קעילה הייתה עיר ממלכה כנענית, הנזכרת בתעודות מצריות קדומות, ולאחר מכן עיר בנחלת שבט יהודה, הנזכרת רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל.

נחלות שבטי ישראל

כיום העיר מזוהה עם תל קילא, השוכן כ-12 קילומטרים מצפון מזרח לבית גוברין בשפלת יהודה. קעילה המקראית זוהתה במקום זה כבר על ידי אוסביוס בראשית המאה ה-4.

העיר נזכרת כבר במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה, בצורה "קילתא". לאחר מכן, נזכרת בספר יהושע כאחת מערי השפלה בנחלת שבט יהודה, לצד העיר נציב (כיום - "ח'רבת בית נציב", הסמוכה לתל קילא)[1].

לפי ספר שמואל א', דוד המלך הושיע את העיר מהפלשתים, אך יושבי העיר היו כפויי טובה, והתכוונו להסגירו ביד שאול המלך:

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת-הַגֳּרָנוֹת. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר: הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-דָּוִד: לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-קְעִילָה. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים, וְאַף כִּי-נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל-מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאוֹל בַּה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר: קוּם רֵד קְעִילָה כִּי-אֲנִי נֹתֵן אֶת-פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג אֶת-מִקְנֵיהֶם, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה. וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ אֶל-דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ. וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי-בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת-כָּל-הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל-דָּוִד וְאֶל-אֲנָשָׁיו. וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה, וַיֹּאמֶר אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן: הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. וַיֹּאמֶר דָּוִד: ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי-מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל-קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ, הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד-נָא לְעַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר ה': יֵרֵד. וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת-אֲנָשַׁי בְּיַד-שָׁאוּל. וַיֹּאמֶר ה': יַסְגִּירוּ. וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ, וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי-נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת

.

בזמן שיבת ציון, הייתה קעילה בירת פלך[2].

בתקופת המשנה והתלמוד הייתה העיר ידועה בדבלים הייחודיות שלה, אשר כונו "דבלה קעילית"[3].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה