פשע ללא קורבן
פשע ללא קורבן באנגלית: Victimless crime) הוא מונח המתייחס לפעולות שנקבעו כבלתי חוקיות אך קיים עליהן ויכוח, מאחר שקיימת סבירות גבוהה שהן לא מאיימות על זכויותיו של אדם אחר באופן ישיר. לעיתים קרובות אלו מעשים בהסכמה בהם אדם מבצע עבירה פלילית שבה אין אדם אחר מעורב.[1]
לדוגמה, הפשעים שנחשבים כיום בארצות הברית כפשעים ללא קורבנות, כוללים זנות, הימורים, ושימוש בסמים. אדווין שור והוגו בדאו בספרם "פשעים ללא קורבנות: שני צדדים של מחלוקת", כתבו כי "חלק מהחוקים האלה מייצרים פשעים במעגל שני, ויכולים ליצור 'פושעים' חדשים, אשר רבים מהם נחשבים בכל פן אחר כאזרחים שומרי חוק ואנשים בעלי סמכות". זוהי סוגיה במדינות רבות, למשל בארצות הברית שבה שיעורי התפוסה של בתי הסוהר ממשיכים לגדול, למרות שכבר עכשיו אוכלוסיית האסירים שם היא מהגבוהות בעולם.[2] המונח פשע ללא קורבן לא נמצא בשימוש בתורת משפט, אלא הוא משמש כדי להטיל ספק על יעילות חוקים שהתקיימו בעבר, מתקיימים היום או מוצעים לחקיקה, או כדי להדגיש את ההשלכות הבלתי נמנעות של חוק שכזה. בפוליטיקה, למשל, לוביסטים עשויים להשתמש במילה זו כדי להביע עמדה לפיה יש לבטל את החוק הנמצא במחלוקת.[3]
פשע שולי ללא קורבן
עריכהעל פי "עיקרון הנזק" של ג'ון סטיוארט מיל (בספרו "על החירות" שיצא ב-1859), אנשים חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד הם לא מזיקים לאחרים. בהקשר לעיקרון זה, פשעים ללא קורבנות נתפסים ככאלו מתוך עמדה שרואה באדם כריבון היחיד, עד כדי התעלמות מגופים מופשטים יותר כגון קהילה או מדינה שנגדה עבירות פליליות עשויות להיות מופנות.[4]
בחברה דמוקרטית, בנסיבות מסוימות, הסכמה רחבה על ביטול חוק נתון המעניש "פושע ללא קורבנות", יכולה להוביל בסופו של דבר לביטולו של חוק זה. למשל חוקים רבים בנוגע להומוסקסואליות כבר בוטלו במדינות דמוקרטיות רבות בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. דוגמה נוספת היא לגליזציה של צורות מסוימות של התאבדות בסיוע רפואי (היא נחשבת המתה חוקית ביפן, הולנד, בלגיה, שווייץ, אלבניה, וושינגטון ואורגון). גם לגבי שימוש בקנאביס קיימת בחלק מהמדינות לגליזציה חלקית או מלאה.[5]
קביעת קורבן
עריכההעמדה לפיה יש קורבן ב"פשע ללא קורבנות", היא שנויה במחלוקת. חוקים לעיתים קרובות מתיימרים להגן על מספר אנשים לפחות, ולכן נטען כי בדרך כלל, מעשה פלילי נעשה על ידי אדם כדי לגרום לאדם אחר (או לקבוצה של אנשים אחרים) להיות מושפע לרעה במידה מסוימת.
סוגי פשעים ללא קורבנות שזכו להכרה נרחבת יחסית:
- מצבים בהם לא ניתן לטעון כי העבירות יוצרות נזק חומרי לאיש מן הצדדים אשר הביעו את הסכמתם כמבוגרים (כגון זנות, פורנוגרפיה והימורים).
- מצבים בהם הנזק שנגרם מוטל באופן בלעדי על העבריין, כגון התאבדות, היעדרות והשתמטות, או שימוש בסמים. כלומר, אם העבריין בחר לסבול את השפעותיהן של עבירות אלה, הוא לא "קורבן" במובן הרגיל.
- פעילויות לא בטוחות שעלולות לגרום לנזק, אבל לא גרמו לו במקרה הספציפי. למשל, עבירות תנועה הן לעיתים קרובות ללא קורבנות, כמו גם הסגת גבול או אי עמידה בחוקי בריאות או בטיחות.
עבירות נגד מוסדות מכונות לעיתים פשעים ללא קורבנות, אך מומחים בדרך כלל דוחים סיווג זה. הקונצנזוס בקרב קרימינולוגים הוא שממשלה או חברה פרטית, על אף שהן אינן אנושיות, עדיין יכולות בנסיבות מסוימות להיחשב כקורבנות של תום לב.
הסכמה
עריכהחלק חיוני על מנת להגדיר פשע ללא קורבנות, הוא שכל הצדדים המשתתפים נתנו את הסכמתם לפעולה - כלומר, יש להם כישורים קוגניטיביים והמידע הדרוש על מנת לקבל החלטה נכונה. לדוגמה, ילדים ואנשים הלוקים בנפשם, אינם מסוגלים להסכים למעשים מסוימים, מאחר שחסרה להם היכולת הקוגניטיבית להבין את ההשפעות וההשלכות שלהם. במקרה כזה, אפוטרופוס חוקי יכול לתת הסכמה מדעת בשמו של ילד או אדם לוקה בנפשו בתחומי שיפוט מסוימים. יש מגוון רחב של פרשנויות ודרישות שונות להסכמה מדעת בכל תחום שיפוט, במדינות השונות.
תוצר לוואי של הסכמה הוא זה של מודעות לקיום הפשע. אם לא נגרם נזק לאדם או למוסד נגדו בוצע הפשע, ולא התעוררה מודעות לקיום הפשע, אזי הפשע יכול להיחשב ללא קורבן. למשל, אדם שפורץ דרך החצר של השכן, מבלי שנצפה או ללא גרימת נזק, יכול להיחשב כמבצע פשע ללא קורבן.
טיעוני התומכים ברפורמה
עריכהבאופן כללי, ליברטריאנים חברתיים טוענים שיש חוקים האוסרים על מעשים ללא קורבנות, המתקיימים ללא כל סיבה הגיונית או מוסרית, ולכן יש לבטלם. הם גם טוענים כי הפגיעה הנגרמת על ידי מניעת הביצוע או על ידי העמדה לדין על פעילויות אלה, היא לעיתים קרובות גדולה הרבה יותר מכל נזק שנגרם על ידי הפעולות עצמן; בכך הם מנסים להצדיק את ביטול החוקים הללו, בנימוק של הפחתת הנזק.
חירות הפרט
עריכההתומכים בביטול חוקי פשע ללא קורבן מאמינים בחופש הטבוע באנשים. על פי עיקרון זה, יש לאנשים זכות לקחת חלק בכל פעולה שהם בוחרים, כל עוד פעולות אלה אינן פוגעות בזכויותיהם של אחרים, גם אם המעשים יכולים להיחשב מזיקים לאותו אדם. במקרה זה, לא צריך לאפשר לממשלה לפקח על פעולותיהם של אנשים, אלא אם הן משפיעות גם על אנשים אחרים. השקפות אלה בדרך כלל בנויות על פילוסופיות ליברליות כגון בעלות עצמית ועיקרון אי-התוקפנות.
לעיתים קרובות, פשעים ללא קורבנות מתחילים בגלל רצון להשיג מוצרים או שירותים בלתי חוקיים אשר נמצאים בביקוש גבוה. לכן, נטען כי עונשים פליליים נוטים להגביל את ההיצע יותר מאשר את הביקוש, דבר שמקפיץ את המחיר בשוק השחור ויוצר רווחי מונופול לפושעים אשר נשארים בעסק. "תעריף פשע" זה מעודד את הצמיחה של קבוצות פשע מתוחכמות ומאורגנות היטב. גם פשע מאורגן עשוי להיכנס לתמונה. בנוסף, הרווחים הגדולים שנוצרים בעקבות מצב זה, מאפשרים לספק כספי שוחד בשפע לעובדי ציבור, כמו גם הון להשקעה.[6]
השפעה על הכלכלה
עריכהתומכי הרפורמה טוענים כי הסרת חוקים אלו תיצור רווח למשק, וטוענים לנתונים העולים על 200 מיליארד דולר. הם גם טוענים שפחות אנשים אשר יישבו בכלא על פשעים כאלו, ייתנו אפשרות להגדיל את כוח העבודה, כמו גם להפחית את ההסתמכות על מתקני כליאה ולאפשר למשטרה הזדמנות להתמקד בפשעים אחרים.
הם גם טוענים כי לחוקים נגד פשעים אלו עשויות להיות השלכות בלתי צפויות, כי הם יוצרים את האפקט ההפוך ממה שהמחוקק התכוון: למשל, המלחמה בסמים מעמידה את ההפצה של סמים בלתי חוקיים בידיהם של פושעים, ויוצרת מחסור מלאכותי, מה שהופך את ההפצה שלהם לרווחית. במקביל, היא לא מצליחה למנוע לחלוטין את קיומו של הפשע.
העולם התחתון, הפלילי, לעיתים קרובות נוצר על ידי חוקים נגד פשעים בהסכמה. כלומר, תת-תרבות זו מתקיימת על ידי מי שעבורם המשטרה היא האויב, מי שאינו יכול להסתמך על החוק, ומי שלעיתים קרובות נאלץ לדבוק בקוד אלים של כבוד. תכונות אלו מבטלות את הכבוד לרכוש, מעודדות אלימות ונקמה, ומדכאות את הכלכלה של האזורים שבהם הם פועלים.
חסרונות כלכליים של המלחמה בסמים
עריכההמלחמה בסמים היא דוגמה נפוצה של פשע ללא קורבן שכיום נחשב לא חוקי בחלק מהמדינות. תומכי רפורמה בתחום זה טוענים כי שימוש בסמים אינו פוגע ישירות באנשים אחרים. נטען כי הפיכת השימוש בסמים לפלילי מובילים למחירים מופקעים עבורם. לדוגמה, בדאו ושור מצאו ב-1974 כי "באנגליה עלות המרקחת של הרואין [הייתה] 0.06 סנט לקורט. זאת בעוד שברחוב בארצות הברית המחיר [היה] 30-90 $ לקורט." האינפלציה במחיר נגרמת על ידי הנוהג של מכורים לבצע פשעים כגון גנבה ושוד, שנחשבים מטבעם כמזיקים לכלכלה, על מנת שיוכלו לרכוש את הסמים שבהם הם תלויים.
בנוסף ליצירתו של שוק שחור לסמים, נטען על ידי תומכי לגליזציה כי המלחמה בסמים מובילה לצמצום כוח העבודה, בשל הפגיעה ביכולתם של מי שהורשע למצוא עבודה. נטען כי הפחתה זו של כוח העבודה מזיקה סופו של דבר לכלכלה המסתמכת על אנשים עובדים.
מספר מעצרי הסמים גדל בכל שנה. בסקר שנערך בארצות הברית נמצא כי לאורך השנים 1980-2009, הוכפל שיעור המעצרים של לבנים על אישומים של החזקה או שימוש בסמים; שחורים נעצרו על עבירות אלו פי 3 מבעבר.[7]
טיעונים ספציפיים
עריכהעל פי התומכים ברפורמה בתחום הפשע ללא קורבן, במצבים כגון התאבדות, המתת חסד, או נטילת סמים מדכאים נפשית, אם אנשים לא יפגעו פיזית באחרים או ברכושם על פי חוק - הם מסוגלים לעשות כל מה שירצו, אפילו לפגוע בעצמם; כל עוד הפעולה אינה בכפייה או במרמה, אין זה מוסרי להשתמש בכוח כדי לעצור אותה.
למשל, רוב הממשלות קבעו בחוק רמות אלכוהול בדם אשר מעבר להן אדם נחשב ללא כשיר לנהיגה. המחלוקת מתעוררת בשאלה האם סיכון לפגיעה הוא שווה ערך מבחינה חוקית לפגיעה עצמה.
במקרים מסוימים, עצם אי חוקיותו של המעשה עשויה להיות הגורם הגדול ביותר לפגיעה. התומכים בלגליזציה של סמים, טוענים כי הפעילות הפלילית הקשורה לפשע הזה (אלימות, גנבה וכו') מתרחשת בעיקר משום שהפעילות אינה חוקית, וכי לאורך זמן תהיה ירידה בכמות הפשעים הקשורה לפעילות זו - אם זו תהפוך לחוקית. דוגמה המובאת לעיתים קרובות היא האיסור על מכירת אלכוהול בארצות הברית בתקופת היובש (שנות ה-20 ושנות ה-30 המוקדמות), שהוביל לרווחי ענק בעסקי הברחת משקאות עבור אל קפונה ודומיו. כן מועלות דוגמאות על ההצלחה של דה-קרימינליזציה של החזקת כל סוגי הסמים בפורטוגל: ירידת מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש בסמים וירידה באחוזי הפשע כסיבות לאפשר שימוש בסמים.
בחלקים רבים של העולם יש חוקים האוסרים על רכיבה על אופנוע ללא קסדה או נהיגה ללא חגורות בטיחות. במדינות כמו בריטניה נטען כי לתאונות יש מחיר גבוה עבור החברה כולה, בצורה של שירותי הבריאות הלאומיים.
טיעוני התומכים בשמירה על סטטוס קוו
עריכהחסידי האיסור על "פשעים ללא קורבנות" מציעים מספר הצדקות:
זכות החברה
עריכהההשקפה הדמוקרטית הטהורה של הממשלה מאשרת את זכותו של הרוב לגבור על כל מיעוט. על פי השקפה זו, אם מעשה פוגע ברוב האוכלוסייה, גם אם המעשה הוא ללא קורבנות, אז לנציגי הרוב יש זכות לאסור אותו ולהעניש עליו. לפי השקפה זו אין זכויות בלתי ניתנות לערעור או זכויות אישיות. הזכות היחידה היא זו הקולקטיבית, היא מוחלטת והיא רק של הרוב.
חוסר יכולת בסיסי להסכמה
עריכהעמדה אחת היא שאין אדם יכול באופן חוקי להסכים למעשים מסוימים. לדוגמה, בעקבות "מבצע מפתח הברגים" (1987), בתי המשפט בבריטניה פסקו בשנות ה-90 כי אנשים לא יכולים להסכים באופן חוקי לחבלה ממשית באמצעות מעשים מיניים סדיסטים-מזוכיסטים.[8]
טענה דומה נוספת היא שכל מי שהיו בידו מידע מלא והיכולות הנפשיות המספיקות, היה מחליט שלא לעשות את הפעולה. לכן, הדבר לא יכול להיחשב פשע ללא קורבן, משום שהאדם שביצע אותו אינו כשיר להסכים לו.
טובת החברה
עריכהחקיקה לעיתים קרובות מתבצעת על פי העיקרון שהדבר יהיה לטובת הקהילה כולה. המחוקקים שוקלים ומסיקים לרוב שהנזק הישיר של הפעילות המדוברת הוא כה גדול, עד כי האנשים המעורבים בה צריכים להיות מוגנים מפני מעשיהם שלהם, ללא קשר לרצונותיהם.
לדוגמה, במקרה של התנהגות ממכרת, כגון שימוש בסמים או הימורים, ניתן לומר כי היא יכולה להביא ליעילות פחותה יותר של האדם במקום העבודה, להגדיל את עלויות הביטוח, או להשפיע באופן שלילי על יחסים עם בני משפחה או חברים, עד כי הם עלולים להיחשב קורבנות. בדומה לכך, גם חוקים המחייבים שימוש בחגורות בטיחות יכולים למנוע מקרי מוות ופציעה חמורה, ובכך מציעים תועלת לחברה, שכן טיפול בפצועים ותמיכה במשפחות של פצועים או הרוגים כוללות עלות חיצונית לביטוח פרטי או לאומי אשר משולמת על ידי האוכלוסייה הכללית.
במדינות מסוימות, כגון הונדורס, נקבע כי החזקת סמים מזיקה לבריאות של המדינה עצמה.[9]
ניתן לטעון כי התנהגות מסוימת יכולה לגרום לפגיעה במרקם החברתי או מנהגים חברתיים, גם אם היא אינה פוגעת בכל מי שאינו מסכים, או אפילו אם קורבנותיה אינם בני אדם. לדוגמה, עינויי בעלי החיים עשויים להיות מחוץ לחוק לא משום שיש לבעלי חיים זכויות, אלא משום שהפקת תענוג בגרימת כאב לחסרי ישע נתפסת כבעיה חברתית חמורה, ולכן יש להוקיע אותה. כאמור, גם ב"מבצע מפתח הברגים" קבעו בתי המשפט בבריטניה שלא אמורה להיות הנאה בסדיזם מיני, ולכן יש להוציא מחוץ לחוק את המעשה. באופן דומה, באירלנד חילול השם נחשב בלתי חוקי[דרוש מקור].
הגבלת פעולות אלה קשורה לשמירת מוסר בקהילה בכללותה, או למניעת עבירה נגד אלוהים (חילול הקודש). זו תפיסה אשר מושרשת במנהגים של דתות, קוד אתי או קוד חברתי המשמשים כבסיס לחוקים. טיעונים כאלה לעיתים קרובות שנויים במחלוקת בחברה חילונית.
בדומה לכך, פעולה עשויה להיות מחוץ לחוק משום שהיא מאוד תורמת לפשע שאינו חסר קורבנות.
על פי גישה זו, פיקוח ממשלתי עם הפללה מופחתת, יכול לשמש כשיטה חלופית להתמודדות עם בעיות מסוג זה.
טובת הפרט
עריכהחוקים הנובעים מדאגה לטובתו של הפרט מבוססים על העיקרון שאדם לא צריך להיות מעורב בפעולות מסוימות שהן לכאורה מזיקות לו. זאת משום שהנזק לכאורה שעלול להיגרם לאדם בפעולות אלו גדול כל כך, עד כי עדיף להפוך אותן לבלתי חוקיות.
למשל זנות, כאשר היא לא נחשבת עבירת אלימות שאינה בהסכמה (כגון עבדות מינית או אונס בפועל של העוסק בזנות), נחשבת לעיתים קרובות פשע ללא קורבן. עם זאת, גם בנסיבות כאלו, רבים מחשיבים זנות כסוג של קורבנות, כי מצבו של העוסק בזנות נתפס כניצול. לדוגמה, מדינות כמו שוודיה, נורווגיה ואיסלנד העבירו חקיקה שאוסרת על קניית שירותי מין - אבל הן לא אסרו את המכירה.
חוקים אחרים הנוגעים לעבירות מין עולים כדי להגן על קטינים, כגון אונס סטטוטורי, מגבלות על תכנים אלימים וגסים בתקשורת, ומגבלות על שימוש בטבק ואלכוהול. בבסיס חוקים אלו עומדת הטענה כי לבני נוער אין יכולות חשיבה מספיקות כדי להבין את מעשיהם, ולכן צריך למנוע מהם פעולות אלו עד גיל מסוים; זאת גם אם איסורים אלו עלולים ליצור מכשול גם למבוגרים.[10]
לגליזציה של מעשים ללא קורבן
עריכהפעילויות רבות שנחשבו פעם פשעים, כבר נחשבות חוקיות בחלק מהמדינות; לפחות בחלקן בוצעה הלגליזציה בגלל מעמדן של פעולות אלו כפשעים ללא קורבנות.
למשל, בעקבות המהפכה הבולשביקית ב-1917 בראשות ולדימיר לנין ולאון טרוצקי, הפכה רוסיה למדינה הראשונה שהסירה את האיסור על הומוסקסואליות. הקוד המשפטי הבולשביקי החדש כלל את הרעיון כי אם לא היה קורבן, לא היה פשע. אך כאשר יוסיף סטלין עלה לשלטון, בוטלו בהדרגה שינויים אלו, עד שההומוסקסואליות חזרה אל מחוץ לחוק.
דוגמה נוספת: בבריטניה של שנות ה-50, הדו"ח של וולפנדן המליץ על לגליזציה של הומוסקסואליות מאותן סיבות. כמעט חמישים שנה מאוחר יותר, בתיק לורנס נגד טקסס, נפסלו חוקי סדום בטקסס.
בהקשר לסמים, המריחואנה הפכה לחוקית בהולנד ובמדינות נוספות. באוסטרליה ובפורטוגל ניתן להחזיק ולהשתמש במריחואנה באופן חופשי עד 50 גרם.[11] כמו כן בפורטוגל החזקה ושימוש בכל סוג של סם היא עברה אזרחית ולא פלילית, הממשלה בפורטוגל מתייחסת למכורים כאנשים חולים ולא כפושעים ומפנה אותם לגמילה במקום למאסר. איסור האלכוהול בוטל בארצות הברית לאחר תקופת היובש, ויש מאמצים להכשיר בה גם את סם הקנאביס.
הזנות היא חוקית בצורה כזו או אחרת במדינות רבות, כולל ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל, פורטוגל, קנדה, קולומביה, צרפת, גרמניה, יוון, מקסיקו, איטליה ועוד. גם בישראל הזנות היא חוקית, אך השידול לזנות אינו חוקי.
ראו גם
עריכה- סחר בסמים
- איון על ידי מושבעים
- רע כי נאסר
- רע כשלעצמו
- ליברטריאניזם אזרחי
- לגליזציה של סמים קלים
- סחר באיברים
- חירות האדם - זכות יסוד המוגדרת לעיתים קרובות במשפט "חיה ותן לחיות", כלומר, הזכות לבצע כל פעולה בלבד שאינה פוגעת בזולת.
הערות שוליים
עריכה- ^ Robin Fletcher, Victimless Crime, Oxford Bibliographies Online, 2019
- ^ Incarceration Rates by Country 2023,Worls population Review
- ^ Schur, Edwin (1973). Victimless Crimes: Two Sides of a Controversy. The New York Times Company.
- ^ "The only part of the conduct of anyone, for which he is amenable to society, is that which concerns others. In the part which merely concerns himself, his independence is, of right, absolute. Over himself, over his own body and mind, the individual is sovereign." John Stuart Mill (1859). On Liberty. Oxford University. pp. 21–22. נבדק ב-2008-02-27.
- ^ ראו קנאביס (סם)#לגליזציה
- ^ Frase, Richard. "Encyclopedia of Crime and Justice". נבדק ב-3 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Snyder, Howard. "Arrests in The United States". Office of Justice Programs. pp. 12-13. אורכב מ-המקור ב-2012-11-24. נבדק ב-2014-07-04.
- ^ (Operation Spanner)
- ^ Diez detenidos por portación ilegal de armas, droga y estafa
- ^ "100 Countries and Their Prostitution Policies". נבדק ב-3 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Edwards, john. "Marijauna laws".
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.