ויקיפדיה

צילום באמצעות יונים

טכניקת צילום אווירי

צילום באמצעות יונים (באנגלית: Pigeon photography) היא טכניקת צילום אווירי שהומצאה בשנת 1907 על ידי הרוקח הגרמני יוליוס נויברונר (אנ'), שהשתמש ביונים כדי להעביר תרופות. ליונת דואר הוצמדה רתמת חזה מאלומיניום אליה ניתן היה לחבר מצלמה מיניאטורית קלת משקל עם טיימר לקביעת מועד הצילום. בקשת הפטנט הגרמנית של נויברונר נדחתה בתחילה, אך ניתנה בדצמבר 1908 לאחר שהפיק תמונות מאומתות שצולמו על ידי היונים שלו. הוא פרסם את הטכניקה בתערוכת הצילום הבינלאומית של דרזדן בשנת 1909. הוא מכר כמה תמונות כגלויות בתערוכת התעופה הבינלאומית של פרנקפורט ובתערוכות האוויר בפריז ב-1910 וב-1911.

יונה עם מצלמה מיניאטורית גרמנית, כנראה מתקופת מלחמת העולם הראשונה

בתחילה, הפוטנציאל הצבאי של צילום באמצעות יונים במסגרת סיור אווירי נראה מעניין. ניסויי שדה הקרב במלחמת העולם הראשונה סיפקו תוצאות מעודדות, אך בעיות בטכנולוגיה הנלווית של שובכי יונים ניידים עבור היונים שאומנו לצילום אווירי היו משמעותיות להמשך הפרויקט. בשל ההתקדמות המהירה של התעופה במהלך מלחמת העולם הראשונה, העניין הצבאי בצילום באמצעות יונים דעך ויוליוס נויברונר נטש את הניסויים שלו. הרעיון קם לתחייה לזמן קצר בשנות ה-30 של המאה העשרים על ידי שען, יצרן שעונים שווייצרי ולפי הדיווחים גם על ידי הצבאות הגרמני והצרפתי. אף על פי שהשימוש ביונים כיוני דואר בשעת מלחמה הורחב במהלך מלחמת העולם השנייה, לא ברור באיזו מידה, אם בכלל, יונים היו מעורבות בסיורי אוויר. סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) פיתחה מאוחר יותר מצלמה המופעלת על ידי סוללה המיועדת לצילום באמצעות יונים בריגול; אך אופן השימוש ביונים נשאר מסווג .

בניית מצלמות קטנות וקלות מספיק עם מנגנון טיימר, והכשרה וטיפול ביונים לשאת את המטענים הדרושים, הציבו אתגרים גדולים מבחינה טכנולוגית וכך גם השליטה המוגבלת שהייתה על מיקום היונים, התמצאותן ומהירותן בעת ביצוע הצילומים. בשנת 2004, תאגיד השידור הבריטי (BBC) השתמש במצלמות טלוויזיה מיניאטוריות המחוברות לבזים ונצים כדי להשיג צילומים חיים אודות חיי העופות בטבע, גם חוקרים, חובבי טבע ואמנים מתקינים באופן דומה מצלמות על גבי בעלי חיים כדי לעקוב אחר אורח החיים של בעלי החיים.

תחילת הצילום האווירי

עריכה
  ערך מורחב – צילום אוויר
 
יונת דואר בת ארבע שעשתה 15 טיסות בכדור פורח [1]

תצלומי האוויר הראשונים צולמו ב-1858 על ידי נדאר מכדור פורח; בשנת 1860 צילם ג'יימס וואלאס בלאק (אנ') את תצלומי האוויר העתיקים ביותר מכדור פורח ששרדו.[2] בזמן שטכניקות הצילום התקדמו, בסוף המאה ה-19 כמה מחלוצי הצילום הציבו מצלמות בחפצים מעופפים בלתי מאוישים כגון: בלוני אויר חם שנשאו פצצות, בלונים מטאורולוגים, כדורים פורחים בלתי מאוישים להגנה מהתקפות אוויריות מעל בריטניה. בשנות ה-80 של המאה ה-19, ארתור באטוט (אנ'), הצלם הצרפתי מחלוצי הצילום האווירי, ביצע צילומי אוויר מעפיפונים. רבים אחרים עקבו אחריו ועסקו בצילום אווירי. תצלומים איכותיים של בוסטון שצולמו מהאוויר על ידי ויליאם אבנר אדי (אנ') התפרסמו בשנת 1896. אמדי דניס צייד רקטה במצלמה ובמצנח בשנת 1888, גם אלפרד נובל השתמש בצילום אווירי מרקטות בשנת 1897. [3] [4]

יוני דואר היו בשימוש נרחב במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הן כיוני דואר אזרחיות והן כיונים למטרות מלחמה. במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870, עמדת יוני הדואר המפורסמת של פריז העבירה עד 50,000 מיקרופילם לכל מעוף של יוני דואר מהעיר טור שבעמק נהר הלואר שבמזרח צרפת לפריז, הבירה הנצורה. בסך הכל נמסרו 150,000 מברקים (רגילים) פרטיים אישיים ובשליחויות ממלכתיות. [5] בניסוי משנת 1889 של האגודה הטכנית הרוסית הקיסרית בסנט פטרסבורג, מפקד חיל הבלונים הרוסי צילם תצלומי אוויר מכדור פורח ושלח באמצעות יוני דואר את התשלילים לפיתוח בקרקע. [6]

יוליוס נויברונר

עריכה
 
יוליוס נויברונר (1914)

בשנת 1903 יוליוס נויברונר, שהיה רוקח בעיירה הגרמנית קרונברג (אנ') ליד פרנקפורט, חידש ניסוי רפואי שהחל בו אביו חצי מאה קודם לכן. הוא רקח תרופות על פי מרשמים שקבל מבית ההבראה הסמוך אמצעות יוני דואר. את התרופות הדחופות במשקל עד 75 גרם הוא החזיר לבית ההבראה באותה שיטה. נויברונר הציב כמה מהיונים שלו גם אצל סיטונאי התרופות (חומרי הגלם לתרופות) שלו שגר בפרנקפורט כדי לקבל את חומרי הגלם במשלוחים מהירים. כשאחת היונים שלו איבדה כיוון בעקבות ערפל והגיעה באיחור של ארבעה שבועות, עלה לנויברונר הרעיון לצייד את היונים שלו במצלמות אוטומטיות כדי להתחקות אחר דרכן. מחשבה זו הובילה אותו ל"מזג" את שני התחביבים שלו לתחביב חדש המשלב אהבה ליוני דואר וצילום חובבני. (לנויברונר נודע מאוחר יותר שהיונה שלו שאחרה לחזור נלכדה על ידי שף בעיר ויסבאדן.)[7]

לאחר ניסוי מוצלח בשימוש במצלמה עם טיימר מסוג Ticka תוך כדי נסיעה ברכבת וגם תוך כדי רכיבה על מזחלת,[7] החל נויברונר בפיתוח של מצלמה מיניאטורית קלה שניתן להתאים לחזה של יונה באמצעות רתמה וקיראס מאלומיניום. היונים אומנו לשאת את המשקל של דגמי המצלמות העשויות מעץ ששקלו בין 30–75 גרם.[8] כדי לצלם תצלום אוויר, נויברונר לקח יונה למיקום שהיה במרחק של כ-100 קילומטרים מביתו, שם הוא צייד את היונה במצלמה ושחרר אותה.[9] היונה, הייתה להוטה להשתחרר מהמעמסה, עפה הביתה בדרך כלל במסלול ישיר, בגובה של 50–100 מטרים.[10] מערכת פנאומטית שהותקנה במצלמה שלטה בעיכוב הזמן לפני צילום התמונות. כדי לקלוט את היונה הכבדה, היה בשובך היונים קרש נחיתה מרווח ואלסטי ופתח הכניסה לתוך השובך היה גדול יותר.[8]

 
משמאל למעלה : תצלומי אוויר של שלוסהוטל קרונברג . למטה משמאל ומרכז : פרנקפורט . מימין : יונים מצוידות במצלמות.
 
למעלה: מראה חתך של מצלמת יונים מוגנת בפטנט עם שתי עדשות. תחתון: מערכת פניאומטית. המצלמה הופעלה על ידי ניפוח החדר משמאל. כשהאוויר נמלט באיטיות דרך הנימים בתחתית, הבוכנה זזה אחורה לכיוון שמאל עד שהפעילה את החשיפה.
 
המצלמה המוגנת בפטנט עם cuirass ורתמה

לדברי נויברונר, הוא פיתח תריסר דגמים שונים של המצלמות. בשנת 1907 הוא צבר מספיק ניסיון כדי להגיש בקשה לפטנט. בהתחלה המצאתו "שיטה ואמצעים לצילום נופים מלמעלה" נדחתה על ידי משרד הפטנטים הגרמני כבלתי אפשרית, אך לאחר הצגת תמונות מאומתות, הפטנט הוענק לו בדצמבר 1908.[11] [12] (הדחייה התבססה על תפיסה מוטעית לגבי כושר הנשיאה של יונים ביתיות.[9]) הטכנולוגיה זכתה לפרסום נרחב בזכות השתתפותו של נויברונר בתערוכת הצילום הבינלאומית בשנת 1909 בדרזדן [13] ובתערוכת התעופה הבינלאומית ב-1909 בפרנקפורט. הצופים בדרזדן יכלו לצפות בהגעת היונים, ותצלומי האוויר שצולמו על ידי היונים הפכו לגלויות.[2][14] תצלומיו של נויברונר זכו בפרסים בדרזדן וכן בתערוכות האוויר בפריז בשנים 1910 ו-1911.[15]

תצלום המלון שלוסהוטל התפרסם בשל הכללת קצות הכנפיים של היונה המצלמת בטעות, בצילום. בהפרה של זכויות היוצרים הצילום הוצג בבתי הקולנוע הגרמניים כחלק מיומן הקולנוע החדשותי השבועי בשנת 1929.[16]

בספר קצר שפורסם ב-1909 תיאר נויברונר את דגמי המצלמות הבאות:

  • למצלמה הכפולה, המתוארת בפטנט היו שתי עדשות הפונות לכיוונים מנוגדים (קדימה/אחורה), כל אחת עם אורך מוקד (אנ') של 40 מ"מ. המצלמה יכלה לצלם שתי חשיפות בו-זמנית בזמן שנקבע על ידי המערכת הפנאומטית.
  • למצלמה הסטריאוסקופית היו מאפיינים דומים, אך שתי העדשות הצביעו לאותו כיוון.
  • דגם אחר היה מסוגל לקדם את תשלילי הצילום ולצלם מספר חשיפות ברצף.
  • מצלמה פנורמית, אפשרה לבצע צילומים פנורמיים בזווית של 180°.[8] דגם זה היה הבסיס למצלמה הפנורמית של דופל-ספורט, אותה ניסה נויברונר לשווק בסביבות שנת 1910. היא מעולם לא נכנסה לייצור סדרתי.[17]

בחוברת משנת 1920, נויברונר תיאר את הדגם האחרון שלו שמשקלו מעט יותר מ-40 גרם המסוגל לבצע 12 חשיפות.[11] בשנת 2007, ציין אחד החוקרים שקיים רק מידע טכני מואט לגבי עדשות, התריסים ומהירות הצמצמים במצלמותיו של נויברונר, הוא דיווח שנויבנרנר השיג את סרטי הצילום עבור המצלמה הפנורמית שלו מהחברה הגרמנית שיצרה את המותג ADOX (אנ').[15]

בשנת 1920 נויברונר דווח שעשר שנים של עבודה קשה והוצאות רבות זכו בכלל לפרסום רק לאחר הכללת שמו באנציקלופדיות. הוא גם זכה לסיפוק בכך שהטכנולוגיה הנלווית לפרויקט "הצילום אווירי" באמצעות יונים, "השובך הנייד", הוכיח את עצמו במלחמת העולם הראשונה.[11] המצלמה הפנורמית של נויברונר מוצגת במוזיאון הגרמני לטכנולוגיה בברלין ובמוזיאון הגרמני במינכן. [18] [19]

מלחמת העולם הראשונה

עריכה
 
שובך היונים הנייד וחדר החושך של נויברונר כפי שהוצג בתערוכות בשנת 1909

חשיבותה של ההמצאה של נויברונר בראשית המאה העשרים, נבעה לפחות חלקית מהאפשרות ליישם אותה ביישומים צבאיים. באותה תקופה צילום תוך כדי סיור אווירי היה אפשרי אך מסורבל, מכיוון שהיה כרוך בכדורים פורחים, עפיפונים או רקטות.[11] הטיסה המוצלחת של האחים רייט בשנת 1903 הציגה אפשרויות חדשות, ומטוסי ריגול היו רק בראשית דרכם אך שוכללו במהלך מלחמת העולם הראשונה מהר מאוד. אבל צילום מבוסס יונים, למרות קשייו המעשיים, הבטיח לספק צילומים משלימים ומפורטים שצולמו מגובה נמוך יותר.[11]

משרד המלחמה הפרוסי (אנ') היה מעוניין בהמצאות של נויברונר, אך כדי להתגבר על הספקנות הראשונית נויברונר היה צריך לשכנע את הספקנים באמצעות סדרה של הדגמות מוצלחות. היונים התגלו שהן יחסית אדישות לפיצוצים, אך במהלך הקרב היה צורך לשנע את השובכים הניידים מאזורי הקרבות וליונים לקח זמן כדי להתמצא בעמדות החדשות של השובכים הניידים.[11] הבעיה של הפיכת יוני דואר ליונים נושאות מצלמות נפתרה תוך מינימום של הכשרה בהצלחה מסוימת על ידי הצבא האיטלקי בסביבות שנת 1880; [20] קפטן צרפתי מחיל התותחנים בשם ריינאו פתר את הבעיה על ידי גידול היונים בשובך נייד. [21] אין שום אינדיקציה לכך שנויברונר היה מודע לעובדה הזאת. בתערוכות בשנת 1909 בדרזדן ובפרנקפורט הציג נויברונר עגלה קטנה ששילבה חדר חושך לפיתוח התשלילים עם השובך הנייד.[11]

בשנת 1912[14] השלים נויברונר את משימתו (שנקבעה בשנת 1909) לצלם את מפעל המים בטגל (אנ') באמצעות השובך הנייד שלו בלבד. במשך כמעט 10 שנים של משא ומתן עם משרד המלחמה הפרוסי שהיו אמורים להסתיים באוגוסט 1914 במבחן מעשי של צילומים בשטרסבורג ולאחר הוכחת הישימות, המדינה הגרמנית הייתה צריכה לרכוש את ההמצאה של השובך הנייד. תוכניות הרכישה סוכלו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. נויברונר נאלץ לספק את כל היונים והציוד שלו לצבא הפרוסי, שבדק אותן בשדה הקרב עם תוצאות משביעות רצון, אך למעשה הצבא לא השתמש בטכניקת ה"שובך הנייד" באופן נרחב.[11] [22]

במקום זאת, בתנאים החדשים שנוצרו, של מלחמת התשה, היונים של נויברומר שימשו בתפקידן המסורתי כיוני דואר. השובך הנייד של נויברונר מצא את דרכו לקרב ורדן, שם הוא הוכיח את עצמו ביעילות עד כדי כך שנעשה שימוש במתקנים דומים במידה רבה יותר בקרב הסום.[11] לאחר המלחמה משרד המלחמה ענה לפנייתו של נויברונר שאין ערך צבאי לשימוש ביונים בצילומי אוויר וניסויים נוספים אינם מוצדקים.[14]

במוזיאון הריגול הבין-לאומי בוושינגטון די.סי. יש חדר קטן המוקדש ליוני דואר ולצילום באמצעות יונים במלחמת העולם הראשונה. [23]

מלחמת העולם השנייה

עריכה
 
פסלון צעצוע של חייל גרמני עם יונה נושאת מצלמה
 
תרשים מתוך הפטנט השווייצרי

למרות עמדת משרד המלחמה הפרוסי מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1932 דווח כי הצבא הגרמני מאמן יונים לצילום, וכי מצלמות היונים הגרמניות מסוגלות לבצע 200 חשיפות בכל מעוף. [24] באותה שנה טענו הצרפתים שהם פיתחו מצלמות המיועדות לרתמות יונים ובנוסף הם פיתחו שיטה להפרחת היונים מעבר לקווי האויב על ידי כלבים מאומנים. [25]

לא ברור באיזה מידה נעשה שימוש ביונים ושובכי יונים ניידים במהלך מלחמת העולם השנייה ואם בכלל הן הועסקו לצילומי אוויר. לפי דיווח משנת 1942, הצבא הסובייטי מצא משאיות גרמניות נטושות עם מצלמות יונים שהיו יכולות לצלם תמונות במרווחים של חמש דקות, וכן כלבים שאומנו לשאת יונים בסלים. [26] בצד של בעלות הברית, דווח כבר בשנת 1943 שחיל האותות (אנ') (חיל הקשר) האמריקאי היה מודע לאפשרות שהוא צריך לאמץ את הטכניקה של השובך הנייד. [27]

קיימות עדויות שבמהלך מלחמת העולם השנייה צילום באמצעות יונים הוכנס ליחידות הגרמניות וזאת בדמויות צעצועים משנת 1935. דמויות הצעצועים שיוצרו תחת המותג Elastolin, שחלקן מציגות מוטיבים מלפני 1918 של חיילים במדים מעודכנים, ובובות החיילים הללו כללו בובות של חיילים בחיל האותות עם כלב להובלת יונים. נמצא הפסלון המייצג חייל בפעולת שחרור יונה הנושאת מצלמת יונים גדולה מדי. [28]

הודות למחקר שנערך על ידי מוזיאון הצילום השווצרי ( Musée suisse de l'appareil photographique) בעיר Vevey, קיים הידע אודות מצלמות היונים שפותחו בערך באותו זמן על ידי השען השווייצרי כריסטיאן אדריאן מישל (1912–1980)[29] בוואלדה (אנ') Walde. אדריאן הוצב בשירות יוני הדואר של הצבא השווייצרי ב-1931, וב-1933 החל לעבוד על התאמת המצלמה הפנורמית של נויברונר למצלמת סרט 16 מ"מ, ושיפורה באמצעות מנגנון שליטה בהשהיה שלפני החשיפה הראשונה ולקידום התשליל בין חשיפה לחשיפה. המצלמה של מישל, שנרשמה כפטנט בשנת 1937, [30] שקלה רק 70 גרם, וייתכן שהייתה אחת הראשונות עם טיימר המופעל על ידי שעון.[31]

תוכניתו של מישל למכור את מצלמתו לצבא שווייץ נכשלה, מכיוון שהוא לא הצליח למצוא יצרן שייצר אותה בכמויות מסחריות; רק כ-100 מצלמות שלו יוצרו.[17] לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה מישל רשם פטנט על מעטפה ורתמה להובלת פריטים כגון גלילי סרטים על ידי יוני דואר. [32] בין 2002 ל-2007 שלוש מהמצלמות שלו נמכרו במכירה פומבית של כריסטי'ס בלונדון.[29]

במוזיאון השווצרי למצלמות ואביזרי צילום שבווה נמצאים כ-1,000 תצלומים שצולמו למטרות בדיקה במהלך פיתוח המצלמה של מישל.[33] רוב התמונות צולמו באמצעות סרט 16 מ"מ של חברת אגפא אורטופנכרומטי.[31] בקטלוג התערוכה משנת 2007 הצילומים מסווגים כתמונות ניסוי של תצלומי אוויר בגובה רב יחסית, שצולמו כנראה על ידי יונים ששוחררו ממטוס, ורק מספר קטן של צילומי יונים טיפוסיים.[33] [34]

לאחר מלחמת העולם השנייה

עריכה
 
יונה נושאת מצלמת יונים במוזיאון ה-CIA

סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) פיתחה מצלמת יונים המופעלת על ידי סוללה. היא מוצגת באינטרנט במסגרת סיור וירטואלי במוזיאון ה-CIA (אנ'). לפי האתר, פרטי השימוש במצלמה עדיין מסווגים. [35] מדיווחי החדשות עולה כי נעשה שימוש במצלמה בשנות ה-70 של המאה העשרים, [36] היונים שוחררו ממטוסים, מאידך דובר על כישלון. [37] בשנת 1978 הדפיס המגזין השווייצרי L'Illustré תצלום אוויר של רחוב בבזל, שצולם על ידי יונה של Febo de Vries-Baumann מצוידת במצלמה עם מנגנון הידראולי.[17] בשנים 2002–2003 אמן המיצג וחובב היונים עמוס לאטייר התנסה בצילום באמצעות יונים תוך שימוש במערכת צילום מתקדמת (APS) ומצלמות דיגיטליות והציג את תוצאות הניסוי בהרצאות "PowerPoint" בפורטלנד, אורגון . [38] בעיבוד קולנועי מ-2008 ליפהפייה הנרדמת מאת הבמאי הגרמני ארנד אגה, הנסיך ממציא את הצילום באמצעות יונים ומגלה את היפהפייה הנרדמת בתמונה שצולמה על ידי יונה. [39]

הטכנולוגיות המודרניות מאפשרות הרחבת העיקרון של הצילום האווירי למצלמות וידאו זעיריות. בתוכנית של ה-BBC שנקראה ה-BBC Animal Camera משנת 2004, סטיב לאונרד הציג סרטים מרהיבים שצולמו על ידי מצלמות טלוויזיה מיניאטוריות המחוברות לנשרים, בזים וניצים, המשודרות למקלט סמוך באמצעות מיקרוגלים. משקל מצלמות הווידאו היה 28 גרם. [40] ניתן לחבר ליונים גם נגני שמע דיגיטליים מיניאטוריים עם מצלמות וידאו מובנות. [41] בשנת 2009 חוקרים הציגו כתבה שעברה ביקורת עמיתים הדנה בתובנות שהם השיגו על ידי הצמדת מצלמות לאלבטרוסים. המצלמות בגודל שפתון צילמו כל 30 שניות. [42]

נכון לראשית המאה ה-21 טכנולוגיות הצילום האווירי נעשו מדויקות יותר ונכנסו לשימוש נרחב במערכות הצבאיות. המצלמות מאפשרות צילום ממרחקים גדולים והוסבו לשימוש באמצעות מטוסים זעירים, כטב"מים, מזל"טים ורחפנים. לכן, השימוש ביונים למטרות צבאיות הופסק.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
נויברונר
  • Brons, Franziska (2006), "Bilder im Fluge: Julius Neubronners Brieftaubenfotografie", Fotogeschichte (בגרמנית), 26 (100): 17–36.
  • Gradenwitz, Alfred (1908), "Les pigeons photographes", L'Illustration (בצרפתית) (3429): 322ff.
  • Neubronner, Julius (1909), Die Brieftaubenphotographie und ihre Bedeutung für die Kriegskunst, als Doppelsport, für die Wissenschaft und im Dienste der Presse. Nebst einem Anhang: 'Die Kritik des Auslandes' (בגרמנית), Dresden: Wilhelm Baensch.
  • Neubronner, Julius (1910), "Die Photographie mit Brieftauben", in Wachsmuth, Richard (ed.), Denkschrift der Ersten Internationalen Luftschiffahrts-Ausstellung (Ila) zu Frankfurt a.M. 1909 (בגרמנית), Berlin: Julius Springer, pp. 77–96, OCLC 44169647.
  • Oelze, Friedrich Wilhelm (1910), Brieftaubensport und Brieftaubenphotographie, Miniatur-Bibliothek für Sport und Spiel (בגרמנית), vol. 30–31, Leipzig, Berlin, Frankfurt a. M., Paris: Grethlein, OCLC 251937979.
  • Wittenburg, Jan-Peter (2007), "Photographie aus der Vogelschau: zur Geschichte der Brieftaubenkamera", Photo Deal (בגרמנית), 4 (59): 16–22.
מישל

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צילום באמצעות יונים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Hildebrandt, Alfred (1907), Die Luftschiffahrt nach ihrer geschichtlichen und gegenwärtigen Entwicklung (בגרמנית), München: Oldenbourg, pp. 395–397.
  2. ^ 1 2 Professional Aerial Photographers Association (2007), "History of aerial photography", papainternational.org, אורכב מ-המקור ב-2011-01-11.
  3. ^ Hildebrandt, Alfred (1907), Die Luftschiffahrt nach ihrer geschichtlichen und gegenwärtigen Entwicklung (בגרמנית), München: Oldenbourg, pp. 384–386.
  4. ^ Mattison, David (2008), "Aerial photography", in Hannavy, John (ed.), Encyclopedia of Nineteenth-century Photography, pp. 12–15, ISBN 978-0-415-97235-2.
  5. ^ Dagron, Prudent René Patrice (1870), La poste par pigeons voyageurs, Paris: Lahure, p. 21.
  6. ^ Hildebrandt, Alfred (1907), Die Luftschiffahrt nach ihrer geschichtlichen und gegenwärtigen Entwicklung (בגרמנית), München: Oldenbourg, p. 406.
  7. ^ 1 2 Neubronner, Julius (1910), "Die Photographie mit Brieftauben", in Wachsmuth, Richard (ed.), Denkschrift der Ersten Internationalen Luftschiffahrts-Ausstellung (Ila) zu Frankfurt a.M. 1909 (בגרמנית), Berlin: Julius Springer, pp. 77–96.
  8. ^ 1 2 3 Neubronner, Julius (1908), "Die Brieftaube als Photograph", Die Umschau, 12 (41): 814–818.
  9. ^ 1 2 Gradenwitz, Alfred (1908), "Pigeons as picture-makers", Technical World Magazine, 10: 485–487.
  10. ^ Feldhaus, F.M. (1910), "Taubenpost", Ruhmesblätter der Technik – Von den Urerfindungen bis zur Gegenwart (בגרמנית), Leipzig: Brandstetter, pp. 544–553.
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Neubronner, Julius (1920), 55 Jahre Liebhaberphotograph: Erinnerungen mitgeteilt bei Gelegenheit des fünfzehnjährigen Bestehens der Fabrik für Trockenklebematerial (בגרמנית), Frankfurt am Main: Gebrüder Knauer, pp. 23–31, OCLC 3113299.
  12. ^ German patent DE 204721 ("Verfahren und Vorrichtung zum Photographieren von Geländeabschnitten aus der Vogelperspektive"), Neubronner, Julius, issued 1908-12-02, filed 1907-06-20. Neubronner also obtained corresponding patents in France ("Procédé et appareil pour prendre des vues photographiques de paysages de haut en bas"), the United Kingdom ("Method of and Means for Taking Photographs of Landscapes from Above") and Austria ("Vorrichtung zum Photographieren von Geländeabschnitten aus der Vogelperspektive").
  13. ^ "Les pigeons photographes", Le Matin (בצרפתית), 1909-06-12.
  14. ^ 1 2 3 Brons, Franziska (2006), "Faksimile: "siehe oben"", in Bredekamp, Horst; Bruhn, Matthias; Werner, Gabriele (eds.), Bilder ohne Betrachter (בגרמנית), Akademie Verlag, pp. 58–63, ISBN 978-3-05-004286-2.
  15. ^ 1 2 Wittenburg, Jan-Peter (2007), "Photographie aus der Vogelschau: zur Geschichte der Brieftaubenkamera", Photo Deal (בגרמנית), 4 (59): 16–22.
  16. ^ Brons, Franziska (2006), "Bilder im Fluge: Julius Neubronners Brieftaubenfotografie", Fotogeschichte (בגרמנית), 26 (100): 17–36.
  17. ^ 1 2 3 Des pigeons photographes? (PDF) (בצרפתית), Vevey: Musée suisse de l'appareil photographique, 2007, pp. 4–11, אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בינואר 2011, נבדק ב-16 באפריל 2013. {{citation}}: (עזרה)
  18. ^ Deutsches Museum München (2007), "New Exhibition: Photo + Film", deutsches-museum.de (בגרמנית), אורכב מ-המקור ב-2011-01-11.
  19. ^ Deutsches Technikmuseum Berlin (2007), Faszination des Augenblicks: Eine Technikgeschichte der Fotografie (PDF) (בגרמנית), pp. 4–13.
  20. ^ Etat-Major Des Armées, France (1886), "Les colombiers militaires en Italie", Revue militaire de l'étranger (בצרפתית), vol. 30, pp. 481–490.
  21. ^ Reynaud, G. (1898), "Les lois de l'orientation chez les animaux", Revue des deux mondes (בצרפתית): 380–402.
  22. ^ "The pigeon spy and his work in war", Popular Science Monthly, 88 (1): 30–31, 1916.
  23. ^ Lui, Claire (2006), "Travel: The museum of spies", americanheritage.com, אורכב מ-המקור ב-2011-03-24.
  24. ^ "Carrier pigeons take photos automatically", Popular Mechanics, Hearst Magazines, 57 (2): 216, בפברואר 1932, ISSN 0032-4558 {{citation}}: (עזרה)

    "Carrier pigeons with cameras", The Canberra Times: 2, 1932-04-13.
  25. ^ "Le pigeon espion", Lectures Pour Tous (בצרפתית): 55, בפברואר 1932. {{citation}}: (עזרה)
  26. ^ "Pigeons carry cameras to spy for Nazi army", Popular Mechanics, Hearst Magazines: 33, בספטמבר 1942. {{citation}}: (עזרה)
  27. ^ "Pigeons as birds of war", Flight and the Aircraft Engineer: 455–457, 1943-10-21.
  28. ^ Schnug, Ernst (1988), "Die Fototaube", Figuren-Magazin (בגרמנית) (1): 17–19.
  29. ^ 1 2 Christie's auctions: Pigeon camera model A no. 948. Sale 9509, Lot 500. South Kensington, 2002-11-19. Pigeon camera Model B no. 937. Sale 9965, Lot 266. South Kensington, 2004-11-16. Pigeon camera Model A no. 803. Sale 5144, Lot 378. South Kensington, 2007-06-06.
  30. ^ Swiss patent CH 192864 ("Photographieapparat mit schwenkbarem, mit selbsttätiger Auslösung versehenem Objektiv, insbesondere für Brieftauben"), published 1937-12-01, issued 1937-09-15, filed 1936-02-03. Michel also obtained corresponding patents in Germany ("Panoramakamera mit schwenkbarem Objektiv, insbesondere für Brieftauben"), France ("Appareil photographique à déclenchement automatique, particulièrement pour pigeons-messagers"), Belgium ("Appareil photographique à déclenchement automatique, particulièrement pour pigeons-messagers") and the United Kingdom ("Improvements in or relating to Panoramic-cameras").
  31. ^ 1 2 Häfliger, Rolf (2008), "Eine Brieftaubenkamera aus der Schweiz?", Photographica Cabinett (בגרמנית) (45): 34–43.
  32. ^ Swiss patents CH 214355 ("Traggerät für Brieftauben") and CH 214356 ("Depeschenhülse für Brieftaube"), Michel, Christian Adrian, published 1941-07-16, issued 1941-04-30, filed 1940-06-22.
  33. ^ 1 2 Des pigeons photographes? (PDF) (בצרפתית), Vevey: Musée suisse de l'appareil photographique, 2007, pp. 16–29, אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בינואר 2011, נבדק ב-16 באפריל 2013. {{citation}}: (עזרה)
  34. ^ Berger, Olivier (2008), Rapport concernant le traitement de conservation-restauration d'une série de petits appareils photographiques pour pigeons (PDF) (בצרפתית), p. 4, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-01-11.
  35. ^ "CIA Museum virtual tour", cia.gov, אורכב מ-המקור ב-2011-01-11.
  36. ^ Bridis, Ted (2003-12-26), "CIA gadgets: robot fish, pigeon camera, jungle microphones", USA Today, אורכב מ-המקור ב-2011-03-24.
  37. ^ Eisler, Peter (2008-07-14), "True to form, CIA keeps its spy museum hush-hush", USA Today, אורכב מ-המקור ב-2011-03-24.
  38. ^ Latteier, Amos, "A report on pigeon aerial photography" (PDF), Homepage, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-03-24. See also:
  39. ^ Goldener Spatz 2009 (Katalog) (בגרמנית), Deutsche Kindermedienstiftung Goldener Spatz, p. 78.
  40. ^ . BBC.
  41. ^   צילום באמצעות יונים, סרטון באתר יוטיוב, retrieved on 2011-04-09.
  42. ^ Sakamoto, Kentaro Q.; Takahashi, Akinori; Iwata, Takashi; Trathan, Philip N. (2009), Earley, Ryan L. (ed.), "From the Eye of the Albatrosses: A Bird-Borne Camera Shows an Association between Albatrosses and a Killer Whale in the Southern Ocean", PLOS ONE, 4 (10): e7322, Bibcode:2009PLoSO...4.7322S, doi:10.1371/journal.pone.0007322, PMC 2752807, PMID 19809497. See also:
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=צילום_באמצעות_יונים&oldid=40085453"