכונה "נבל דוד", שגילה אביו והתגורר בו מסוף שנות ה-60.[2] נכדתו תמר פלציג היא שחקנית בניו יורק,[3][4] ואחותה יערה פלציג היא שחקנית בישראל.
פרסים
עריכה- פרס הטריאנלה לאמנויות מטעם המכון האמריקאי לאדריכלות
- 1971 – פרס ירושלים לאמנות הפיסול ע"ש א' ארסט[5]
- פרס אגודת האדריכלים, ארצות הברית (פעמיים)
- פרסי Art Directors Club
לקריאה נוספת
עריכה- Maike Bruhns, Kunst in der Krise: Hamburger Kunst im "Dritten Reich", Dölling und Galitz, 2001. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
עריכה- פרלי פלציג, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- רשימת הפרסומים של פרלי פלציג, בקטלוג הספרייה הלאומית
- גדעון עפרת, אמנות קירונית בישראל: שנות ה-50, באתר המחסן של גדעון עפרת
- שלמה שבא, בתי ציבור ללא קישוט, דבר, 28 באוגוסט 1963
- פרלי פלציג, דף שער בספרייה הלאומית
יצירותיו:
- פרלי פלציג, פליטים - עבודה על גירוש זבונשין
הערות שוליים
עריכה- ^
ניר חסון, גב של פלסטיני רוסק, מעסיקו הותקף ומצבות הושחתו: מי מטיל טרור בהר ציון?, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2013
- ^ רון פלד ועמוס פרידלין, יש מישהו בבית? בתים מבפנים בירושלים, באתר ynet, 11 בספטמבר 2009.
- ^ האתר של תמר פלציג (באנגלית).
- ^ שני ליטמן, ילדה קסומה ירושלים, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2012
- ^ חולקו פרסי ירושלים, דבר, 4 בפברואר 1972.
