ציר הרשע
| ערך מחפש מקורות | |
"ציר הרשע" (באנגלית: Axis of evil) הוא מונח שטבע נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, בנאום שנשא ב־29 בינואר 2002. המונח מתייחס לקבוצת מדינות התומכות בטרור ומפתחות נשק להשמדה המונית. בוש הזכיר בנאומו את המדינות קוריאה הצפונית, איראן ועיראק. במונח נעשה שימוש בתחום ההסברה של ממשל בוש כדי להציג את המדינות החברות בו כדבר שיש לגנותו.
 מצטרפות חדשות לציר: קובה, לוב, סוריה ורוסיה (כתום בהיר). בכחול כהה נראית ארצות הברית | |
| מדינות "ציר הרשע" של בוש: עיראק, איראן, וקוריאה הצפונית (אדום כהה). מצטרפות חדשות לציר: קובה, לוב, סוריה ורוסיה (כתום בהיר). בכחול כהה נראית ארצות הברית | |
| תאריך | 29 בינואר 2002 |
|---|---|
| נואם | ג'ורג' ווקר בוש, נשיא ארצות הברית |
| חשיבות | הכרזת מלחמה על הטרור העולמי |
| תמליל | תמליל מלא בוויקי ציטוט (אנגלית) |
מדינות אלו [קוריאה הצפונית, איראן ועיראק], ובעלות בריתן הטרוריסטיות, מהוות ציר של רשע, המתחמש כדי לאיים על שלום העולם. בניסיונותיהם להשיג נשק להשמדה המונית מהווים משטרים אלה סכנה חמורה שהולכת וגדלה. הם יוכלו לספק כלי נשק אלו לטרוריסטים, להעניק להם אמצעים אשר יתאימו לשנאתם; הם יוכלו לתקוף את בעלות בריתנו או לנסות לסחוט את ארצות הברית. בכל מקרה, מחירה של האדישות יהיה קטסטרופלי.
— דבריו של בוש בנאום
המונח מרמז על מדינות הציר במלחמת העולם השנייה אשר הצטרפו לגרמניה במלחמתה כנגד בעלות הברית, וכמו כן מזכיר את המושג "אימפריית הרשע", שבו השתמש הנשיא רונלד רייגן לתיאור ברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה.
המאבק בציר הרשע
עריכהבעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הכריזה ארצות הברית על מלחמתה בטרור האיסלאמי הקיצוני. בתחילתו כוון המאבק כנגד הטרוריסט הסעודי אוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה, אך במהרה הורחב ומטרתו שונתה למיגור הטרור העולמי. בנאום "ציר הרשע" הגדיר בוש את מקור הטרור בעולם וקבע את מטרות המאבק.
ב־20 במרץ 2003 (19 במרץ בוושינגטון), תקפה ארצות הברית את עיראק כחלק ממאבקה ב"ציר הרשע" והדיחה את שלטונו של סדאם חוסיין. בעקבות דשדושה של ארצות הברית בעיראק, ממשל בוש נקט בגישה של בידוד ומשא ומתן לא ישיר עם מדינות הציר האחרות. מול איראן התנהל המשא ומתן עם שלוש המעצמות האירופיות גרמניה, בריטניה וצרפת (ה-EU3), תוך מעורבות של מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי חוויאר סולאנה. עם העברת הסוגיה הגרעינית לטיפול מועצת הביטחון של האו"ם הצטרפו רוסיה וסין למשא ומתן. המגעים עם קוריאה הצפונית מתנהלים במסגרת שיחות השש (אנ') הכוללות את קוריאה הצפונית, קוריאה הדרומית, סין, יפן, רוסיה וארצות הברית. בין איראן וקוריאה הצפונית והמדינות שניהלו עימן משא ומתן הושגו מספר הסכמים שהופרו (בין היתר: הצהרת טהראן מאוקטובר 2003, הסכם פריז מנובמבר 2004 עם איראן, הצהרת ה-19 בספטמבר 2005 עם תום שיחות השש, הסכם ה-13 בפברואר 2007 בסבב החמישי של שיחות השש). ב-2 במאי 2011, נהרג אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור אל-קאעידה, במהלך "מבצע חנית נפטון" על ידי יחידת הקומנדו אריות הים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, כ-50 ק"מ צפונית לאסלאמאבאד, בירת פקיסטן, ובכך ניתנה מכה קשה לטרור. ב-14 במאי 2011, חשף דו"ח סודי של צוות מומחים שמינתה מועצת הביטחון של האו"ם, כי קוריאה הצפונית ואיראן מפרות את הסנקציות שהטילה המועצה על שתיהן, באמצעות החלפה מתמשכת וסדירה של טכנולוגיות טילים בליסטיים, דרך "מדינה שלישית שכנה" (לדברי דיפלומטים -סין).[1]
ראו גם
עריכה
- טרור
- המלחמה העולמית בטרור
- מדינות המממנות טרור
- ציר ההתנגדות
- מדינות הציר - מקור הביטוי
לקריאה נוספת
עריכה- Tom DeLuca, Liars! Cheaters! Evildoers!: Demonization and the End of Civil Debate in American Politics, New York University Press, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
- Barry Scott Zellen, State of Recovery: the Quest to Restore American Security After 9/11, Bloomsbury Publishing, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
- Shaul Shay, The Axis of Evil: Iran, HIzballah, and the Palestinian Terror, Routledge, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
הערות שוליים
עריכה- ^ סוכנות רויטרס, דיווח: טכנולוגיות טילים מקוריאה הצפונית לאיראן דרך סין, באתר ynet, 14 במאי 2011