קדחת קרציות כלבית

קדחת קרציות כלבית (בלועזית: Canine ehrlichiosis) היא שם כללי למספר מחלות שלהן שלושה מאפיינים זהים: הן פוגעות בכלבים, קרציות הן הווקטור הפתוגני של המחלה ואחד מתסמיני המחלה הוא קדחת – חום גבוה אצל הפרט החולה. רוב סוגי המחלה נגרמים על ידי חיידקים מהסוג ארליכיה ולכן השם המדעי המקובל הוא ארליכיוזיס או ארליכיה.

פתופיזיולוגיה

קדחת הקרציות היא מחלה מסוכנת - חוסר טיפול ואפילו עיכוב בטיפול יכולים להביא למותו של הפרט החולה. המחלה איננה נדירה והשכיחות שלה בקרב אוכלוסיית הכלבים נמצאת ככל הנראה במגמת עלייה: בארצות הברית בשנת 2011 כלב אחד מתוך 87 כלבים נשא את גורם המחלה; בשנת 2016 המספר עלה לכלב אחד מתוך 35. במאה ה-21, ככל הנראה כתוצאה מהגלובליזציה, האורבניזציה, ההתחממות הגלובלית והתפתחות המסחר והתיירות, המחלה התפשטה ברחבי העולם והגיעה למקומות שבהן היא לא הייתה קיימת בעבר.

גורמי המחלה

קדחת הקרציות נגרמת על ידי מספר מינים של אורגניזמים חד-תאיים שתוקפים את תאי הדם של הפרט הנגוע^{[דרוש מקור]}:

• ארליכיה קאניס (Ehrlichia canis): חיידק זה הוא הגורם העיקרי של קדחת הקרציות הכלבית בארץ בפרט ובעולם בכלל – ומכאן השם המדעי של המחלה. המקום המועדף על החיידק הזה הוא המונוציטים – תאי הדם הלבנים שאחראים על המלחמה בזיהומים. הארליכיה תוקף והורס את התאים הללו.
• אנאפלזמה פלאטיס (Anaplasma platys) ואנאפלזמה פגוציטופילום (Anaplasma phagocytophilum): מיני חיידקים אלה אמנם גורמים למחלה שנקראת אנאפלאזמוזיס כלבי (Canine anaplasmosis) אך הם מוזכרים כאן כיוון שלעיתים מחלה זו מכונה גם היא קדחת קרציות, בעיקר כי הווקטור המעביר אותה הוא הקרציה החומה וכיוון שהתסמינים שלה דומים לתסמיני קדחת הקרציות. א. פגוציטופילום תוקף את תאי הדם הלבנים ואילו א. פלאטיס תוקף את טסיות הדם – מרכיבים של תאי הדם האדומים שממלאים תפקיד חשוב בתהליכי קרישה. הפגיעה בטסיות שגורמים חיידקים אלה מובילה לדימומים ולבעיות קרישה.

עד לא מזמן הטקסונומיה ושמם המדעי של מיני אנאפלזמה אלה היה שונה. שמו המדעי של האנאפלזמה פלאטיס היה ארליכיה פלאטיס (Ehrlichia platys) אך מחקרים הראו שהוא שמדובר בסוג אחר של חיידקים ולא מין נוסף של ארליכיה, גם אם הוא שייך לאותה המשפחה. המין אנאפלזמה פלאטיס נחשב בעבר לשלושה מינים שונים של ארליכיה אך קובץ כמין אחד ושויך לאנאפלזמה. במספר מקומות עדיין ניתן להיתקל בשמם הקודם של גורמי מחלות אלה.

• בבזיה קאניס (Babesia canis): טפיל חד-תאי שאיננו חיידק. הוא איננו גורם לקדחת הקרציות אך הוא מופיע לעיתים לצד הארליכיה כיוון שהוא נישא על ידי אותה הקרציה. הוא תוקף את הכדוריות האדומות.
• הפטוזון קאניס (Hepatozoon canis): טפיל שמועבר על ידי בליעה של קרצייה ולא על ידי נשיכה של הכלב בשיני הקרצייה. גם אם המחלה שהוא גורם איננה קדחת הקרציות הכלבית, זו מחלה שקרציות הן הנשאיות שלה ושאחד מתסמיניה הוא חום גבוה. המחלה נדירה בארץ.

ברחבי העולם ישנם עוד אורגניזמים שגורמים לקדחת קרציות או למחלות דומות לה, אבל אלה הם הגורמים הנפוצים בארץ.

וקטור המחלה

קרציות אינן הגורם למחלה אלא הווקטור של גורם המחלה. ישנם מינים שונים של קרציות שמהוות את הווקטור לקדחת אך בישראל, קרצית הכלב החומה (Rhipicephalus sanguineus) היא זו שמעבירה את הגורם למחלה. קרצית זו נפוצה מאוד בעולם. סיבה אחת לכך היא שבשונה מקרציות אחרות היא יכולה להטיל את הביצים שלה על פני כל משטח, ואיננה זקוקה לאדמה, עלים או ענפים על מנת להטיל עליהם – לכן היא יכולה לחיות בקלות גם בבתים ויכולה לשרוד כך גם באזורים קרים. סיבה נוספת היא שבשונה ממיני קרציות אחרים, היא יכולה לעבור על הכלב את כל שלבי מחזור החיים שלה ואיננה צריכה לעבור לפונדקאי אחר כאשר היא עוברת שלב במחזור החיים שלה. בישראל היא נפוצה יותר בשטחים פתוחים בצפון הארץ אך ניתן למצוא אותה גם באזורים אחרים. היא מעדיפה כלבים אך ניתן למצוא אותה גם על חיות משק וחיות בר אחרות.

שלבי המחלה

כאשר כלב ננשך על ידי קרצית נשאית של גורם המחלה, הגורם עובר אל מחזור הדם של הכלב ונודד לאיברים שונים של הגוף. ניתן להבחין בין שלושה שלבים של המחלה:

• השלב האקוטי: שלב שנמשך בין שבוע לחודש ובו החיידק מתפשט בגוף, חודר אל כדוריות הדם הלבנות ומתרבה בתוכן. כדוריות הדם נפגעות, הכלב מתחיל לסבול מאנמיה ומפגיעה בתפקודים שונים של הגוף. התסמינים אינם בולטים אך ניתן להבחין בפגיעה בתיאבון, עליה בחום ושינויי התנהגות אצל הפרט החולה.
• השלב הסאב-קליני: שלב שבו החיידק מתבסס באיברים שונים בגוף, בעיקר בטחול, אך תוקף פחות את המערכות השונות של הגוף. הכלב כמעט ואיננו מפגין סימנים למחלה אך ניתן להבחין בכל זאת בירידה בתיאבון ובשינויי התנהגות קלים.
• השלב הכרוני: השלב האחרון והאגרסיבי של המחלה. יש פגיעה בתפקודים של הגוף, חום גבוה, בעיות קרישה ועוד. לרוב, אם המחלה לא אובחנה בזמן, השלב מסתיים במותו של הפרט החולה.

סימנים קליניים

לקדחת הקרציות מספר תסמינים, חלקם נפוצים וחלקם מופיעים רק בחלק מהמקרים:

• דיכאון ופגיעה במצב הרוח של הפרט החולה
• ירידה חדה בתיאבון עד הפסקת אכילה מוחלטת
• הפרשה של דמעות מהעיניים ושל נזלת מהאף
• דימום ספונטני מהאף
• הופעה של חבורות על החניכיים והבטן
• צליעה או סימנים לכאבים בפרקים
• חום גבוה

אבחון וחשיבות האבחון המוקדם

אבחון סופי של קדחת קרציות נעשה באמצעות בדיקת דם. כאשר מבוצע אבחון מוקדם של קדחת הקרציות אצל פרט חולה, סיכויי ההחלמה שלו טובים והטיפול איננו מסובך. לעומת זאת, במקרים שבהם האבחון מתעכב והמחלה מתקדמת סיכויי ההחלמה של הפרט החולה יורדים בצורה משמעותית, הטיפול מסובך יותר ובמקרים רבים הפרט החולה ימות מהמחלה.

מניעה וטיפול

מניעה

אבחון מוקדם של קדחת הקרציות איננו תמיד אפשרי ולאור חומרת המחלה חשוב מאוד להקפיד על אמצעים שיכולים למנוע את הידבקות הכלב. אמצעים אלה נועדים למנוע הופעת קרציות על הכלב – הדרך הטובה ביותר למניעת המחלה.

• יש להקפיד שהכלב יענוד במשך כל השנה קולר קרציות – קולר שבו חומרים דוחי וקוטלי קרציות (וטפילים אחרים). חשוב להחליף אותו בזמן ולמנוע הירטבות שלו.
• כדאי מאוד למנוע מהכלב גישה לצמחייה גבוהה וסבוכה שבה יש סיכוי גבוה להימצאות קרציות.
• עבור כלב שיש לו גישה לחצר או גינה: להקפיד על ניקיון האזור, למנוע הופעת קרציות ולטפל בהן מייד עם הופעתן.
• בדיקה חצי-שנתית אצל וטרינר יכולה לסייע באבחון מוקדם של המחלה.

טיפול

הטיפולים השונים ניתנים בהתאם למצבו של הפרט החולה:

• עירוי נוזלים: להורדת החום והשבת נוזלים לגוף. במקרים קיצוניים יינתן גם עירוי דם על מנת לפצות על איבוד דם עקב בעיות קרישה.
• תרופות להורדת חום, אם יש צורך בכך
• אנטיביוטיקה: ישנן מספר סוגי אנטיביוטיקה שהראו יעילות בטיפול במחלה. את הסוג ייבחר הרופא המטפל בהתאם למצבו של הכלב ולחומרת המחלה. תרופות נוספות יינתנו במקרים שבהם מחלות נוספות מלוות את קדחת הקרציות (כמו במקרה של בביוזה.)
• תוספי תזונה: ויטמינים וברזל יינתנו על מנת לסייע לגוף בייצור מחדש של תאי הדם האדומים. במקרים קיצוניים ייתכן גם מתן סטרואידים על מנת למנוע פגיעה נוספת בטסיות.
• תזונה: כחלק מהטיפול המשקם, מתן מזון עשיר בחלבון יכול לסייע בשיקום המערכת החיסונית.

קדחת קרציות כלבית במינים אחרים

על אף שקדחת הקרציות מופיעה אצל מינים שונים של בעלי חיים ואף בבני אדם, במרבית המקרים הגורם איננו זהה – מינים שונים של חיות נפגעים ממינים שונים של חיידקים וחד-תאיים אחרים. עם זאת קדחת הקרציות הכלבית יכולה לפגוע גם בבני אדם ובמספר מיני בעלי חיים אחרים.

בני אדם

קדחת קרציות בבני אדם (שכוללת בין השאר את המחלות קדחת מערות וקדחת בהרות) וקדחת קרציות כלבית אינן אותה המחלה כיוון שיש להם גורמים שונים. בעבר היה מקובל לחשוב שקדחת הקרציות הכלבית איננה יכולה להדביק בני אדם אך כיום כבר ידוע שאין זה כך ובני אדם, במקרים מסוימים, יכולים להידבק בקדחת הקרציות הכלבית. כמו כן, כיום ידוע שככל הנראה קרצית הכלב החומה יכולה להעביר את המחלה לבני אדם ולא כפי שהיה מקובל לחשוב בעבר שהמחלה מועברת על ידי קרציות ממין אחר. המחלה איננה קטלנית לבני אדם מלבד במקרים בודדים שבהם הפרט החולה היה בעל מערכת חיסונית מוחלשת במיוחד^{[דרוש מקור]}.

חיות אחרות

למרות שידוע כיום שהא. קאניס תוקף גם חיות ממשפחת החתוליים, המחלה נדירה יותר אצלם וגם תוקפנית במידה פחותה. הסיבות לכך אינן ידועות עדיין.

א. קאניס התגלה אצל כלביים בטבע, כולל בישראל. א. פגוציטופילום התגלה גם אצל חתולים, פרות, עיזים, כבשים, סוסים, מספר מינים של איילים, מספר מינים של ציפורים ומכרסמים.

רגישות של פרטים בהתאם לגזע ולמין

המחלה אמנם פוגעת בכל גזעי הכלבים אך ישנם ככל הנראה גזעים הרגישים יותר מאחרים למחלה. מחקרים הראו שכלבים מהגזעים רועה גרמני והאסקי סיבירי רגישים יותר לא. קאניס, מפתחים סימנים קליניים חמורים יותר כשהם נדבקים במחלה וסיכויי ההחלמה שלהם נמוכים יותר. מחקר הראה שהמערכת החיסונית של כלבים מהגזע רועה גרמני מתמודדת פחות טוב עם גורמי המחלה מזו של כלבים אחרים. באשר לגורמי המחלה האחרים לא נמצאה רגישות מיוחדת בגזע מסוים. כלבים מגזע גולדן רטריבר אמנם נמצאו נגועים יותר בגורמי המחלה אך ככל הנראה הדבר נובע מהעובדה שלבעלי הכלבים הללו יש נטייה גבוהה יותר להוציא אותם לפעילות בטבע היכן שסיכויי ההידבקות גבוהים יותר. למין הכלב אין השפעה על מהלך המחלה. מחקר אמנם הראה שיותר זכרים נגועים בגורם המחלה אך הדבר נובע ככל הנראה מהתנהגות ולא מגורמים פיזיולוגיים. גם לגיל אין ככל הנראה השפעה על מהלך המחלה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.