ציר ההתנגדות

ברית פוליטית-צבאית אנטי-אמריקאית ואנטי-ציונית

ציר ההתנגדותפרסית: محور مقاومت, בערבית: محور المقاومة) המכונה הציר האיראני הוא ברית צבאית־פוליטית בלתי רשמית, בעלת אוריינטציה אנטי-אמריקנית ואנטי-ציונית. הברית מובלת בידי איראן ומשלבת מיליציות פרו-איראניות כמו ארגון הטרור הלבנוני חזבאללה[1][2][3], ארגון הטרור של החות'ים בתימן, אל-חשד א-שעבי בעיראק ארגון הטרור הפלסטיני כמו חמאס[4], הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, והחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, וכן מספר מיליציות נוספות, לרוב שיעיות. סוריה הייתה גם היא חלק מציר ההתנגדות, עד מתקפת המורדים הסורים בדצמבר 2024, שהובילה לנפילת משטרו של בשאר אל-אסד[5].

ציר ההתנגדות
מקום פעילות המזרח התיכון
חברים איראןאיראן איראן
עיראקעיראק עיראק
חות'יםחות'ים חות'ים
חדר המבצעים הפלסטיני המשותף
חזבאללהחזבאללה חזבאללה
אמלאמל אמל
סוריהסוריה סוריה (עד 8 בדצמבר 2024)
מיליציות פרו-איראניותמיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

למרות חילוקי הדעות פנימיים, הברית פועלת יחד נגד פעילות נאט"ו, ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית ברחבי המזרח התיכון[6].

השימוש במושג

עריכה
 
נשיא ארצות הברית ה-43, ג'ורג' ווקר בוש

המונח "ציר ההתנגדות" הופיע לראשונה ביומון לובי בשנת 2002, בתגובה לדבריו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, שתיאר את איראן, עיראק וקוריאה הצפונית כ"ציר הרשע". במאמר שכותרתו "ציר הרשע או ציר ההתנגדות", טען היומון כי "המכנה המשותף היחיד בין איראן, עיראק וקוריאה הצפונית הוא התנגדותן להגמוניה של ארצות הברית". בשנת 2004 אומץ המושג גם על ידי עיתון איראני, שהתייחס אליו בהקשר של מרידות השיעים בעיראק (אנ').

המונח "ציר ההתנגדות" זכה לשימושים בולטים במהלך השנים בהקשרים שונים. בשנת 2006 השתמש שר הפנים הפלסטיני, סעיד סיאם, במונח בראיון לרשת "אל-עאלם", כשהתייחס לשיתוף הפעולה בין איראן, חזבאללה וחמאס במאבק מול ישראל וארצות הברית, תוך הדגשת נושא הפליטים הפלסטינים בסוריה. בהמשך, עלי אכבר וליאטי, יועצו של המנהיג העליון באיראן, השתמש במושג כדי לתאר בריתות אזוריות, ושימוש זה חזר גם במהלך פגישה בין נשיא סוריה בשאר אל-אסד וסעיד ג'לילי, המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, שדנו במלחמת האזרחים בסוריה[7]. מספר ימים אחרי התקיפה במזרעת אמל התייחס מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה לתקיפה ואמר כי "ציר ההתנגדות יגיב לתקיפות צה"ל נגד שיירות הנשק מסוריה"[8].

אסטרטגיית הציר

עריכה

טבעת האש

עריכה
  ערך מורחב – טבעת האש האיראנית

אחת מאסטרטגיות הציר נקראת "מעגל האש", באסטרטגיה זו איראן יצרה חזיתות ממדינות שונות נגד ישראל על מנת להחליש את ישראל וכאשר יגיע הזמן להשמיד את ישראל. טבעת האש כוללת את הארגונים הפלסטיניים בעזה ויהודה ושומרון, חזבאללה ואמל בלבנון והמיליציות בסוריה. המעגל גם נועד לפלישה לישראל, אך תוכניות הפלישה סוכלו על ידי צה"ל במלחמת חרבות ברזל.

הברחות אמל"ח

עריכה

יהודה ושומרון

עריכה

אל יהודה ושומרון יש 2 נתיבי הברחה, הנתיב הראשון מתחיל באיראן, וממשיך לעיראק, משם לסוריה ומסוריה ללבנון, לאחר שהאמל"ח מגיע ללבנון הוא מוברח דרך גבול ישראל-לבנון אל היהודה ושומרון. ציר זה נחסם לאחר שמשטר אסד נפל ואזורים בדרום לבנון נכבשו על ידי ישראל והועברו לשליטת מדינות פרו-ישראל, בנוסף צה"ל התנקש בבכירים שהיו אחראים על הנתיב.[9]

הנתיב השני עובר מסוריה אל תוך הירדן, שם מבריחים בדואים עוברים את הגבול ליהודה ושומרון ומביאים למיליציות את האמל"ח, נתיב זה סוכל לאחר משטר אסד נפל, מאז הנתיב הועבר להיות מעיראק לירדן.[9]

לבנון

עריכה

על מנת להבריח ללבנון נוצרו 2 נתיבי הברחה יבשתיים, נתיב ימי אחד ונתיב אווירי אחד, כל הנתיבים קרסו לאחר נפילת משטר אסד.[9]

חברות

עריכה

איראן

עריכה
 
המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי

המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הצהיר מספר פעמים כי ממשלת איראן היא "ממשלת התנגדות" (ממשלה שמתנגדת להשפעה מערבית וישראלית). דוגמה בולטת לתפקידה של איראן בציר ההתנגדות כמנהיגת הציר היה פעולותיו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני נגד המדינה האסלאמית (דאעש), סולימאני תואר ככוח שאיחד את הכוחות הכורדים והשיעים כאחד במלחמה נגד המדינה האסלאמית[10]. הישגיו של סולימאני הובילו ליצירת ציר השפעה שיעית ברחבי המזרח התיכון שבמרכזו איראן ולצידה עומדות חזבאללה, סוריה, החות'ים וארגונים נוספים. במהלך פגישה עם נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, אמר חמינאי כי יש לנצל את הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי של איראן וקובה ולהביא ליצירת קואלצית נגד ל"בריונות" של ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות"[11].

מיליציות פרו-איראניות בעיראק

עריכה

מיליציות חמושות הוקמו בעיראק לאחר פלישת ארצות הברית למדינה ב-2003 כחלק ממלחמת עיראק. קבוצות אלו התחזקו באופן אקספוננציאלי כאשר התארגנו כחזית קולקטיבית מאוחדת שנלחמה במדינה האסלאמית כחלק ממלחמת האזרחים השנייה בעיראק. המילציות הפרו-איראניות תוקפות ב-20 שנים האחרונות מדי פעם בפעם את הכוחות האמריקאים הפועלים בעיראק ובסוריה[12][13][14]. בנוסף לכך, במהלך מלחמת חרבות ברזל המילציות העיראקאיות טענו כי תקפו מספר פעמים את ישראל, בעיקר על ידי שליחת כטב"מים ורקטות לשטחי המדינה, לרוב ללא סיפוק הוכחות[15].

החות'ים

עריכה

עבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג תנועת החות'ים בתימן, הכריז ב-10 באוקטובר 2023 כי הארגון יחל בהתקפות על ספינות שלטענתם קשורות לישראל וזאת בניסיון להוביל ללחץ מערבי על ישראל כדי לסיים את המלחמה. לאורך המלחמה החות'ים תקפו עשרות פעמים בישראל, כאשר הפעם הבולטת שבהן הייתה מתקפת הכטב"ם על תל אביב.

סוריה

עריכה

גם לדברי ג'ובין גודארזי, שהוא עוזר פרופסור וחוקר באוניברסיטת וובסטר (אנ') טוען כי לברית האיראנית-סורית שהוקמה ב-1979 עם המהפכה האיראנית יש חשיבות רבה לעלייתו של ציר ההתנגדות, לדבריו הן איראן והן סוריה נמצאות במיקומים מרכזיים במזרח התיכון. שתי המדינות משפיעות על הפוליטיקה במזרח התיכון בשנים האחרונות, הוא הוסיף ואמר כי הברית נחשבת לברית יציבה שכבר נמשכת כ-34 שנים, למרות מה שהגדיר "אתגרים רבים שניצבים בפניה במערכת היחסים". ברית "ציר ההתנגדות" ובפרט הברית בין סוריה לאיראן נחשבת לכזאת ששינתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון וסייעה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד להישאר בשלטון על אף התנגדות נרחבת לשלטונו בקרב בני עמו[16]. לשיתוף הפעולה בין סוריה לאיראן לפי האנליסטית מריסה סאליבן יש שלושה עמודי תווך: מטרה אזורית משותפת בשימור משטרו של אסד, שמירה על גישה לאספקת נשק וכסף מאיראן ומניעת הקמה ממשלה סונית בסוריה[17].

נפילת משטר אל-אסד ב-8 בדצמבר 2024 הוציאה את סוריה מ"ציר ההתנגדות".

ארגוני טרור פלסטיני

עריכה

חמאס

עריכה

חמאס הוא אחד הארגונים המרכזיים בציר ההתנגדות, הפועל מתוך עזה ומחזיק בזרוע צבאית בשם עז א-דין אל-קסאם. חמאס נתמך על ידי איראן מבחינת מימון, נשק והכשרה[9], ומקיים קשרים הדוקים עם חזבאללה. הארגון שואף להילחם בשלטון הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית אסלאמית. חמאס מוביל את המאבק המזוין נגד ישראל, וכולל שיגור רקטות, פיגועים ופלישות קרקעיות, תוך חיזוק הקשר עם מדינות וארגונים אויבים למערב. קאסם סולימאני, מפקד "כוח קודס" לשעבר, נחשב כמי שביסס את הסיוע הצבאי לחמאס בתחומי הרקטות והמנהור[9]. במהלך מלחמת חרבות ברזל, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה הוכרעה במונחים צבאיים, והפכה הלכה למעשה לארגון גרילה עם גג פוליטי[18].

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני

עריכה

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ובייחוד הזרוע הצבאית פלוגות אל-קודס, הוא ארגון טרור הנתמך על ידי איראן, והיא הפטרונית הראשית של הארגון. היא מממנת אותו כמעט באופן מלא, מבריחה לו אמצעי לחימה, ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור. מייסדי הארגון, ד"ר פתחי שקאקי והשיח' עבד אל-עזיז עודה, הביעו תמיכה נלהבת בח'ומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן, והאוריינטציה הפרו־איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. זאת בניגוד לעמדת תנועת האחים המוסלמים הסונית, ממנה הושפע חמאס. הג'יהאד האסלאמי מהווה חלק בלתי נפרד מציר ההתנגדות, ומבצע מתקפות רקטות על ישראל ומגייס פעילים מתוך עזה ויהודה ושומרון. הארגון דוגל במאבק מזוין ל"שחרור פלסטין" ומתחייב להשמיד את ישראל. הוא מקיים קשרים קרובים עם חמאס וחזבאללה, ומסייע במאמצי המלחמה המשותפת של ציר ההתנגדות.

ועדות ההתנגדות העממית

עריכה

ועדות ההתנגדות העממית היא ארגון פלסטיני קטן מרצועת עזה, שנתמך וממומן על ידי איראן. הוא ארגון חסות של חמאס ומשמש כ"קבלן פיגועים" עבורו. הוא פועל בהשראת חזבאללה, וככל הנראה גם במימונו, אך לא מהווה מפלגה או תנועה חברתית, אלא בטרור גרידא. הארגון הוקם על ידי ג'מאל אבו סמהדאנה, והתפצל לשני פלגים תחת חסות חמאס: "ועדות ההתנגדות העממית" ו"תנועת ההתנגדות העממית", בעוד פלג שלישי הפך לארגון עצמאי בשם "צבא האסלאם". ארגון זה מהווה חלק מהמאמץ הכולל של ציר ההתנגדות להשגת מטרותיו נגד ישראל.

החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית

עריכה

החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית, בראשות אחמד ג'יבריל, היא ארגון פלסטיני הממוקם בעיקר בסוריה ולבנון. הארגון מהווה חלק מהמערך הצבאי של ציר ההתנגדות וקשור לחזבאללה ולאיראן. המפקדה הכללית ביצעה פיגועים ופעולות טרור נגד ישראל לאורך השנים, ותיאמה את מאבקיה עם האינטרסים של ציר ההתנגדות. הארגון נתמך במימון ובאספקת נשק על ידי איראן, ונחשב לשותף במאבק נגד ישראל.

ארגונים קטנים ותאים מקומיים

עריכה

ארגונים קטנים ותאים מקומיים נוספים מעבר לארגונים המרכזיים, קיימים פלגים ומיליציות מקומיות פלסטיניות המסונפות לציר ההתנגדות או פועלות בשיתוף פעולה עמו. תאים אלו לעיתים מבצעים פיגועים ותקיפות טרור נגד ישראל תוך קבלת תמיכה לוגיסטית ונשק מחזבאללה ומאיראן. חלקם פועלים בתיאום עם חמאס או הג'יהאד האסלאמי, ומקיימים שיתוף פעולה הדוק במטרה לחזק את היכולת הצבאית של ציר ההתנגדות במאבקו נגד ישראל.

"א-סאברין" היה הבולט שבהם מבחינת הזיקה האידאולוגית למהפכה האסלאמית, לאמונה השיעית והמחויבות לאיראן. דגל א-סאברין כמעט זהה לדגל חזבאללה, המבוסס בעצמו על דגל משמרות המהפכה. מייסד הארגון, השאם סאלם, המיר את דתו לאסלאם שיעי, ועודד את חסידיו לעשות כן בעקבותיו. בתמורה לתמיכה הבלתי מסויגת באיראן, נהנה הארגון מאספקת נשק ומימון כספי. ממשל טראמפ הכריז עליו כארגון טרור עולמי שהוכרז באופן מיוחד. בתחילה, ממשל חמאס אפשר להם להפיץ את האמונה השיעית, כדי לא לפגוע ביחסיו עם איראן[19]. אולם לחץ מצד תנועות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד הסלפי הובילו את חמאס לעצור את המנהיג הישאם סאלם בפברואר 2019, ולפרק את הארגון מנשקו. במרץ, אך הוא שוחרר במהרה הודות ללחץ איראני[20]. בשנת 2021, מאמר דעה שפורסם בטהרן טיימס (אנ') שיער כי השאם סאלם מצא מקלט באיראן, וכי חברי הארגון הנותרים הצטרפו לפלוגות אל-קודס או חרכת חזבאללה אל-נוג'בה (אנ') העיראקית[21].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ציר ההתנגדות בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Drums Of War: Israel And The "AXIS OF RESISTANCE" (PDF), International Crisis Group, 2 באוגוסט 2010, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ "Iran backs Assad as Syrian forces choke off Aleppo". Reuters. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Iran: Syria part of 'axis of resistance'". CNN. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ דניאל סלאמה, באוגוסט 2019 בכיר בחמאס: "אם ישראל תנסה למוטט אותנו - נקבל עזרה מחברינו", באתר ynet
  5. ^ אהוד יערי, ‏נפילת אסד היא תמונת ניצחון מהדהדת על הציר האיראני כולו, באתר ‏מאקו‏, 8 בדצמבר 2024
  6. ^ סאליבן, מריזה (אפריל 2014), חזבאללה בסוריה (PDF) (באנגלית), המכון לחקר המלחמה
  7. ^ "Iran: We're in 'axis of resistance' with Syria". CBS News. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ הירי לרמת הגולן חושף את המלכוד של נסראללה, באתר וואלה, 28 בינואר 2015
  9. ^ 1 2 3 4 5 הברחות אמצעי לחימה מאיראן דרך סוריה וירדן, כפי שעולה ממסמכי שלל ומסיכולים בשטח
  10. ^ Ostovar, Afshon (2016). Vanguard of the Imam: Religion, Politics, and Iran's Revolutionary Guards. Oxford University Press. p. 227. ISBN 9780199387892.
  11. ^ "Global coalition should be formed against US bullying". Mehr News Agency (באנגלית). 2023-12-04. נבדק ב-2023-12-07.
  12. ^ רועי קייס וגיא מעיין, מל"טים תקפו בסיס אמריקני בגבול סוריה-עיראק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באוקטובר 2021
  13. ^ שחר קליימן, דיווח: מליציות פרו-איראניות תקפו שלושה בסיסים אמריקניים במזרח סוריה, באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2023
  14. ^ ליאור בן ארי, רויטרס, לראשונה מאז פברואר: מיליציות פרו-איראניות תקפו בסיס אמריקני, באתר ynet, 22 באפריל 2024
  15. ^ ליאור בן ארי, המיליציה שטוענת שוב ושוב לירי לעבר ישראל, מבלי להביא הוכחות, באתר ynet, 30 בינואר 2024
  16. ^ "Challenging the Axis of Resistance: Syria, Iran and the Strategic Balance in the Middle East". USIP. נבדק ב-25 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Sullivan, Marisa (באפריל 2014), Hezbollah in Syria (PDF), Institute for the Study of War {{citation}}: (עזרה)
  18. ^ יואב זיתון, צה"ל: יש תוכניות לתמרון בעומק לבנון; חמאס הוכרע צבאית, החטופים דחופים יותר, באתר ynet, 27 בספטמבר 2024
  19. ^ אבי יששכרוף‏, לראשונה בעזה: מרכזים דתיים שיעים במימון איראני מלא, באתר וואלה, 12 במאי 2015
  20. ^ שמעון מיג'אן, דיווח: חמאס פעל נגד ארגון שמזוהה עם איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 במרץ 2019
  21. ^ The Tehran Times, Where did the al-Sabireen Movement go?, ‏12 בינואר 2021 (באנגלית)