קהילת יהודי חוסט

קהילת יהודי חוסט היא קהילה יהודית אורתודוקסית בעיר חוסט באוקראינה, שהגיעה לשיאה בשנת 1941.

קהילת יהודי חוסט

כיכר מסריק בחוסט, המסעדה הכשרה של וינברגר, שנות ה-20 של המאה ה-20.
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
אוקראינה
שפות
רוסית, אוקראינית

העיר חוסט (באוקראינית, ברוסית, וברוסינית: Xусt; ברומנית: Hust; בסלובקית וצ'כית: Chust; בהונגרית: Huszt; ביידיש: חֱסט) יושבת ליד נהר חוסט במחוז זקרפטיה שכיום במערב אוקראינה ומשמשת כעיר הבירה של נפת חוסט.

היסטוריה של הקהילה

ראשית הקהילה

הקהילה היהודית בחוסט התקיימה ככל הנראה מהמאה ה-18, אך הידיעה הראשונה על יהודים בה היא משנת 1677 ואחר כך משנת 1695. במפקד היהודים ב־1727 נרשם בחוסט יהודי בשם אברהם מאיר ובני ביתו שהיה עשיר מאוד ובעלי חסותו היו אצילים ידועים להם שילם דמי חכירה גבוהים מאוד. יהודי נוסף שנרשם במפקד זה היה מרדכי זאלמנוביץ שאף הוא היה בעל משפחה ושילם דמי חכירה גבוהים. ההנחה היא שלשתי משפחות אלה היו עוזרים עובדים ומלמדים יהודים ואף שוחט וההנחה היא שהיה מניין לתפילה. במפקדים של שנת 1735 ו-1746 נרשמו שלושה בתי אב יהודים.

חוסט הייתה חלק מאוסטרו הונגריה עד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן נכללה בגבולות הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה.

מספר היהודים עד המאה ועשרים

שנת	מספר היהודים	כלל התושבים
1792	14 משפחות
1830	132	2,153
1880	1,062

ב-1861 ייסד הרב משה שיק, הידוע בשם המהר"ם שיק את מה שהייתה אז הישיבה הגדולה ביותר במזרח אירופה, שבה למדו למעלה מ-800 תלמידים בעיירה חוסט.

בעשורים הראשונים הייתה המנטליות של יהודי חוסט דומה יותר לזו של יהודי הערים הגדולות בהונגריה ולא הושפעה מהחסידות על אף שבכפרים סביבה החסידות שלטה. הקהילה היהודית מימנה בניית בית מדרש חסידי מתוך כבוד ללומדי התורה ומקיימי המצוות ללא קשר לזרם שאליו השתייכו. המאזן בין חסידים לחרדים השתנה בתחילת המאה ועשרים עם הגירת כפריים חסידיים רבים מהסביבה לחוסט.

מוסדות הקהילה

הקהילה היהודית בחוסט הייתה אחת הקהילות המגובשות בכל תחום צפון מזרח הונגריה ההיסטורית. מוקד הקהילה היה בחצר ענקית ששטחה השתרע על פני שני רחובות מקבילים שם נבנו בית הכנסת, דירות הרב, השוחטים, השמש והבלן. גם משרדי הקהילה, כולל משרדי חברה קדישא וחברת ביקור חולים, בניין הישיבה מבנה המקווה איטליזים ומשחטה לעופות היו כולם באותו מתחם. ברחבי העיר היו מפוזרים כמה בתי מדרש גדולים וקטנים.

אישים מרכזיים בקהילה

• הרב משה "טעטשר" רוזנפלד היה פעיל במועצת העיר עד סוף שנות העשרים. הוא עמד בקשרים עם הפקידות הגבוהה במחוז. במלחמת העולם הראשונה שחרר צעירים יהודים רבים מן השירות בצבא ובמלחמה בחזית. היה דמות מרכזית בקהילה וכתובת לטיפול בבעיות מול השלטונות כפי שמתואר בסיפורים הרבים בספרי הקהילות כגון הספר "אהל נפתלי" ובספר "זכרון מאיר". היה מחסידיו הקרובים ביותר של רבי ישראל הגר (אהבת ישראל). בכל פעם שהרבי היה מגיע מויז'ניץ שהייתה ברומניה באותם ימים לחוסט, היה מתארח בביתו המרווח של הרב משה או בבית יעקיל בכור בניו של הרב משה.
• ר' בנימין דוידוביץ' בעל בית חרושת ללבנים בעיר שהתמנה על ידי הממשל המרכזי כיועץ במיניסטריון הפנים לענייני קרפטורוס.
• בנו ר' מרדכי דוידוביץ' עמד בראש הקהילה, ביוזמתו הוקם בית ספר לבנות והיה פעיל בשדה החינוך הכללי בעיר בנוסף לניהול עסקיו המצליחים בהם העדיף להעסיק נוער יהודי בתקופת הכשרתו לעליה לארץ.
• ראש הקהילה האחרון היה כנראה ר' יקותיאל יהודה הולנדר.

רבנים

בית הכנסת בחוסט

ארון הקודש בחוסט

ארון הקודש בבית הכנסת בחוסט

בקהילת חוסט כיהנו רבנים חשובים, ששמם נודע הרבה מעבר לגבולות הקהילה.

• בשנת תקע"ב (1812) קיבלה הקהילה הקטנה על עצמה את הרב יעקב בן רב אברהם יליד זידיטשוב, נכד הרב שמעלקע מניקלשבורג.
• אחריו כיהן הרב יעקב גוטליב מטוקאי.
• בשנת תר"ה 1845 כיהן הרב מנחם אייזנשטטר מהר"ם א"ש שהיה לאחר פטירת אביו הרב מאיר איזנשטטר, רב העיר אונגוואר ונפטר בתר"ל–1870.
• הרב שמואל שמעלקא קליין, מחבר הספר "צרור החיים". נפטר בתרל"ה 1875 בהיותו רב העיר סעליש.
• משנת תרכ"א 1861 כיהן ברבנות המהר"ם שיק שהטביע את חותמו על קהילת חוסט ועל המדינה כולה עד ליום פטירתו בשנת תרל"ט–1879.
• אחריו כיהן הרב עמרם בלום, מחבר ספר שו"ת "בית שערים", כרבה של חוסט במשך שנתיים. נפטר בשנת תרס"ז (1907), בהיותו רב העיר ברט אויפאלו.
• אחריו כיהן הרב יואל צבי ראטה, מחבר ספר שו"ת "בית היוצר", עד פטירתו בשנת תרנ"ג (1893).
• אחריו כיהן הרב משה גרינוולד, מחבר הספר "ערוגת הבושם", עד פטירתו בשנת תרע"א (1911).
• אחריו כיהן כרב בנו הבכור הרב אברהם יוסף גרינוולד, שלאחר מכן כיהן כרב העיר אונגוואר נפטר בתרפ"ח–1927.
• אחריו כיהן הרב יוסף צבי דושינסקי שהיהמאוחר יותר רב העדה החרדית בירושלים). נפטר בשנת תש"ט בירושלים, בזמן מלחמת העצמאות, ונקבר בבית הקברות הסמוך לבניין שערי צדק הישן.
• הרב האחרון היה הרב יהושע גרינוולד, נכדו של רבי משה גרינוולד. בחירתו הייתה מלווה בסכסוך קשה בקהילה כנגד תומכי דודו, הרב יעקב חזקיהו גרינוולד מפאפא, שטען גם הוא למשרה. אנשיו של האחרון התפלגו והקימו את 'עדת יראים שומרי הדת' הנפרדת. הרב יהושע כיהן ברבנות עד גירוש הקהילה לאושוויץ בשנת תש"ד (1944). הוא שרד את המלחמה והקים קהילה למען ניצולי השואה מחוסט בברוקלין. נפטר בשנת תשכ"ט, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. כיום חתנו, הרב פנחס דויד הורוביץ, מנהיג את הקהילה.

מלבד רבני העיר, היו בעיר מספר אדמו"רים חסידיים על אף שלא נתהווה בעיר מרכז חסידי:

• האדמו"ר ישראל יעקב לייפר, בן הזקונים של רבי מרדכי מנדבורנה התגורר בחוסט עוד בחיי המהר"ם שיק ועבר במהרה להיות אדמו"ר של בושטינה הסמוכה.
• בנו – האדמו"ר שמואל שמעלקה לייפר.
• רבי משה טאוב האדמו"ר מקאליב.
• עוד רבנים מפורסמים היו בעיר בהם הרב יעקב קטינא, מחבר ספר "רחמי האב".
• יהודי נוסף שהתגורר בחוסט והיה פעיל במועצה הוא משה "טעטשר" רוזנפלד.
• הספר ערוגת הבשם על התורה מאת רבי משה גרינוולד רבה של חוסט ומגדולי רבני הונגריה ואבי שושלת אדמור"י פאפא. תלמיד הכתב סופר, וחברו של רבי יוסף חיים זוננפלדכיהן כרבה של העיר חוסט בהונגריה וראש הישיבה הגדולה שם ורבים מרבני הונגריה היו מתלמידיו. הרב גרינוולד הרחיב את ישיבת חוסט שהפכה לאחת מהישיבות הגדולות של יהדות הונגריה. לישיבתו הגיעו תלמידים גם מחוץ לגבולות הונגריה ואף מארצות הברית. כרבותיו תלמידי החת"ס הוא היה מגדולי הלוחמים בתנועה הרפורמית, ובכל ניסיון לפרוץ פרצות בכרם ישראל.

בין שתי מלחמות העולם

אגודת הנוער היהודי בחוסט, "אגודת בחורים", נובמבר 1930.

בין שתי מלחמות העולם כשהאזור היה תחת שלטון צ'כוסלובקי, יהודי חוסט המשיכו להיות חברה סגורה בתוךן עצמה אך אחדים מהם שימשו בתפקידי מפתח במנהל האזורי ובני חוסט הצעירים רכשו את השכלתם במקצועות חופשיים במוסדות מדע צ'כיים בפראג ובברנו.

בחוסט היו גם חסידים רבים מחסידות סיגט, סאטמר חסידי ויז'ניץ קאסוב וחסידי ספינקא ובעלז אך הקהילה התנהלה באחדות תוך שיתוף נציגי כל הזרמים והמחנות למרות ההשקפות השונות. המוסדות הקהילתיים שימשו את כלל היהודים.

הפעילות הציונית בחוסט הקיפה חלקים רבים מבני הנוער בעידודו של הד"ר בירנשטיין שהיה שופט בית המשפט העליון הכלל ארצי. ברמה המקומית בלטו ד"ר בולגאר והמשורר יוסף פטאי ואחריהם וולף פרקש ואוסקר ראטבך שחידשו את בית הספר העברי כולל ספרייה ומועדון והבטיחו מקום פעילות לכל תנועות הנוער. התנועות שפעלו בעיר היו המזרחי, בית"ר, השומר קדימה השומר הצעיר והחלוץ. עשרות מהחניכים עברו הכשרות בסלובקיה בחוות חקלאיות ובבתי חרושת והיו כאלה שהצליחו לעלות לארץ ישראל בדרכים חוקיות או בדרכי העפלה.

השואה

הקהילה הגיעה לשיא פריחתה בתחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר בשנת 1941 מנתה אוכלוסייתה היהודית 6,023 איש והיוותה קרוב ל-30 אחוז מכלל אוכלוסיית העיר. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, רובה סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה קיימה גם בית ספר "בית יעקב" לנערות ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.

את התקופה ניתן לחלק לשני חלקים. הראשונה היא מהשתלטות הצבא ההונגרי על האזור ב-15 במרץ 1939 ועד לפלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944.

השלטון ההונגרי

עם חזרת האזור לריבונות הונגריה התחיקה ההונגרית האנטי יהודית, יושמה בו בחומרה רבה יותר משיושמה בתוך הונגריה עצמה. כנופיות של פורעים אנטישמיים תקפו יהודים ברחובות חוסט, ולעיתים תכופות בזזו בתי כנסת ובתים בבעלות יהודים. למרות זאת הצליחו יהודי הוסט להסתיר פליטים יהודים רבים מפולין, דאגו להם לתעודות מזויפות וסייעו להם להגיע לבודפשט שם חברו לאנשי המחתרת החלוצית בהונגריה שרבים מהם היו מיהדות קרפטורוס.

ב-13 ביולי 1941 הכריזו השלטונות ההונגריים על כ-150 משפחות יהודיות שהיוו כ-500 נפשות, שהן חסרות נתינות הונגרית וגירשו אותן לאוקראינה שם נרצחו ב-27 או 28 באוגוסט 1941 בקמניץ-פודולסקי ביחד עם יהודי ליפשה הסמוכה.

השלטון הגרמני

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרץ 1944 ובסוף מרץ 1944 נכנסו יחידות הצבא הגרמני לחוסט. בתי יהודים הוחרמו לשם איכסון הקצינים הגרמניים. הגסטפו מינה מועצה יהודית ובראשה עורך הדין ד"ר הגדוש Hegedus. הגרמנים אסרו ארבעים מנכבדי הקהילה היהודית והחזיקו אותם בני ערובה בבית המדרש עץ חיים להבטחת שילוחם ללא בעיות של יהודי הקהילה אל הגטו.

הגטו

המינהל ההונגרי נותר בשלטון גם אחרי הכיבוש הגרמני והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי. ב-12 באפריל 1944 נדרשו כ-5,000 יהודי חוסט יחד יהודים נוספים מאזור נפת חוסט ונפת אוקורמצו Okormezo לעבור אל הגטו בחוסט. לפני המעבר לגטו נכלאו יהודי חוסט מספר ימים בבית הכנסת הגדול ושם בוצעו בדיקות דקדקניות והוחרמו מהם דברי ערך. בין 20 ל-27 באפריל 1944 הועברו היהודים אל הגטו והתגוררו שם בצפיפות גדולה מאוד של 15–20 נפשות בחדר אחד. לפני גירושם לאושויץ פונו רוב תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים (דפוס פעולה דומה בוצע בכל העיירות בסביבה) דווידוביץ Davidovics. הקבוצה האחרונה שפונתה מהגטו הובאה לבניין תלמוד התורה. הם נחקרו שם ועברו בדיקות גופניות לגילוי חפצי ערך מוסתרים, ומספר יהודים נורו למוות במקום. היו יהודים שניסו לברוח מן הגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות הסמוכים. הז'נדרמריה ההונגרית לכדה רבים מן הנמלטים וחלק מהם שהצליחו להימלט, נורו למוות בידי הפרטיזנים האוקראינים.

הגסטפו מינה מועצה יהודית חדשה, בראשותו של סמואל לזרוביץ שהיה סוחר עצים ונשיאה האחרון של הקהילה. המועצה היהודית הקימה בגטו מטבח ציבורי מרכזי. בגטו היו די רופאים ואחיות, וגם תרופות בכמות מספקת. הגרמנים תפסו צעירים יהודים מן הגטו לעבודת כפייה בסלילת כבישים, בניית ביצורים ונשיאת תחמושת.

עבודות כפיה

כבר בשנת 1940 גויסו צעירים יהודים לפלוגות עבודה והולבשו במדי צבא הונגריה, אלה שגויסו ב-1941 כבר לא זכו לקבל מדי צבא. חלקם נשלחו לחזית אוקראינה ורובם נספו שם בשל הרעבה, מחלת טיפוס, עבודות פרך או קפיאה. פלוגה שלמה מחוסט והסביבה נשלחו למכרות הנחושת במחנה בור בסרביה שהייתה חלק מיוגוסלביה, מהם לא נשאר שריד.

ההשמדה

תושבי גטו חוסט גורשו לאושוויץ בין 22 במאי ל-6 ביוני 1944 בשלושה משלוחים. רוב היהודים הומתו מיד עם הגעתם לאושוויץ בירקנאו בתאי הגזים.

לאחר המלחמה

בקיץ 1946 היו בחוסט כ-400 יהודים, חלקם הגדול היו משוחררי פלוגות העבודה ששרדו, אליהם הצטרפו יהודים מתושבי היישובים הסמוכים. החיים הדתיים בעיר התחדשו והתרכזו סביב בית המדרש של ר' משה אהרון עד להעברת האזור לשלטון הסובייטי. גם תחת השלטון הקומוניסטי התנהלו החיים היהודיים כשחלק מהמצוות כמו מילה ואפיית מצות קויימו לעיתים תוך מסירות נפש וסיכון. בתי המדרש ומוסדות הקהילה הוחרמו בידי השלטונות ונמסרו לשימוש חולין של כלל הציבור.[

אישים יוצאי הקהילה

• גיטה סיקוביץ
• ר יעקב יחזקי גרינוואלד אח של הערוגת הבושם
• משה זליקוביץ'
• שנפלד צבי הרמן

הנצחה

אנדרטה לזכר יהודי חוסט והסביבה שנספו בשואה, בבית הקברות הדרום בחולון

• אנדרטה לזכר הנספים בשואה מחוסט וסביבתה נמצאת בבית הקברות הדרום בחולון
• מועצת העיר חוסט באוקראינה, שינתה את שמו של רחוב מרכזי בעיר, לכבוד בעל 'ערוגת הבושם' הרב משה גרינוולד ע"ה. הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן, ביקר בבית הכנסת בחוסט שנבנה לפני 172 שנים. בהמשך הביקור נציגי העיר ערכו לרב אסמן סיור בבית הקברות היהודי בעיר

לקריאה נוספת

• קהילת חוסט והסביבה – ספר זיכרון, איסוף החומר, ריכוזו ועריכתו – צבי מנשל, עורך – דוד זית, רחובות, 2000
• אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007
• רז סגל , הוסט, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 340–341), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קהילת יהודי חוסט בוויקישיתוף

• הוסט (Huszt), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
• קהילת חוסט באתר JewishGen
• סרט “In Our Synagogue” על הקהילה

הערות שוליים

1. ^ קונטרס "כתוב זאת זיכרון בספר", חוסט, תרצ"ה.