קוזנצה
קוזנצה (באיטלקית: Cosenza) היא עיר הבירה של נפת קוזנצה שבמחוז קלבריה שבדרום איטליה. אוכלוסיית העיר מנתה 69,376 תושבים בשנת 2011 והאזור האורבני של העיר מונה מעל 260,000 תושבים.
 סמל קוזנצה | |
 | |
| מראה העיר העתיקה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 קלבריה |
| נפה | קוזנצה |
| ראש העיר |
מאריו אוצ'יוטו Mario Occhiuto |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 37 קמ"ר |
| גובה | 238 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 63,760 (1 בינואר 2023) |
| ‑ במטרופולין | 260,000 |
| ‑ צפיפות | 1900 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 39°18′N 16°15′E / 39.3°N 16.25°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://www.comune.cosenza.it/ | |
קוזנצה היא עיר עתיקה והיא מקום מושבה של האקדמיה של קוזנצה (Accademia Cosentina), שהיא האקדמיה השנייה לפילוסופיה וללימודי ספרות שנוסדה בממלכת נאפולי בשנת 1511 ואחת הוותיקות באירופה. עד היום מהווה העיר מרכז תרבותי ופועלים בה מספר מוזיאונים, תיאטראות, ספריות ושוכן בה הקמפוס של אוניברסיטת קלבריה.
גאוגרפיה ואקלים
עריכהקוזנצה ממוקמת על מפגש הנהרות בוסנטו (Busento) וקרתי (Crati) בגובה של 238 מטרים מעל פני הים בעמק בין מישור סילה (Sila) ורכס הרי החוף. העיר העתיקה השוכנת למרגלות המצודה הנורמנית, שוכנת על גדת נהר קרתי. העיר החדשה משתרעת כלפי צפון על מישור מעבר לנהר הבוסנטו.
בהיותה מוקפת כמעט לחלוטין ברכסי הרים, קוזנצה היא עיר שהמיקרו-אקלים שלה כמעט ולא מושפע מהאקלים הים התיכוני. ימי החורף בה קרים וימי הקיץ חמים.
היסטוריה
עריכההעת העתיקה
עריכההעיר העתיקה קונסנטיה (Consentia), בירתו של השבט ההאיטלי, הברוטים, הייתה מוצב קדמי של העמים האיטליים כנגד ההשפעה ההלניסטית של יוון הגדולה בדרום איטליה. באזור זה התנהל קרב פנדוסיה (Pandosia), בו הביס צבא קטן מבני שבטי הברוטים והלוקאנים את הצבא בהנהגת דודו של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר אפירוס. במשך מאות השנים הבאות קוזנצה שמרה על אופי מיוחד יחד עם ערים אחרות באזור. תחת שלטונו של אוגוסטוס קיסר היא הפכה לתחנת דרכים חשובה על דרך פופיליה (Via Popilia) שקישרה בין קלבריה לבין סיציליה. בתקופת האימפריה הרומית, למרות שהייתה רק קולוניה, נהנתה העיר מזכויות מוניציפליות.
קברו האגדי של אלאריק
עריכהבשנת 410 לספירה, כבש אלאריק הראשון, מלך ההוויזיגותים את רומא ונעשה לכובש הזר הראשון של העיר לאחר 800 שנה. כאשר הוא עזב את רומא, לקח אלאריק עמו שלל רב.
על פי ההיסטוריון הגותי יורדנס, עזב אלאריק את רומא בראש חייליו ופניו דרומה. כאשר הם הגיעו לאזור קוזנצה, הוא מת. אין מידע כיצד קרה הדבר. יש המאמינים שהוא מת כתוצא ממחלה. אחרים גורסים כי הוא נהרג בקרב. בכל אופן, חייליו של אלאריק קברו אותו בקבר שהיה קבר יוצא דופן. נאמר שמקום קבורתו היה על מפגש הנהרות בוסנטו וקרתי. כוח גדול של עבדים הועסק בהטיית מי הבוסנטו כדי לאפשר את הקמתו של קבר מספיק גדול עבור אלאריק, סוסו והשלל שלקח בכיבושיו. כאשר הושלם בניין הקבר, הוסט הנהר בחזרה לנתיבו המקורי והקבר כוסה במים. כדי שאף אחד לא יחשוף את מקום הקבר, הוצאו להורג כל העבדים שעסקו במלאכה. במאות השנים שלאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, סירבו כמה ערים בנפת קוזנצה, הידועה בהן רוזאנו (Rossano), להכיר בשלטונם של הברברים. תחת זאת, בזכות הביצורים החזקים שלהן, שמרו הערים הללו על עצמאותן במשך מאות שנים, כשרידים האחרונים של האימפריה הרומית. מסיבה זו נחשבה קוזנצה לשטח ביזנטי עד לפלישת הלומברדים.
ימי הביניים
עריכהבהיותה בתווך בין הסרצנים לבין הלומברדים, קוזנצה הוחרבה ונבנתה מחדש בשנת 988 לערך, רק כדי להיהרס שוב בראשית המאה ה-11. בניסיון להימלט מגורל אכזר, נטשו אותה תושבי העיר ומצאו מקלט בגבעות הסובבות אותה, שם בנו כפרים קטנים.
במחצית הראשונה של המאה ה-11, קלבריה הלומברדית נעשתה לדוכסות פאודלית של הנורמנים וקוזנצה הייתה לבירתה. עד מהרה מרדה העיר כנגד שלטונו של רוג'ריו הראשון והיא נלכדה על ידו לאחר מצור ארוך. בסופו של דבר, בתקופת שלטון בית הוהנשטאופן (Hohenstaufen), הייתה העיר למקום מושבה של הקוריה של קלבריה. לפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה עניין מיוחד בקוזנצה. הוא עסק רבות בבניינה של העיר ובקידום הפעילות הכלכלית בה וייסד בה יריד שנתי חשוב.
בהמשך נלחמה קוזנצה נגד השלטון של בית אנז'ו, בתמיכת הכמורה. במקביל להתפשטותו של המרד בעמקים הסמוכים, העיר הייתה מעורבת בקרב בין בית אנז'ו לבין כתר אראגון. ב-1432 הפך לואי השלישי את מצודת קוזנצה למקום מגוריו וכשהוא נפטר ב-1434 הוא נקבר בקתדרלה של העיר.
שלטון ספרד
עריכהב-1500, למרות התנגדותה, נכבשה קוזנצה על ידי צבא ספרדי. במהלך המאה ה-16, חוותה העיר תקופה של התרחבות והייתה למקום מושבו של המשנה למלך של קלבריה. באותה תקופה גדלה חשיבותה התרבותית הודות להקמתה של האקדמיה. ב-1707 ירשו האוסטרים את הספרדים כשליטי ממלכת נאפולי ולאחריהם שלט בית בורבון. לאחר תקופה קצרה בה היה האזור חלק מהרפובליקה של נאפולי, חזרה העיר לשלטון בית בורבון.
העת החדשה
עריכהבין השנים 1806–1815 נלחמה קוזנצה באופן אמיץ כנגד הפולשים הצרפתים. שלטון דיכוי אכזרי אפיין את התקופה וב-1813 הוצאו להורג מורדים רבים בעיר, שהייתה עריסתם של אגודות הקרבונארי. המהומות של 1821 ו-1837 בישרו את תחילתו של איחוד איטליה. מהומות אלו המשיכו ב-15 במרץ 1844 והגיעו לשיאם בהוצאתם להורג של האחים בנדיירה (Bandiera). ב-1860, כמה חודשים לאחר פעולתם המהירה והמרשימה של כוחותיו של ג'וזפה גריבלדי, הועברה קלבריה במשאל עם לממלכת איטליה.
אתרים חשובים
עריכהכנסיית סאן דומניקו
עריכהכנסיית סאן דומניקו הוקמה ב-1448 והאדריכלות שלה משלבת מוטיבים מתקופת הרנסאנס ומימי הביניים. המרכיב המעניין ביותר שלה הוא חלון הרוזטה המאופיין ב-16 עמודי טוף. שער העץ, שנבנה ב-1614, משובץ במוטיבים פרחוניים, בדמויות קדושים ובשלטי אצולה.
פנים הכנסייה מעוטר בעבודותיו של צייר בן המקום מסוף המאה ה-18. המזבח העליון עשוי משיש צבעוני והוא נבנה ב-1767. בטרנספט נמצא שריד מהצלב הקדוש. חדר תשמישי הקדושה מאופיין בעיקר בקמרון הצולב שלו, בחלון המחודד הכפול שלו ובקשת הצרה ובבית המקהלה העשוי עץ שנבנה ב-1635.
הקתדרלה
עריכהמקורותיה המדויקים של הקתדרלה לא ידועים. ככל הנראה היא נבנתה במחצית הראשונה של המאה ה-11. רעש אדמה הרס את הקתדרלה ב-9 ביוני 1184 ובנייתה מחדש על ידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הושלמה ב-1222. בנקודת זמן מסוימת במחצית הראשונה של המאה ה-18 כוסתה הכנסייה במבנה עילי בסגנון הבארוק שמחק את המבנה המקורי על עבודות האומנות שבו. במחצית הראשונה של המאה ה-19 עוצבה חזית הקתדרלה מחדש בסגנון נאו-גותי ששינה לחלוטין את המראה שלה. בסוף המאה ה-19 שוקמו הקשתות המקוריות והמבנה העתיק של הקתדרלה. בשנות הארבעים של המאה ה-20 הושלמה לבסוף המלאכה. מעבר ארוך מקשר את הקתדרלה לארמון הארכיבישופים.
ערים תאומות
עריכה
קנושה, ויסקונסין, ארצות הברית.- לאנסינג, מישיגן, ארצות הברית.
סולט סנט מרי (אנ'), אונטריו, קנדה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קוזנצה- אתר הבית של עיריית קוזנצה (באיטלקית)
- קוזנצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קוסנצה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
