קסטנייטות

הקסטנייטה (בעברית: עַרְמוֹנִית, בספרדית: Castañuelas) היא זוג כלי הקשה אידיופוני, שהמצאתה מיוחסת לפיניקים בתקופת האלף ה-1 לפנה"ס. היא הופצה בארצות הים התיכון,^[1] אך לאורך השנים שימשה בעיקר את תרבות ספרד בה נשמר מעמדה עד היום ככלי נגינה לאומי מסורתי. הן הגיעו כנראה לספרד בהשפעה מורית, במאה ה-8 .^[2]

הקסטנייטה מורכבת לרוב משתי פיסות עץ קעורות, הקשורות זו לזו באמצעות שרוך שמושחל דרך חור הנקוב בכל פיסה. את השרוך כורכים סביב האגודל ומקישים את פיסות העץ זו בזו בעזרת האצבעות. השימוש בקסטנייטות נפוץ בעיקר במוזיקה ספרדית, מוזיקה צוענית ובפרט מזוהה עם ריקוד הפלמנקו המסורתי.

קסטנייטות - Castanuelas

מקור המילה "קסטנייטות" במילה הספרדית "Castanaeta" או "Castañuelas" שנגזרות מהמילים בספרדית castaño (עץ ערמונים) או castaña (פרי הערמון). הקסטנייטות דומות בצורה וצבע לפרי הערמון^[3].

הקסטנייטות משתייכות למשפחת כלי ההקשה. הן מורכבות משני חלקים דמויי צדף היוצרים זוג אחד, עשויים מעץ קשה או חומר סינתטי. צורת הנגינה המסורתית היא זוג קסטנייטות לכל יד בנפרד, כדי ליצור ליווי קצבי למוזיקה ולריקוד.

היסטוריה

הקסטנייטות אינן ייחודיות לספרד. התיעוד הראשון בהיסטוריה מתחיל במצרים העתיקה, בשנת 3000 לפני הספירה. הקסטנייטות היו קיימות בצורה פרימיטיבית, ובנויות ממקלות עץ חלולים בצידם השטוח, והיו מוחזקות ביד אחת^[4].

מהמאה השישית לפני הספירה ישנן עדויות מצוירות המראות נשים וגברים הרוקדים ומנגנים ב- Karotala- מקלות הקשה עשויים מעץ^[5].ג'קומו קזנובה, שחי במאה ה-18 והיה סופר, הרפתקן איטלקי, ומוזיקאי, התרשם מאוד מריקוד המלווה בקסטנייטות, וכך תיעד אותו בזיכרונותיו:

כל זוג, גבר ואישה, לעולם לא נעים יותר משלושה צעדים, בעודם מקישים בקסטנייטות שלהם לקול המוסיקה של התזמורת. הם תופסים אלף עמדות, מחווים אלף מחוות כה תאוותניות, שדבר לא יכול להשתוות להן. הריקוד הזה הוא הביטוי של אהבה מתחילתה עד סופה, מאנחת התשוקה ועד האקסטאזה של ההנאה. נראה היה לי בלתי-אפשרי שאחרי ריקוד שכזה הנערה תוכל לסרב דבר כלשהו לבן-זוגה.

— סיפור חיי- אוטוביוגרפיה, בתרגום אורלי אגרנט, הוצאת אסטרולוג

הקסטנייטות, וכלים מוזיקליים אחרים בעלי קולות דומים, קיימים בצורות שונות במקומות שונים בעולם. ה- Kasik הטורקי, ה- Yotsudate היפני וה-Kartali ההודי. כל אלה מופעלים על ידי הרקדן בזמן הריקוד.

סגנונות

קיימים שני סגנונות להפעלת הקסטנייטות הספרדיות (Castañuelas): הסגנון הקלאסי והסגנון העממי (אנ') מנגנים את שני הסגנונות הן כמוזיקה בלבד והן כליווי לריקוד.

הסגנון הקלאסי הספרדי, הידוע בשמו הספרדי "קלאסיקו אספאניול" (Clásico Español) הוא סגנון ריקוד בימתי המבוסס על כוריאוגרפיות מדויקות לפי מוזיקה של מלחינים ספרדיים ביניהם: מנואל דה פאייה, אלבניז, גראנדוס ועוד. גם מלחינים בני ארצות אחרות שילבו קסטנייטות ביצירותיהם. לדוגמה, המלחין הצרפתי ביזה שילב אותן ביצירתו "כרמן". בשנת 1861 היוצר והמלחין הגרמני וגנר, כתב יצירה מוזיקלית הנקראת טנהויזר ושילב בתוכה פרקים נבחרים שנכתבו במיוחד עבור הקסטנייטות.
בסגנון העממי הקסטנייטות מתנגנות לצלילי שירים המתארים בעיקר שמחה, וכן נוטלות חלק במוזיקה של להקות השרות שירי עם ספרדיים באנדלוסיה. לדוגמה בריקוד הנקרא סביאנס (Sevillanas) שהוא ריקוד עם מסביליה.

התרומה המשמעותית והגדולה ביותר לשימוש בקסטנייטות במחול ובמוזיקה ולדרך הפעלתן, ניתנה על ידי "לה ארגנטינה" (Antonia Merce) (אנ'), רקדנית ספרדייה שהופיעה סביב העולם בתחילת המאה העשרים.

הרקדנית הראשונה שהופיעה עם קסטנייטות יחד עם תזמורות סימפוניות הייתה האמריקאית קרולה גוי (Carola Goya) (אנ').^[6]

השיטה לנגינה בקסטנייטות

הקסטנייטות בריקוד הספרדי מוחזקות בשתי הידיים כאשר יד ימין (היד הדומיננטית) מנגנת את הליווי ואילו הקסטנייטה המוחזקת ביד שמאל היא לנתינת קצב קבוע. זוג הקסטנייטות מחוברות בשרוך אלסטי. הן מוחזקות על גבי האגודלים, ומופעלות על ידי שאר האצבעות^[7].

כל זוג קסטנייטות מורכב מ"זכר" ו"נקבה". כדי להבחין ביניהן צריך להסתכל על הסימנים במקום בו נמצא השרוך. החלק "הגברי" הוא זה שאין בו חריץ, והוא מוחזק ביד הלא דומיננטית. הצליל שמשמיעה הקסטנייטה הזו הוא רציני יותר בהשוואה לזה של "הנקבה" המוחזקת ביד הדומיננטית. הקשה בקסטנייטה "הגברית" מתבצעת באצבע מספר 2 או 3.

הקסטנייטה ביד הדומיננטית מסומנת על ידי חריץ הנמצא במקום בו נמצא השרוך. הצליל "הנקבי" הוא אקזוטי יותר, והדרך המקובלת ביותר לנגינה היא שימוש באצבעות לפי הסימון: זרת- (1), קמיצה- (2), אמה- (3) ואצבע- (4).

שפת הלימוד לנגינה/נקישה בקסטנייטות^[8]

על מנת לנגן בכלי נגינה מערביים יש ללמוד החזקה נכונה של הכלי וכן ללמוד תווים כחלק מתוכנית לימוד הנגינה. לא כך הדבר בנגינה בקסטנייטות. על מנת לנגן בכלי הקשה זה, אין הכרח ללמוד תווים באופן מסודר, למרות שקריאת תווים יכולה להועיל.

לתפעול הכלי נחוצה ידיעת השפה המקצועית, וכן שינון המושגים המקצועיים הספציפיים לשימוש בקסטנייטות. המושגים נוצרו על ידי אנשים בעלי כישרון מוזיקלי טבעי, שהיו ללא השכלה מוזיקלית מוסמכת. סימני הצלילים נכתבו כפי שנשמעו. פירוט המושגים לנגינה בקסטנייטות:

1) הקשה באצבע מספר 3 (בשתי הידיים לסירוגין):

הקשה ביד הדומיננטית נקראת פי. (Pi)
הקשה ביד השנייה נקראת טה. (Ta)
מיקום ההקשה: ההקשה מתבצעת בחלק התחתון של הקסטנייטה באזור האמצעי של הקשת התחתונה של הקסטנייטה.

2) הקשה באצבעות מספר 3 בשתי הידיים בעת ובעונה אחת:

הקשה בשתי אצבעות יד ימין ושמאל נקראת פם. (Pam)
מיקום ההקשה: ההקשה מתבצעת בחלק התחתון של הקסטנייטה באזור האמצעי של הקשת התחתונה של הקסטנייטה.

3) הקשה באצבעות 4, 3, 2, 1. ביד הדומיננטית:

ההקשה מתבצעת באמצעות פעולת "גירוד" (Raspado) בין אצבע לאצבע.

"גירוד" איטי בכל האצבעות (ביד הדומיננטית) נקרא קאראטייה (Carretilla)
"גירוד" מהיר בכל האצבעות (ביד הדומיננטית) נקרא רריאה (Rrya)

לדוגמה: אצבע מספר 1 מקישה ולאחר מכן "מגרדת" את הקסטנייטה, ואצבע מספר 2 באה במקומה. מה שמתקבל הם שני צלילים רצופים, וכך הלאה בכל שאר האצבעות.

נגינת הרריאה מתבצעת בשילוב עם היד הלא דומיננטית, כאשר האצבע היחידה שמנגנת ביד זו היא אצבע מספר 3בלבד. בנגינת כל חמשת הצלילים (ביד הדומיננטית נשמעים ארבעה צלילים רצופים וביד השנייה נשמע צליל אחד) מתקבל רצף צלילי ארוך המורכב מחמישה צלילים רצופים המחוברים זה לזה - צלילים המזכירים קול דהירת סוסים. בשפת המוזיקה המקצועית רצף צלילים אלה נקרא "טריל" המקדים את הצליל. נגינת הרריאה דומה לפריטת הגיטרה, ראסגאר (Rasguear)^[9]. 4) מפגש בין שתי הקסטנייטות (ללא שימוש באצבעות):

שתי הקסטנייטות מקישות זו בזו נקרא צ'וקה (Choque) ובתרגום מספרדית: תאונה.

סיכום מקרא סימני ההקשה: פי (Pi), טה (Ta), פם (Pam), קאראטייה (Carretilla), רריאה (Rrya), טריל המקדים את הצליל וצ'וקה (Choque).

לסיכום, הליווי המוזיקלי בעזרת קסטנייטות מבוסס בדרך כלל על צירופים של צורות נגינה שונות, אשר מוסיפות לריקוד הפלמנקו עושר ריתמי, כאשר השימוש בהן מבוצע באופן עדין ואמנותי^[10].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קסטנייטות בוויקישיתוף

קסטנייטות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ The Millenary History Of The Castanets, Gran Gala Flamenco, ‏יולי 2022
^ Habib Hassan Touma, Indications of Arabian Musical Influence on the Iberian Peninsula from the 8th to the 13th Century on JSTOR, Revista de Musicología 10(1), Sociedad Española de Musicología (SEDEM), 1987, עמ' 137-150‏, JSTOR https://www.jstor.org/stable/20795088
^ מילוני זק, 50, 2000
^ Ehrenhard Skiera, Kastagnetten Schule- Method for Castanets, Apollo, 1988. (בגרמנית)
^ Cohen,1998 ,78
^ Carola Goya; Choreographer, Expert on Spanish Dance, Los Angeles Times, ‏מאי 1994
^ Cohen ,1998 ,315
^ Cerbino Flamenco, How to Play Castanets Part One - YouTube, YouTube, ‏מאי 2018
^ מילוני זק, 284, 2000
^ Maurice Esses, Dance and Instrumental Diferencias in Spain During the 17th and Early 18th Centuries: History and background, music and dance, Pendragon Press, 1992, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 0945193084.|ISBN 0945193084.]]

[1] The Millenary History Of The Castanets, Gran Gala Flamenco, ‏יולי 2022

[2] Habib Hassan Touma, Indications of Arabian Musical Influence on the Iberian Peninsula from the 8th to the 13th Century on JSTOR, Revista de Musicología 10(1), Sociedad Española de Musicología (SEDEM), 1987, עמ' 137-150‏, JSTOR https://www.jstor.org/stable/20795088

[3] מילוני זק, 50, 2000

[4] Ehrenhard Skiera, Kastagnetten Schule- Method for Castanets, Apollo, 1988. (בגרמנית)

[5] Cohen,1998 ,78

[6] Carola Goya; Choreographer, Expert on Spanish Dance, Los Angeles Times, ‏מאי 1994

[7] Cohen ,1998 ,315

[8] Cerbino Flamenco, How to Play Castanets Part One - YouTube, YouTube, ‏מאי 2018

[9] מילוני זק, 284, 2000

[10] Maurice Esses, Dance and Instrumental Diferencias in Spain During the 17th and Early 18th Centuries: History and background, music and dance, Pendragon Press, 1992, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 0945193084.|ISBN 0945193084.]]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]