צ'אנגשו
צַ'אנְגְשׁוּ (במנדרינית תקנית: 常熟; בפין-יין: Chángshú; מילולית "צמיחה תמידית") היא נפה עירונית השייכת לנציבות העירונית סוּג'וֹאוּ במחוז ג'יאנגסו שבמזרח הרפובליקה העממית של סין. הנפה שוכנת באזור שאקלימו נוח ואדמתו פורייה, ולכן התאפיינה בתרבות חקלאית מפותחת עוד מימי קדם ומכאן שמה. שלא במפתיע, עיירת הנמל הסמוכה מכונה טַאיצַאנְג (太倉) שפירוש שמה "הממגורה הגדולה ביותר".
 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | ג'יאנגסו |
| נציבות עירונית | סוּג'וֹאוּ |
| תאריך ייסוד | 540 |
| שטח | 1,280 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנפה עירונית | 1,677,050[1] (2020) |
| ‑ צפיפות | 1,310 נפש לקמ"ר (2020) |
| קואורדינטות | 31°39′N 120°45′E / 31.65°N 120.75°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.changshu.gov.cn | |
  | |
בנפת צ'אנגשו 21 עיירות ופלכים ושתי מועצות מחוזיות לאזורי פיתוח כלכלי וטכנולוגי. צ'אנגשו היא אחת הנפות העשירות ביותר בסין, התמ"ג של הנפה מדורג לעיתים קרובות בין 10 הנפות העשירות ביותר בסין.
היסטוריה
עריכהצַ'אנְגשׁוּ קיבלה מעמד של נפה עצמאית בשנת 540, אך ב-1581 היא הוכפפה לסוג'ואו. האזור קודם למעמד של נציבות מלאה ב-1295, והעיר נבנתה מחדש ובוצרה במאה ה-14, אך ב-1370 הורדה שוב לדרגת נפה. במאות ה-15 וה-16 הותקפה העיר כמה פעמים על ידי פיראטים יפניים.
גאוגרפיה
עריכהנפת צַ'אנְגשׁוּ שוכנת בפינה הדרום-מזרחית של מזרח מחוז ג'יאנגסו בתחומי הדלתה של היאנגצה וגובלת בנהר היאנגצה בגבולה הצפון מזרחי, בנפה גַ'אנְגגְ'יַאגַאנְג (张家港) בגבולה הצפון מערבי, בנציבות סוג'ואו בגבולה הדרום מערבי ובנפה טַאִיצַאנְג (太仓) בגבולה הדרומי. העיר צַ'אנְגשׁוּ שוכנת כ-20 קילומטרים דרומית לנהר היאנגצה, כ-50 ק"מ צפונית מזרחית לעיר סוג'ואו ו-72 קילומטרים צפונית מערבית לשאנגחאי.
רוב שטח הנפה מישורי וגובהה הממוצע בין 3 ל-6 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בנפה היא גבעת יוּ, 261 מטרים. הנפה זוכה לכמות גבוהה של משקעים, כ-1,000 מ"מ לשנה (בין השאר בהשפעת המונסון של מזרח אסיה), ולכן יש בה גופי מים רבים: שלושה אגמים, וארבעה נהרות. אקלים הנפה לח, אך נוח יחסית. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 20°C, ועונות השונות מובחנות.
כלכלה
עריכהצ'אנגשו הייתה מסורתית עיר שוק לתוצרת החקלאית המקומית העשירה: אורז, תירס, חיטה, תה, ירקות, צמחי מרפא ועלי תות, ומאז המאה ה-13 היה אזור מרכזי לגידול כותנה. בהיותה אזור עשיר בגופי מים מהווה הדיג ענף חשוב בחקלאות הנפה: דגים, חסילונים, סרטנים, ומגוון צמחי מים נמכרים בשווקים. סוג סרטן (Eriocheir sinensis), המכונה "סרטן סיני שעיר", שגדל במקור באגם יַאנְגצֶ'נְג שבשטח הנפה, נחשב למעדן מבוקש והוא מיוצא לשאנגחאי והונג קונג. עם זאת, התיעוש המהיר של הנפה גרם לכך שהחקלאות, שמילאה תפקיד חשוב בכלכלת צ'אנגשו בעבר, היא כיום מגזר קטן שמהווה כ-2% ופחות מהכנסות הנפה. בשנת 2006 הגיע ההכנסה מתעשייה ל-30 מיליארד דולר (גידול של 24% בהשוואה לשנה קודמת). התיעוש המהיר גבה מחיר אקולוגי יקר, בעיקר בזיהום הנהרות והאגמים. לדוגמה, בתעשיית הלבנים נפלט פלואוריד שנטמע על ידי תות העץ ומופיע בעליו. טוואי המשי, שהמזון היחיד שלהם הוא עלי תות העץ, הורעלו ומתו. כיום הנפה עושה מאמצים גדולים בקביעת מדיניות להגנת הסביבה ואף זכתה במספר פרסים בתחום.
אף על פי שמנהלתית צַ'אנְגשׁוּ כפופה לסוג'ואו, היא הבסיס המחוזי לסחר החוץ. בשנים האחרונות מפותח נמל על נהר היאנגצה על מנת לשרת את סוג'או וווּשִׂי.
חינוך
עריכהצ'אנגשו מתגאה ברמת אוריינות גבוהה. 99% מהילדים בגילאי בית הספר לומדים. ובעיר יש שני מוסדות להשכלה גבוהה:
- המכון למדע וטכנולוגיה של צ'אנגשו (常熟理工学院)
- האוניברסיטה לרדיו וטלוויזיה של צ'אנגשו (常熟广播电视大学)
תחבורה
עריכהקשרי התחבורה של צ'אנגשו עם ערים אחרות כוללות כבישים, ונתיבי מים ומתוכננת מסילת ברזל:
- מסילות ברזל: "מסילת הברזל פלג היאנגצה" (בתכנון)
- כבישים: "הדרך המהירה פלג היאנגצה" "הדרך המהירה סוג'או-ג'יאשינג-האנגג'ואו".
- נתיבי מים: הנמל של צ'אנגשו על נהר היאנגצה התמזג עם הנמלים של גַ'אנְגגְ'יַאגַאנְג, טַאיצַאנְג וסוג'ואו בניהול של סוג'ואו על מנת להוות תחרות לנמלים במחוזות אחרים של סין.
תיירות
עריכהמוקדי המשיכה העיקריים הם:
- גנים: פארק מגדל פאנגה (方塔园), גן גבעת יוּשַׁאן (虞山公园), המקום הגבוה ביותר בצ'אנגשו שממנו נשקף נוף הנפה ועליו פגודה בת תשע קומות, פארק אגם שַׁאנְגהוּ (尚湖公园), גן דְזֶנְג (曾园), גן גַ'או (赵园) וגן יֵן (燕园).
- מבנים: מקדש שִׂינְגפֿוּ (兴福寺), קבר ג'ונְגיוּ'נְג (仲雍墓) וקבר יֵנְדְזְה (言子墓).
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגשו- המדריך לצ'אנגשו (באנגלית)
- צ'אנגשו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
