ויקיפדיה

קארי בראונשטיין

מוזיקאית ושחקנית אמריקאית

קארי רייצ'ל בראונשטיין (באנגלית: Carrie Rachel Brownstein; נולדה ב-27 בספטמבר 1974) היא שחקנית, קומיקאית, מוזיקאית, תסריטאית ובמאית אמריקאית-יהודייה. היא התפרסמה לראשונה כחברה בלהקה Excuse 17 לפני שהרכיבה את שלישיית הפאנק-אינדי סלייטר-קיני. במהלך הפסקה מסלייטר-קיני, היא הקימה את הלהקה Wild Flag. במהלך תקופה זו, בראונשטיין כתבה והופיעה במערכונים עם פרד ארמיסן, אשר פותחו אחר כך לסדרת הטלוויזיה הסטירית זוכת פרסי האמי "פורטלנדיה". להקת סלייטר-קיני התאחדה בשנת 2014, וב-2015 בראונשטיין יצאה לסיבוב הופעות עם הלהקה, בשילוב עם מסע פרסום לספר זכרונותיה שיצא באותה שנה.[1]

קארי בראונשטיין
Carrie Brownstein
לידה 27 בספטמבר 1974 (בת 50)
ארצות הבריתארצות הברית סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1993
מקום לימודים קולג' המדינה אוורגרין, The Overlake School, אוניברסיטת ושינגטון המערבית, תיכון לייק וושינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פאנק רוק, אינדי רוק, ריוט גירל
שפה מועדפת אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
שיתופי פעולה בולטים Excuse 17 · Sleater-Kinney · Wild Flag · The Spells
www.carriebrownstein.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

בראונשטיין נולדה למשפחה יהודית בסיאטל, וושינגטון שבארצות הברית. היא גדלה בעיר רדמונד. אמה הייתה עקרת בית ומורה, ואביה היה עורך דין; הוריה התגרשו כשהיא הייתה בת 14, והיא עברה לחיות עם אביה. לה אחות צעירה.[2]

בראונשטיין התחילה לנגן בגיטרה בגיל 15, ולמדה אצל ג'רמי אניק, מוזיקאי אינדי מקומי. כשסיימה תיכון, התחילה ללמוד לתואר ראשון באוורגרין סטייט קולג' באולימפיה, שם פגשה את קורין טאקר, קתלין האנה, טובי וייל, ובקה אלבי. היא הקימה עם אלבי וסי.ג'יי. פיליפס את הלהקה Excuse 17, שהייתה מופיעה יחד עם להקתה של טאקר, Heavens to Betsy. לאחר שהוציאו אלבום משותף, בראונשטיין וטאקר יסדו את סלייטר-קיני כפרויקט צדדי, והוציאו את הסינגל Free to Fight. לאחר שסיימה את התואר, נשארה באולימפיה עוד שלוש שנים, ואז עברה לגור בפורטלנד.[3]

קריירת מוזיקה

עריכה
 
ברואנסטיין בפסטיבל לולפלוזה 2006

Excuse 17

עריכה

בשנת 1993, בעודה סטודנטית, הקימה בראונשטיין יחד עם בקה אלבי וסי.ג'יי. פיליפס את Excuse 17, להקה חלוצה בתנועת riot grrrl שקמה בסצנת המוזיקה באולימפיה, ואשר שיחקה תפקיד חשוב בגל השלישי של הפמיניזם. הלהקה התפרקה בשנת 1995.

סלייטר-קיני

עריכה
  ערך מורחב – סלייטר-קיני

לאחר שהתפרקה להקת Excuse 17 הפכה להקת סלייטר-קיני למוקד הפעילות העיקרי של בראונשטיין וטאקר. השתיים - שהיו אז במערכת יחסים - הקליטו את האלבום הראשון שלהן "סלייטר-קיני" בתחילת 1994 במהלך טיול לאוסטרליה.[4] האלבום יצא באביב 1995. הן הקליטו והופיעו עם מגוון מתופפות, עד שג'נט וייס הצטרפה ללהקה בשנת 1996. הן הוציאו עוד שישה אלבומי אולפן לפני שיצאו להפסקה לתקופה לא מוגדרת ב-2006.[5] ב-20 באוקטובר 2014, בראונשטיין הודיעה בטוויטר כי סלייטר-קיני יוצאת באלבום חדש, No Cities to Love, וכן למסע הופעות בינואר 2015. בעת ההכרזה, יצא הקליפ של הסינגל הראשון מתוך האלבום. הסינגל, "Bury Our Friends", היה זמין להורדה בחינם.[6]

מבקרי המוזיקה גרייל מרקוס ורוברט כריסטגה החשיבו את הלהקה לאחת מלהקות הרוק החשובות של שנות ה-2000;[7][8] ב-2015, כינה טום בריהן את סלייטר-קיני להקת הרוק הגדולה של שני העשורים האחרונים.[9]

הכרה

עריכה

ב-2006, בראונשטיין הייתה האישה היחידה שנכללה ברשימת "25 הגיטריסטים הלא-מספיק מוערכים מכל הזמנים" של רולינג סטון.[10]

קריירת כתיבה ובימוי

עריכה

בראונשטיין החלה לכתוב עוד לפני שסלייטר-קיני התפרקה. היא ראיינה את אדי ודר, מרי לין רייסקוב, קארן או ושריל היינס עבור המגזין The Believer.[11] היא גם כתבה ביקורות על משחקי וידאו בהקשרים מוזיקליים עבור Slate. [12][13]

מנובמבר 2007 עד מאי 2010, בראונשטיין כתבה בלוג עבור NPR Music בשם "מוניטור מיקס".[14][15]

במרץ 2009, בראונשטיין חתמה על חוזה לכתוב ספר ש"מתאר את הדינמיקה המשתנה באופן דרמטי בין המוזיקאי לאוהד, מאז הולדת ה-iPod ומותה של חנות התקליטים ועד הופעתה של תרבות "הייה אתה הכוכב" בסגנון "אמריקן איידול", ודילול המיסטיק של הרוק שזה גרר";[16] The book, called The Sound of Where You Are,[17] הספר, שנקרא The Sound of Where You Are, יצא בשנת 2011.[15]

ב-2015 פרסמה בראונשטיין את ספר זכרונותיה, Hunger Makes Me A Modern Girl.[18]

בתור תסריטאית, בראונשטיין כותבת לסדרה "פורטלנדיה", שפותחה מסדרת סקיצות שיצרה עם שותפה לעשייה פרד ארמיסן, בין השנים 2011–2016, וכן מככבת בתוכנית.

בשנת 2019 ביימה שני פרקים מתוך סדרת הטלוויזיה "גברת פלטשר" של HBO.

קריירת משחק

עריכה
 
בראונשטיין עם פרד ארמיסן בטקס פרס פיבודי של 2011. השניים זכו בפרס עבור "פורטלנדיה".

בראונשטיין הופיעה במגוון סרטי אינדי וסרטים קצרים, וכן בסקיצות קומיות בווידאו יחד עם פרד ארמיסן, בתור הצמד "ThunderAnt".[19] מתוך סקיצות אלו נולדה התוכנית הקומית פורטלנדיה, בה מככבת בראונשטיין בנוסף לכתיבת התסריטים יחד עם אליסון סילברמן (מהתוכנית הקולבר ריפור) וג'ונתן קיסל (מסאטרדיי נייט לייב). התוכנית שובחה על ידי קהלים ומבקרים, וחודשה ב-2016 לעונה שביעית.[20]

בספטמבר 2014, בראונשטיין התחילה לגלם את דמותה של סיד בסדרה טרנספרנט.[21]

חיים אישיים

עריכה

כשהייתה בת 21, בראונשטיין עברה אאוטינג כביסקסואלית בידי מגזין המוזיקה Spin. המאמר שפורסם דן ביחסיה עם חברתה ללהקה קורין טאקר בתחילת דרכה של סלייטר-קיני (השיר "עוד שעה" הוא על הפרידה שלהן). היא מספרת: "לא ראיתי את המאמר, וקיבלתי שיחת טלפון. אבא שלי התקשר אליי והיה כזה, 'המאמר של "ספין" יצא. אממ, את רוצה לספר לי מה קורה?' הקרקע נשמטה תחת רגליי... אבא שלי לא ידע שאני וקורין היינו יחד, או אפילו שיצאתי אי פעם עם בנות."

ב-2006, בניו יורק טיימס תוארה בראונשטיין כ"גיי-ית גלויה".[22] בנובמבר 2010 בראיון ב-Willamette Week, היא סגרה את התהיות בנושא הזהות המינית שלה, וקבעה כי היא בהחלט מזדהה בתור ביסקסואלית. היא אומרת, "זה מוזר, כי למעשה, אף אחד מעולם לא שאל אותי. אנשים תמיד מניחים הנחות, שאתה כזה או אחרת, וזה כאילו, 'אוקיי. אני ביסקסואלית. פשוט תשאלו.'"[23]

מאז שהתחילו לעבוד יחד על פרויקט ThunderAnt, בראונשטיין ופרד ארמיסן פיתחו מה שבראונשטיין מכנה "אחת ממערכות היחסים הכי אינטימיות, פונקציונליות, רומנטיות, אבל לא מיניות שהיו לנו אי פעם."[24]

פילמוגרפיה

עריכה
שנה שם תפקיד הערות
2002 Group גרייס
2010 Some Days Are Better Than Others קתרינה
2011-הווה פורטלנדיה דמויות שונות Also co-creator, co-executive producer and writer

Peabody Award (2012)
Writers Guild of America Award for Comedy/Variety (including talk) series (2013)
Nominated—Primetime Emmy Award for Outstanding Writing for a Variety Series (2012–14)
Nominated—Writers Guild of America Award for Comedy/Variety (including talk) series (2014)
Nominated—Critics' Choice Award for Best Supporting Actress in a Comedy Series (2015)

2012 Vancouvria Photo extra Episode: "Big City Survival Class"
2012 משפחת סימפסון אמילי (דיבוב) Episode: "The Day the Earth Stood Cool"
2014–present Transparent Syd Feldman Recurring character

Pending—Screen Actors Guild Award for Outstanding Performance by an Ensemble in a Comedy Series (2015)

2015 קרול Genevieve Cantrell
2015 כשגבר פוגש אישה ד"ר Episode: "Branzino"
2015 ארצ'ר Doctor Sklodowska (voice) Episodes: "Drastic Voyage: Part 1" and "Drastic Voyage: Part 2"
2018 אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל סוזאן
2018 השבועה אליס
2021 The Nowhere Inn עצמה גם תסריטאית
2022 אירמה ופ זלדה מיני-סדרה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קארי בראונשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Phillips, Amy. "Sleater-Kinney Return! New Album No Cities to Love! 2015 Tour! "Bury Our Friends" Lyric Video!". Pitchfork.com.
  2. ^ de Barros, Paul (3 במרץ 2012). "Carrie Brownstein: the Northwest's funny girl". Seattle Times. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Julianne Shepherd (28 באוגוסט 2006). "Get Up". Pitchfork Media. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Eat 'em And Smile - Spin Magazine by Caryn Ganz, June 2005 from Sleater-Kinney.
  5. ^ "Carrie Brownstein: Sleater-Kinney 'Will Just Start Playing Music Again'".
  6. ^ Rolling Stone: Sleater-Kinney Reform, Share Powerful New Song, "Bury Our Friends"
  7. ^ O'Dair, Barbara (9 במאי 2001). "A conversation with Robert Christgau". Salon. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Frere-Jones, Sasha (19 בינואר 2015). "Sister Saviors: Sleater-Kinney returns". The New Yorker. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Breihan, Tom (11 בינואר 2015). "Premature Evaluation: Sleater-Kinney No Cities To Love". Stereogum. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "The Twenty-Five Most Underrated Guitarists". Rolling Stone.
  11. ^ Contributors: Carrie Brownstein from the The Believer magazine website
  12. ^ Rock Band vs. Real Band, a November 27, 2007 review for Slate
  13. ^ Wii Will Rock You!, a November 19, 2008 review for Slate
  14. ^ Welcome to Monitor Mix from the NPR Music website
  15. ^ 1 2 "A Final Word From Carrie Brownstein".
  16. ^ Matthew Thornton (16 במרץ 2009). "Book Deals: Week of 3/16/09". Book News. Publishers Weekly. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "The Sound of Where You Are". Monitor Mix (blog). National Public Radio. 17 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Kreps, Daniel. "Carrie Brownstein Pens Memoir 'Hunger Makes Me a Modern Girl'". RollingStone.
  19. ^ "Carrie Brownstein Talks Spells, Book, Sleater-Kinney".
  20. ^ "SNL Fans Prepare for 'Portlandia'".
  21. ^ Bendix, Trish (26 בספטמבר 2014). "Carrie Brownstein gives us the scoop on her character Syd in "Transparent"". AfterEllen.com. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Sleater-Kinney May, or May Not, Be Bidding New York Farewell, an August 4, 2006 article by Jon Pareles for The New York Times
  23. ^ Mock Star a November 3, 2010 article by Aaron Mesh for Willamette Week
  24. ^ Portlandia’s Comedy Chemistry, a January 9, 2012 Elle article.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קארי_בראונשטיין&oldid=40399965"