קהילת יהודי פשדץ'

הקהילה היהודית של פשדץ', שהייתה חלק משמעותי מאוכלוסיית פשדץ, עיירה במערב פולין, הושמדה כולה בשואה. ביידיש העיר הייתה ידועה בתור פשייטש (Pshaytsh). העיירה, שהוקמה במאה ה-14, ממוקמת באמצע הדרך בין חודץ' לקלודאווה. היא נמצאת 75 ק"מ צפונית-מערבית מלודז', 150 ק"מ מערבית לוורשה ו-130 ק"מ מזרחה לפוזנן. מכיוון דרום-מזרח, היא גובלת באגם פשדץ.

לוח זיכרון לקהילת פשדץ

היסטוריה מוקדמת

האזכור המוקדם ביותר של פשדץ' הוא במאה ה-12, כשהייתה בבעלות ארכיבישופים. במחצית השנייה של המאה ה-14, המלך קזימירז רכש את פשדץ ואת האדמות המקיפות אותה מהארכיבישופים. היא הפכה לתחנת מעבר לסוחרים שנדדו מדרום לצפון וממזרח למערב, ומרכז מסחר של החוות באזור.

פשדץ קיבלה סטטוס של עיר לפני תום המאה ה-14.

במהלך תקופת הארכיבישופים, נאסר על יהודים לחיות בפשדץ'. ההתיישבות היהודית החלה לקראת סוף המאה ה-14. גילו של בית הקברות היהודי הוא כ-600 שנה.

בשנת 1538, שרפה גדולה הרסה את רוב פשדץ'. עשר שנים מאוחר יותר, המלך נתן לתושבי העיירה זכות לייצר ולשווק ליקר ללא מיסים, והתיר את קיומו של יום שוק פעם בשבוע.

במהלך המלחמה עם שוודיה באמצע המאה ה-17, פשדץ' נהרסה, ורק 40 בתים נשארו ממנה.

פשדץ חוותה פריחה כלכלית בתחילת המאה ה-18 כשהמלך נתן רשות לקיום שני ימי שוק בשבוע, ויריד שש פעמים בשנה.

חיי הקהילה היהודית

לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1793, אוכלוסיית פשדץ' מנתה 355 אנשים, מתוכם 139 יהודים. בשנת 1827 האוכלוסייה גדלה ל-1,935 אנשים, 346 מתוכם יהודים. במהלך שלושת העשורים הבאים, סך כל האוכלוסייה גדל ב-2,000 בלבד, כאשר האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה ל-606. במילים אחרות, במהלך שלושת העשורים הללו אחוז היהודים בפשדץ' גדל משמעותית (מ-18% ל-30%), זאת משום שיהודים מכפרים סמוכים עברו לשם. בשנת 1921, העיירה מנתה 3,040 אנשים, מתוכם 840 יהודים (28%).

בפשדץ' היו מעט רחובות, אך היו בהם את כל המרכיבים של חיי קהילה יהודיים: בית כנסת, בית מדרש, מקווה, בתי ספר יהודיים, ישיבה, ספרייה יהודית, בית קברות יהודי, עירוב, וארגוני רווחה ותרבות. לפשדץ' היו גם רב, שוחט, ומוהל.

בתחילה, שחיטת הבקר התקיימה בחצר האחורית של הקצב, ושחיטת העופות בחצר האחורית של השוחט. לפני מלחמת העולם השנייה נבנה בית מטבחיים גדול בחסות המועצה המקומית. בבית המטבחיים החדש היו תנאים סניטריים טובים יותר, ופיקוח וטרינרי של הרשויות הפולניות.

רבים מהיהודים היו חייטים, כובענים, סנדלרים, וכדומה. הם עבדו מבתיהם, בסיוע הילדים ועובדים נוספים, ולעיתים נדדו מעיר לעיר כדי למכור את מרכולתם. אחרים היו סוחרים קטנים.

לכל כפר היה יום שוק. בפשדץ' היה זה יום שני. בימי שני, הלא-יהודים היו מגיעים מהחוות כדי למכור חמאה, ביצים ועופות, ולרכוש פריטים נחוצים שיוצרו על ידי היהודים. מבוקר עד ערב, השוק היה עמוס באנשים.

פרט לבית הכנסת הגדול של פשדץ', הייתה גם "חברת תהלים", שתפקדה כבית כנסת עבור בעלי המלאכה של העיר. תפילות התקיימו גם בבית המדרש. לבית המדרש הייתה ספרייה משל עצמו. בימי שישי, שני ילדים בגילאי 13–14 היו עוברים בין הבתים ומגייסים כסף כדי לקנות ספרים חדשים ולשלם עבור כריכה מחדש של ספרים ישנים.

המקווה היה ממוקם קרוב מאוד לאגם, ובסמוך ל"חברת תהלים".

לעיר היה עירוב משל עצמה, שאיפשר לתושבים היהודים לשאת עמם חפצים ברחוב בשבת. לעיתים, כשהעירוב היה לא פעיל באופן זמני, הילדים היו נושאים את הסידורים והטליתות לבית הכנסת והיו מביאים את הטשולנט לבתים מהמאפייה.

ענייני הדת של הקהילה נשלטו על ידי ועדת פרנסי העיר. בכל שנה, חברי הקהילה היו נפגשים בבית המדרש ובוחרים שמונה חברים לוועדה. תפקיד הוועדה היה לקבוע את המשכורת של הרבי ושל פקידי דת נוספים, את מחיר השחיטה, את דמי הכניסה למקווה, וכדומה. מס מיוחד הוטל על המשפחות על מנת לממן את פעילות הוועדה.

בפשדץ' היה בית ספר יסודי פולני. לא היה תיכון, ותלמידים שרצו להמשיך ללימודים תיכוניים היו צריכים ללכת לערים השכנות. נושאים כמו תנ"ך ודינים נלמדו בבית ספר עברי. בחינוך הדתי של הילדים, במיוחד זה של הבנים, נכחה אהבה לארץ ישראל. בנוסף, היה בית ספר של תנועת בית יעקב החרדית לבנות הדתיות יותר, אף על פי שרוב היהודים בפשדץ' היו שומרי מצוות. בחצר בית המדרש היה בית ספר נוסף מוכוון-דת. הייתה גם ישיבה, שמנהלה היה הרבי יוסף אלכסנדר זמלמן, רב העיר. עבור מי שרצו ללמוד מלאכה כגון חייטות, כובענו או סנדלרות, היו שיעורי ערב.

לעיר הייתה ספרייה יהודית שתפקדה גם כמרכז תרבותי. אנשים נפגשו שם בערבים כדי לקרוא ספרים, לרקוד, להאזין להרצאות, לצפות בהצגות תיאטרון וכדומה. התושבים האדוקים יותר השתמשו במבנים של אגודת ישראל או של תנועת המזרחי.

היו גם ארגוני רווחה בפשדץ', למשל ביקור חולים שטיפל בחולים, וקרן הנדיב שהעניקה הלוואות ללא ריבית ליהודים נזקקים.

בשנת 1926, בסיוע הג'וינט, נבנה בנק יהודי בפשדץ'. תכליתו העיקרית הייתה מתן הלוואות. ההלוואות ניתנו לפי הנהלים הבנקאיים הרגילים ודרשו שני ערבים שהיו מקובלים על הבנק. הבנק נסגר בשנת 1936 כתוצאה ממצבם הכלכלי הקשה של היהודים באותה התקופה.

במהלך המאה העשרים, נוסדו מספר קבוצות ציוניות בפשדץ', כולל סניפים של הציונים הכלליים, פועלי ציון ימין, השומר הצעיר, תנועת המזרחי והתנועה הרוויזיוניסטית. בפשדץ' גם גויסו כספים עבור קק"ל. בנוסף, היו בה גם כמה בונדיסטים. בשנת 1937 היו בפשדץ' שבעים אנשים בעלי זכות הצבעה לנציגים לקונגרס הציוני העולמי ה-20, שהתקיים בציריך באותה שנה. כולם פרט לשלושה מימשו את זכות ההצבעה שלהם. ייסוד הקבוצות הללו גרם לחיכוכים בין אנשי הימין לאנשים השמאל בעיירה. כתוצאה מכך, אנשי השמאל הפסיקו לבוא לספרייה היהודית. לצעירים היו את תנועת המזרחי הצעיר ואת בית"ר. התוכניות של קבוצות הצעירים הללו כללו פעילויות בשבתות אחרי הצהריים.

גם לאגודת ישראל היה סניף בפשדץ', ורוב חבריו היו מחסידות גור. אחד מהאנשים הפעילים בסניף היה הרב של פשדץ', הרב זמלמן.

בפשדץ' הייתה גם הכשרה (תוכנית הכנה לעלייה לארץ ישראל). לקבוצה זו היו כמה שדות שבהם צעירים שתלו וגידלו ירקות שנמכרו בעיר.

הבתים בפשדץ' היו בעיקר בגובה קומה אחת. כמה מהם היו בבעלות התושבים היהודים, ואחרים הושכרו מלא-יהודים. לא היו מים זורמים בבתים, ובמרכז העיר הייתה משאבה. חשמל הותקן רק בשנת 1928. לפני כן, התושבים השתמשו במנורות גז. היו מעט מאוד קווי טלפון בפשדץ', ורדיו נחשב למותרות.

הסיפוח הגרמני

בספטמבר 1939, גרמניה פלשה לפולין ומלחמת העולם השנייה התחילה. כמה שבועות מאוחר יותר, בליל שמיני עצרת, 4 באוקטובר 1939, הגרמנים הציתו שרפה בבית הכנסת של פשדץ'. למחרת, הגרמנים זימנו את רב העיירה יחד עם כמה ממנהיגי הקהילה, וכפו עליהם לחתום על הצהרה שהיהודים עצמם ששרפו את בית הכנסת. בנוסף, הם חויבו לשלם קנס בעבור כך.

הגרמנים שינו את שם העיר למוסברג (Moosburg).

בשנת 1940 היו 769 יהודים בפשדץ', וכמעט מחציתם נשלחו למחנות עבודה. רוב מי שנשלחו למחנות נפטרו שם, מרעב וממחלות. הגרמנים הקימו גטו בפשדץ', באזור השוק הישן. בתחילת 1942, הגרמנים כינסו את היהודים שנותרו בעיר בכנסייה המקומית, והותירו אותם ללא מזון או מים במשך שלושה ימים. רבים מתו מחוסר באוויר. ב-24 באפריל 1942 – ז' באייר התש"ב – היהודים שנותרו נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו, והקהילה היהודית של פשדץ' הושמדה באופן סופי.

ז' באייר הפך ליום הזיכרון לקהילת פשדץ'.

הרב של פשדץ' הצליח להימלט לוורשה, שם הוא לקח חלק פעיל במרד גטו ורשה. מקהילת יהודי פשדץ' נותרו כשלושה עשר ניצולים בסך הכל.

כיום

מאמצע שנות השישים ואילך, תושבי העיר לשעבר ומשפחותיהם שבים לעיתים לביקור בפשדץ'. היכן שעבר בעבר בית הכנסת, נבנו בתים. כל שנותר מבית הקברות היהודי העתיק הוא שדה שומם ועצים. כל המצבות נעלמו. כיום, אין יהודים בפשדץ'. אנדרטה ליהודי העיר הוקמה בבית הקברות. מעטים בלבד שרדו את השואה, אך היו מי שעזבו את פולין ערב המלחמה, והתיישבו בישראל, ארצות הברית ומקסיקו.

לקריאה נוספת

• יהודי פולין
• יוסף אלכסנדר זמלמן
• ערך ויקיפדיה באנגלית על העיר פשדץ': Przedecz

קישורים חיצוניים

• על העיירה פשדץ' באתר "מרכז מורשת יהדות פולין"

הערות שוליים

The Zielinski Family of Przedecz (online version) posted by permission (see talk)

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "קהילת יהודי פשדץ'".