קאנונים (בודהיזם)

הקאנונים הבודהיסטים הם שמם של מספר אוספי כתבי הקודש בודהיסטיים אשר עברו קאנוניזציה, כלומר כתבים אשר מהווים בסיס הכרחי לזרם או מסורת מסוימים בבודהיזם. הקאנון הפאלי הוא הקאנון המפורסם ביותר והמוקדם ביותר והוא מקובל על כל הזרמים הבודהיסטים, השאר הם תוספות מאוחרות ופרשנויות, רובן מוסכמות רק אצל זרם או מסורת ספציפית.

גאוטמה הבודהה ההסיטורי חי ופעל בתת-היבשת ההודית בהמאה ה-5 לפנה"ס ושם נשא את דרשותיו המכונות סוטות (בפאלי: סוּטַה, בסנסקריט: סוטרה), אך לא השאיר אחריו כתבים. לפי המסורת, דרשותיו עברו בעל פה עד שנכתבו בהמאה ה-1 בסרי לנקה. בנוסף לקאנון הופיעו קאנונים נוספים המכילים אוסף דומה של כתבים בסין ובטיבט המכונים הקאנון הסיני והקאנון הטיבטי בהתאמה. קאנונים אלו אינם מוסכמים על זרם הטהרוואדה, שמסתמך על הקאנון הפאלי בלבד.

בתקופה שקדמה לעידן המודרני, בו מודפסים הכתבים הקאנונים במתכונת של ספר, נהגו לכתוב את הטקסט הקדוש על יריעות דקות עשויות עלי דקל או במבוק

קאנון טריפיטאקה (טיפיטאקה)

סביב המאה הראשונה לפני הספירה נאספו הכתבים הראשונים בקאנון טריפיטאקה, שנכתב בסנסקריט. במקביל הם נאספו בקאנון טיפיטאקה בשפת הפאלי הקרוי הקאנון הפאלי, שמבין השניים נחשב לקאנון הבודהיסטי הקדום ביותר שידוע עליו.

פירוש המונח "טריפיטאקה" הוא "שלושת הסלים", שהם:

• וינאיה - נדרים ומבנה אורח חייהם של נזירים, אוסף הדרשות שהן הקודקס האתי-מוסרי לנזירים.
• סוטרה – יסודות תורת הבודהיזם. אוסף דרשות שעיקרן תאוריה ויישומה – פילוסופיה, מוסר ואתיקה.
• אבהידהרמה - תכנים אנליטיים, פילוסופיים ופסיכולוגיים. ניתוח אפיסטמולוגי ברובו של התודעה, הדרכים בהן היא תופשת את המציאות, ומעט אונטולוגיה.

קאנון זה התהווה כבר בימיו של הבודהה ורובו הם אוספים של דרשותיו, אם כי חלקים ממנו שייכים לתלמידיו בתקופות מאוחרות יותר. מקובל שקאנון זה הועבר בעל-פה במשך כ-400 שנים לפני שהועלה על כתב, והוא הקאנון של האסכולה הבודהיסטית העתיקה ביותר שנשתמרה עד ימינו, ואשר נקראת טהרוואדה (סנסקריט: תורת מסדר הזקנים). לימודי הטהרוואדה מסתמכים על הקאנון הפאלי, המכיל כ-4 מיליון מילים. אסכולת הטהרוואדה ואסכולות נוספות של הבודהיזם הראשוני טוענות שקאנון זה מכיל את דבריו של הבודהה עצמו.

קאנון המהיאנה

מאוחר יותר הופיעו קאנוני המהאיאנה, המכילים כ-600 סוטרות שהועברו בעל פה על ידי מקורות שונים. על פי טענת מאמיני זרם זה, גם קאנון זה מכיל את דבריהם של הבודהה עצמו ובודהיסטוות שונות. קאנון המהאיאנה הרחב ביותר הוא הקאנון הסיני, אך ככל הנראה תורגם מסנסקריט.

קאנון המהיאנה הסיני (ארבע האַגַמוֹת)

קאנון המהיאנה הסיני נקרא "ארבע האַגַמוֹת" והוא תורגם מהיבריד סנסקריט, השפה שבה נכתבו הקאנונים הקדומים של המהיאנה לשפה הסינית. הוא מכיל גרסאות שונות במידת-מה מאלה של הקאנון הפאלי (הכולל וינאיה, סוטרה ואבהידהרמה), ובנוסף סוטרות שאינן מצויות בקאנון הפאלי. סוטרות בודדות מחוץ לקאנון זה הפכו לקאנונים בפני עצמן ומסביבן נוצרו מספר אסכולות. מאוחר יותר אסכולות אלו הועתקו לארצות נוספות.

הקאנון הטיבטי

קיים גם קאנון בשפה הטיבטית. הקאנון הטיבטי, השייך לזרם הווג'ריאנה, מכיל את התכנים הבודהיסטיים של המהאיאנה והטהרוואדה, ובנוסף להם תכנים טנטריים וביאורים רבים. הקאנון הטיבטי הוא כנראה המאוחר ביותר ושונה במידה ניכרת משני קודמיו. בצורתו הבסיסית הוא דומה להם, אם כי הוא מחולק לשניים: "קאנג'יור", המכיל את הוינאיה, סוטרה, אבהידהרמה וטנטרה, ו"טנג'יור" – הספרות הפרשנית הענפה לקאנג'יור.

הקאנון היפני

הבודהיזם היפני של אסכולת השינגון מסווג את התכנים ביחס להתגלמויותיו של הבודהה (טריקאיה): התכנים הראשוניים מתייחסים לנירמנקאיה, סוטרות האקיאנה לסמבוגקאיה, והתכנים של הווג'ריאנה – לדהרמקאיה.