קלארה פטצ'יאיטלקית: Clara Petacci ;‏ 28 בפברואר 1912 - 28 באפריל 1945) הייתה פילגשו של הרודן הפשיסטי האיטלקי, בניטו מוסוליני. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה היא נורתה למוות, יחד עם הוצאתו להורג של מוסוליני, על ידי פרטיזנים איטלקיים.

קלרה פטצ'י
Clara Petacci
קלארה פטצ'י בשנות ה-30
קלארה פטצ'י בשנות ה-30
לידה 28 בפברואר 1912
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באפריל 1945 (בגיל 33)
Mezzegra, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קמפו ורנו עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בניטו מוסוליני (193228 באפריל 1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית דרכה

עריכה

קלארה פטצ'י נולדה בשנת 1912 ברומא למשפחה מן המעמד הגבוה. אביה היה ד"ר פרנצ'סקו פטצ'י, הרופא של האפיפיור פיוס האחד עשר. היא הייתה יפה מאוד ומושכת פיזית והייתה בעלת רמה תרבותית ואינטלקטואלית גבוהה, הנגזרת מקריאה רבה במהלך שנות העשרה שלה. מגיל צעיר הביעה את התפעלותה ממוסוליני, ממנו היו לה דיוקנאות תלויות בחדרה.

מוסוליני

עריכה

קלרה ומוסיליני נפגשו לראשונה באופן מקרי על החוף באוסטיה בשנת 1932, כאשר קלרה הייתה רק בת עשרים ומוסוליני בן ארבעים ותשע שנים. מאז החלו היחסים מחוץ לנישואין שלהם, בזמן שמוסוליני שהיה מבוגר ממנה ב-28 שנים היה נשוי לרקלה מוסוליני. היחסים ביניהם נמשכו שלוש עשרה שנים, עד להוצאת שניהם להורג בשנת 1945.

רקלה, אשתו של מסוליני שהייתה מודעת למערכת היחסים הזו, ניסתה לשים לה קץ, אך מעולם לא הצליחה. מוסוליני כבר ניהל בעבר מערכות יחסים עם נשים. בשנת 1914, שנה לפני נישואיו לרקלה, נישא מוסוליני לקוסמטיקאית רפואית בשם אידה דאלסר ממילאנו, ואף נולד לו ממנה בן, בניטו אלבינו, בו סירב להכיר. כאשר עלה לשלטון, רדף את אידה דאלסר ואת בנם המשותף, והביא לאשפוזם בכפייה במוסדות פסיכיאטריים, ואף למותה של אידה בשנת 1937 ולרציחתו של בניטו אלבינו בשנת 1942. בעברו הרחוק היו לו קשרים רומנטיים עם היהודיה מרגריטה צרפתי.

בשנת 1934 התחתנה קלרה עם ריקרדו פדריצ'י בן שלושים, קצין בדרגת סגן בחיל האוויר המלכותי האיטלקי, אולם הזוג נפרד שנתיים לאחר מכן, בשנת 1936, וקלרה חזרה למוסיליני.

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, לאחר שמוסוליני הודח מהשלטון באיטליה, הוא עמד בראש ממשלת בובות בחסות הגרמנים. אותה ממשלה כינתה את עצמה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, והוקמה בשטחים שלא סופחו על ידי הגרמנים מצפון, ושלא נכבשו על ידי בעלות הברית בדרום. מרכזה שכן בעיירה סאלו על שפת אגם גארדה באזור לומברדיה.

בסוף אפריל 1945 הסתערו כוחות בעלות הברית על קו ההגנה האחרון של הגרמנים באיטליה. במקביל פתחו הפרטיזנים במתקפה מאחורי הקווים, כנגד הגרמנים הנסוגים, והאיטלקים שסייעו להם. ב-27 באפריל 1945 הבין מוסוליני כי עליו להימלט. הוא ניסה להימלט לשווייץ, כשעימו מספר מבכירי שלטונו, וכן קלארה פטצ'י. הם נתפסו על ידי פרטיזנים, והוכנסו למעצר.

מותם

עריכה
  ערך מורחב – הוצאתו להורג של בניטו מוסוליני
 
מימין לשמאל: גופותיהם של אקילה סטראצ'ה, אלסנדרו פאבוליני, קלרה פטצ'י, בניטו מוסוליני וניקולה בומבצ'י תלויות בפיאצלה לורטו במילאנו

ב-28 באפריל נורו מוסוליני וקלרה פטצ'י, וחמישה עשר האנשים שהיו עמם, על ידי שוביהם הפרטיזנים. ב-29 באפריל נלקחו גופותיהם של מוסוליני וקלרה פטצ'י למילאנו, והוטלו אל תעלת שופכין וההמון שנקבץ במקום התעלל בגופות ולאחר מכן נתלו הגופות ברגליהן עם הראש למטה מגג תחנת דלק בכיכר לורטו. הם נקברו בחלקת העניים בבית קברות במילאנו.

בת 33 שנים הייתה קלרה פטוצ'י במותה. ההערכה היא כי קלרה אכן חשה אהבה כנה למוסיליני והייתה המאהבת המסורה שלו. רקלה אשתו האריכה ימים אחריה ומתה בשנת 1979 בגיל 89.

יומנה

עריכה

בשנת 2009, שישים וארבע שנים לאחר מותה יצא לאור באיטליה ספר ובו קטעים מיומנה של קלרה פטצ'י אותם כתבה בשנת 1938 ותיארה בהם את שיחותיה עם מוסוליני, בהן סיפר לה על "היטלר הנחמד" ועל היותו גזען הרבה לפני היטלר. מהשיחות מתברר כי מוסוליני היה אנטישמי קיצוני שנהג להתרברב בכך ששנאתו ליהודים הייתה גדולה אף מזו של היטלר. היא כתבה ביומנה כי מוסוליני הבטיח "לפעול נגד היהודים" ו"להשמיד את כולם". לפי היומנים, מוסוליני כינה את היטלר "עדין" ותקף את האפיפיור פיוס האחד עשר בשל ביקורתו על הנאציזם והפשיזם. הוא הביע את שנאתו כלפי היהודים במילים: "”היהודים הנבזים, צריך להשמיד את כולם. אבנה אי, ואסגור אותם שם. הם נבלות, לטאות, אויבים, שפלים".”

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קלרה פטצ'י בוויקישיתוף