פשע נגד השלום

בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי, פשע נגד השלום או פשע תוקפנות הוא כל שיתוף פעולה במלחמה, אשר אינה מותרת על פי העקרונות המוסכמים בין האומות המאוחדות. באופן מדויק, משמעות הביטוי:

1. תכנון, הכנה, יוזמה, או פתיחה במלחמה תוקפנית, או מלחמה המפרה אמנות בינלאומיות, הסכמים או הבטחות;
2. השתתפות בתוכנית משותפת או קשירת קשר להשגת דבר מן המעשים האמורים לעיל.

יוצא דופן בולט להגדרה היא נקיטה בפעולה צבאית הגנתית בהתאם להוראות סעיף 51 למגילת האו"ם. פעולות הגנתיות אלה נתונות לבחינת מועצת הביטחון, אולם אינן דורשות אישור של האו"ם כדי שתהיינה חוקיות בהתאם למשפט הבינלאומי. מועצת הביטחון היא הקובעת האם פעולה מלחמתית היא חוקית בהתאם לזכותם של יחיד או קולקטיב להגנה עצמית.

הגדרות

הסכם קלוג-בריאן

בשנת 1928 נקבע בהסכם קלוג-בריאן, הידוע כאמנה הכללית לזניחת המלחמה:

הצדדים לאמנה מצהירים בזאת בפה מלא בשם עמיהם כי הם מגנים פניה לדרך מלחמה לצורך פתרון מחלוקות בינלאומיות, וזונחים דרך זו, ככלי למדיניות לאומית ביחסיהם זה עם זה.

אם מדינה אינה מודיעה רשמית לאומות המאוחדות כי היא מכירה בהסכם קלוג-בריאן, אף אם חתמה עליה, האומות המאוחדות אינן יכולות להתייחס להפרה של הסכם קלוג-בריאן כאל הפרה של הדין הבינלאומי (זאת בהתאם לאמנת האומות המאוחדות בסעיף 102). כיוון שפרשנות סעיף 102 לאמנת האומות המאוחדות שמורה למועצת הביטחון, הרי שעדיין אפשר שהמועצה תיקבע קיומו של "פשע נגד השלום" ללא קשר להצהרה על קבלת ההסכם.

עקרונות נירנברג

עקרונות נירנברג הם קבוצה של הנחיות לקביעת מהו פשע מלחמה, פשע נגד השלום ופקודה בלתי חוקית בעליל. המסמך נוצר על ידי ועדת המשפט הבינלאומי של האו"ם לבקשת העצרת הכללית ועל בסיס ועידת לונדון. כדי להסדיר את העקרונות משפטיים הבסיסיים למשפטיהם של חברי המפלגה הנאצית בעקבות מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1945 הגדירה אמנת לונדון להקמת הטריבונל הצבאי הבינלאומי שלוש קטגוריות של פשעים, אשר אחד מהם הוא פשעים נגד השלום.

השימוש הראשון בהגדרה זו נעשה בפינלנד לצורך העמדה לדין של הדרג המדיני הפיני במהלך מלחמת העולם השנייה - על שגרמו לפתיחת מלחמה נגד ברית המועצות ונגד בריטניה בשנת 1941, או על מניעת שלום.

בשנת 1950 הגדיר הטריבונל הצבאי בנירנברג פשע נגד השלום:

1. תכנון, הכנה, יוזמה, או פתיחה במלחמה תוקפנית, או מלחמה המפרה אמנות בינלאומיות, הסכמים או הבטחות;
2. השתתפות בתוכנית משותפת או קשירת קשר להשגת דבר מן המעשים האמורים לעיל.

הגדרה זו לקוחה מתוך עיקרון מספר 6 בעקרונות נירנברג אשר אומצו על ידי האומות המאוחדות ושולבו במגילת האומות המאוחדות.