קלרה פהר
קלרה פהר (בהונגרית: Fehér Klára, אויפשט, 21 במאי 1919[1] – בודפשט, 11 בספטמבר 1996) הייתה סופרת ועיתונאית יהודייה-הונגרייה ניצולת שואה. זוכת פרס אטילה יוז'ף (1950), אשתו של הסופר לאסלו נמש.
לוח זיכרון על בית מגוריה בבודפשט | |
לידה |
21 במאי 1919 אויפשט, הונגריה |
---|---|
פטירה |
11 בספטמבר 1996 (בגיל 77) בודפשט, הונגריה |
מדינה | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
השכלה | אוניברסיטת אטווש לוראנד (1948) |
בן או בת זוג | László Nemes |
פרסים והוקרה |
|
ביוגרפיה
עריכהקלרה פהר נולדה בשנת 1919 בבודפשט. בצעירותה עבדה תחילה כפקידה כמפעל. בשנים 1945–1948 למדה בבודפשט באוניברסיטה למינהל ציבורי, שם נתפסה לרעיון הקומוניסטי.[2] בין 1946 לבין 1949 הייתה חברת מערכת ביומון "סבאד נפ" (Szabad Nép) שפירושו "עם חופשי" והיה הביטאון של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית שקמה מחדש בשנת 1944 בעיר סגד. בתקופה זו, התפתחה בהונגריה שיטת שלטון של מפלגה יחידה לפי הדגם הסובייטי ופהר התפרסמה כתוקפת בעיתונות בחמת זעם ובאובססיה את דמויות המשטר הישן וכן התפרסמה ב"דיווחים החושפניים" שלה על נציגי העולם הישן האלה.[3]
במאי 1946, כאשר יומוני בודפשט דיווחו על חדשות האימה של היעלמות ילדים בבודפשט, קלרה פהר כתבה בעיתון הקומוניסטי על רוצחים סדרתיים, על נזירות שהצילו חברי מפלגת צלב החץ ההונגרית, על פאשיסטים שסחרו ב"שוק השחור" ”וכתבה כי פאשיסטים אלה מניפים את אגרופיהם הריאקציוניים על החיילים הרוסים המשחררים, על יהודים ועל הצוענים שנרצחו בהמוניהם במלחמה.[4] תוספת מעניינת לפעילותה הקומוניסטית הייתה שבשנת 1947 השתתפה כחוקרת במשפט הראווה הגדול הראשון בהונגריה נגד קבוצה שנקראה "הקהילה ההונגרית" (Magyar Közösség).[5]
בשנת 1948, בזכות מאמריה לעיל, הייתה אחת העיתונאיות הידועות ביותר של היומון. במערכת העיתון הכירה את לאסלו נמש, איתו התחתנה במהרה. את העוולות של תקופת שלטון מתיאש ראקושי חשבו (היא ובעלה) תחילה ללא אמינות, והתמסרותן הבלתי-מסויגת למפלגה הצטמצמה רק בהדרגה. כפי שאמר בעלה: "הייתי מסונוור כל כך שבזמן המעצרים ומשפט הראווה הראשון, לא ידעתי, לא רציתי להאמין שהכל שקר." "בכל זאת, בזמן משפט לאסלו רייק פוטרתי גם אני מהערכת של העיתון..."[2]
לאחר כישלון המרד ההונגרי בשנת 1956 היא לא חזרה להיות חברה במפלגה הקומוניסטית יחד עם בעלה ולא קיבלו על עצמם שום תפקיד במערכת העיתון.[2] בשנת 1957 הפכה לעיתונאית של היומון "האומה ההונגרית". והפכה לסופרת עצמאית משנת 1979.
קריירה ספרותית
עריכהאת הקריירה שלה החלה בדיווחים, כתבות, מחזות ורומני נוער. כבר בראשית שנות החמישים כתבה גם את חיבוריה הראשונים בסיפורת שנכתבו ברוח הסכמטיות שהייתה מחויבת בה פוליטית בשנות ה-50, בשירות הפוליטיקה היומיומית.[3]
במבט של היום המעניין ביותר הוא הרומן האוטופי שלה, "האי של רעידות האדמה", שנכתב בשנת 1957, ומתרחש בעולם אולטרה-מודרני בשנת 2057. אמנם לא נכתב ברומן, אך הוא גילם את האוטופיה הקומוניסטית.[6]
בשנות ה-60 עבדה גם כעיתונאית וכסופרת. הרגישה אוב ביותר בעולם האינטלקטואלי של בודפשט ובתוך מעמד הביניים. היא ביקרה את הערמומים ואת אלה שהשתמשו לרעה בכוחם, דמויותיה הן אנשים רגילים, אינטלקטואלים, פקידים, צעירים, אנשים בגיל העמידה וגם הזקנים, הדמויות האופייניות של גיבוש החברה בעידן שלטונו של יאנוש קאדאר בשנות ה-60 וה-70. היא הציגה בספריה את גורלות בני האדם דרך חולשותיהם.
הרומנים שלה פורסמו בכמה מדינות סוציאליסטיות.
פרסים
עריכה- Kiváló Munkáért (1948)
- Népköztársasági Érdemérem (1948)
- József Attila-díj (1950)
- A Művészeti Alap Irodalmi Díja (1986)
- Nívódíj (1987)
- MSZOSZ Kulturális Díj (1992)
- Aranytoll (1997)
- עבור עבודה מצטיינת (1948)
- מדליית הכרה של הרפובליקה העממית (1948)
- פרס אטילה יוז'ף (1950)
- פרס הספרות של קרן האמנות (1986)
- פרס הרמה המקצועית (1987)
- פרס התרבות MSZOS) 1992)
- עט הזהב (1997)
יצירותיה
עריכה- Idézés bűnügyben (1949)
- Békénk őrei. Magyar írók a munka és béke hőseiről;., 1950
- Vas-brigád (1950)
- Az első hét története (1950)
- Becsület (1950)
- Takács viadala (1951)
- Az érem másik oldala (1951)
- Nyitott könyv (1951)
- Sem kővel, sem naranccsal (1951)
- Őrségen (1952)
- Ez az ország a mi országunk (1952)
- A faliújság az agitáció fontos fegyvere; MDP, Bp., 1952
- Hívek leszünk a béke szent ügyéhez!; Ifjúsági, Bp., 1952
- A békeküldött (1953)
- Ethel és Julius;, Bp, 1953 )
- Tenger (1956)
- Nyári vakáció (1956)
- A jó házasság ábécéje (1958)
- Idegen víztükör (1959)
- Nem vagyunk angyalok (1959)
- A teremtés koronája (1959)
- Szerencsés történetek (1960)
- Kevés a férfi (1960)
- Majdnem a Lomnici csúcsig (1960)
- Egyszer – és soha többé! (1963)
- Furcsa éjszaka (1965)
- Perben, haragban (1966)
- Ma éjjel ne aludj! (1967)
- Nem vagyunk ördögök (1968)
- Narkózis (1969)
- Csak egy telefon (1969)
- Egyetlen mondat törökül (1970)
- Miből csinálják az elefántot? (1973)
- Oxygénia (1974)
- Négy nap a paradicsomban (1976)
- Vakáció Magyarországon; Gondolat, Bp., 1976 (Világjárók)
- Szexmozi (1980)
- Búcsú a tengertől (1983)
- Pálmasor Opatijában; Népszava, Bp., 1985
- Gyilkosság a Cápa-öbölben (1988)
- Hová álljanak a belgák? (1988)
- Az írnok rubingyűrűje (1990)
- A titokzatos tizenhetedik (1990)
- Ne láss, ne hallj, ne szólj! (1993)
- זימון בעניינים פליליים (1949)
- שומרי השלום שלנו. סופרים הונגרים על גיבורי העבודה והשלום; 1950
- בריגדת הברזל (1950)
- תולדות השבוע הראשון (1950)
- כבוד (1950)
- קרב האורג (1951)
- הצד השני של המטבע (1951)
- ספר פתוח (1951)
- לא עם אבן ולא עם תפוז (1951)
- על המשמר (1952)
- מדינה זו היא מדינתנו (1952)
- לוח קיר הוא כלי נשק חשוב לשכנוע; 1952
- אנו נאמין בעניין הקודש של השלום! 1952
- שליח השלום (1953)
- אתל ויוליוס ; מועצת השלום הלאומית, 1953
- ים (1956)
- חופשת קיץ (1956)
- האלפבית של הנישואים הטובים (1958)
- מראת מים זרה (1959)
- אנחנו לא מלאכים (1959)
- כתר הבריאה (1959)
- סיפורי מזל (1960)
- מעטים גברים (1960)
- כמעט עד פסגת לומניצה (1960)
- פעם אחת – ולעולם לא עוד! (1963)
- לילה מוזר (1965)
- בתביעה, ברוגז (1966)
- אל תישן הלילה! (1967)
- אנחנו לא שטן (1968)
- הרדמה (1969)
- טלפון אחד בלבד (1969)
- משפט יחיד בטורקית (1970)
- ממה עושים את הפיל? (1973)
- חמצניה (1974)
- ארבעה ימים בגן העדן (1976)
- חופשת קיץ בהונגריה; 1976
- קולנוע של סקס (1980)
- פרידה מהים (1983)
- שורת דקלים באופטיה; 1985
- רצח במפרץ כריש (1988)
- איפה על הבלגים לעמוד? (1988)
- טבעת הרובין של הלבלר (1990)
- השבעה עשר המסתורי (1990)
- אל תראה, אל תשמע, אל תגיד! (1993)
כתבי מסע שנכתבו עם בעלה
עריכהסרטים
עריכהכמחברת
עריכה- אנחנו לא מלאכים (1967)
- טלפון אחד בלבד (1970)
- אנחנו לא מלאכים – גרסה פינית (1972)[7]
- הים (1982)
- מחצית מלכותי (1989)
- אנחנו, הממושקפים (2004)
כשחקנית
עריכה- מחר יהיה פסיון (1974)[8]
הנצחה
עריכהלזכרה ייסד בעלה פרס ספרותי על שמה. הפרס תומך בסופרים צעירים שכותבים ברוחה ההומניסטית של הסופרת קלרה פהר.
לקריאה נוספת
עריכה- מיהו מי בספרות ההונגרית? ISBN 9638607106
- קלרה פהר - סופרים הונגרים עכשוויים 1945-1997
- קלרה פהר (1922) - תולדות הספרות ההונגרית 1945-1975
- אישטוואן רמייני ג'יינס: האם אנו מכירים אותם? הונגרים מפורסמים ממוצא יהודי (הוצאת Ex Libris, בודפשט, 2000) ISBN 963-85530-3-0
- פרופיל קלרה פהר באתר MOLY
קישורים חיצוניים
עריכה- קלרה פהר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- קלרה פהר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- האם קלרה פהר ראתה את העתיד? שפה ומדע, 12/09/2014
הערות שוליים
עריכה- ^ Fehér Klára - MEK; A Kozma utcai izraelita temetőben található sírja.
- ^ 1 2 3 „Én mindent megúsztam”, interjú Nemes Lászlóval, Szombat, 2010.08.01
- ^ 1 2 "Fehér Klára (1922)". mek.niif.hu (באנגלית).
- ^ in Pető Andrea: Népbíróság és vérvád az 1945 utáni Budapesten; a Fehér cikk: Szabad Nép, 1946. május 12., 4.
- ^ "Kik esküdtek össze a köztársaság ellen? - Magyar Szemle". www.magyarszemle.hu (בהונגרית).
- ^ Fejes László: Fehér Klára látta a jövőt?, Nyelv és Tudomány, 2014.09.12.
- ^ Emme ole enkeleitä (1972) IMDb adatlapja
- ^ Holnap lesz fácán (1974) IMDb adatlapja