קץ ההיסטוריה והאדם האחרון

קץ ההיסטוריה והאדם האחרון (באנגלית: The End of History and the Last Man) הוא ספר מאת הפרופסור לכלכלה פוליטית פרנסיס פוקויאמה, שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1992. הבסיס לספר זה היה מאמר בשם 'קץ ההיסטוריה' שכתב פוקויאמה ב-1989. במאמר זה העלה את האפשרות כי נפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות, אידאולוגיות וצורות משטר, אלא, היא סימנה את קצה של היסטוריה זו, ואת המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית (מבחינת שוויון וכלכלת שוק חופשי) תשרור בכל מדינות העולם בלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר, וסכסוכים בין מדינות יהיו מוגבלים לכיסים נקודתיים מעטים.

קץ ההיסטוריה והאדם האחרון
The End of History and the Last Man

מידע כללי
מאת	פרנסיס פוקויאמה
שפת המקור	אנגלית
סוגה	עיון
נושא	אבולוציה חברתית ותרבותית, end of history
הוצאה
הוצאה	Free Press
תאריך הוצאה	1992
מספר עמודים	395
הוצאה בעברית
הוצאה	אור-עם
תאריך	1993
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001308620

משטרים דמוקרטיים ושאינם דמוקרטיים לאורך השנים (להגדלה - לחצו על התמונה)

הספר מציג תאוריה הפוכה מהתאוריה המוצגת בספר "התנגשות הציביליזציות", שם מוצגת תאוריה פסימית יותר אשר גורסת כי הקיטוב והקרע בין העמים בעולם רק גדל עם השנים.

הרעיונות המובאים בספר

בדרך לעולם הדמוקרטי ליברלי

על-פי פוקויאמה, מאז המהפכה הצרפתית, הוכח שוב ושוב שהמשטר האידיאלי למדינה הוא המשטר הדמוקרטי (הן מבחינה אתית, פוליטית וכלכלית). בשל כך, לדעת פוקויאמה, עם השנים מדינות רבות יותר ויותר יהפכו למדינות דמוקרטיות ליברליות, וזאת בשל כך שגם לדעתו אין חלופה מתאימה יותר.

בדרך לעולם אחיד ורגוע

לדעת פוקויאמה, הפילוג בעולם נוצר במידה רבה, בשל הקרע התרבותי. לדעתו, עם השנים התרבויות בעולם יתאחדו סביב התרבות מערבית, דמוקרטית עם כלכלת שוק חופשי. זאת בשל העובדה, שלדעתו, אין בעולם כיום תרבות שמסוגלת להוות חלופה מתאימה לתרבות המערבית.

הביקורת על הספר

כבר זמן קצר לאחר פרסום הספר, התברר שהתחזיות של פרנסיס פוקויאמה היו אופטימיות מדי, וסיום המלחמה הקרה לא הביאה לירידה בסכסוכים העולמיים.

בשנת 1993, ז'אק דרידה, שאצלו למד פוקויאמה בפריז, טען בספרו "רוחות הרפאים של מרקס" שפוקויאמה בילבל בין האידיאל של הדמוקרטיה הליברלית ובין הגשמתה בפועל.

בשנת 1996, פרסם סמואל הנטינגטון, פרופסור למדע המדינה מאוניברסיטת הרווארד, מאמר נגד בשם "התנגשות הציוויליזציות" שבו טען כי את מקומה של המלחמה הקרה יחליפו התנגשויות בין הציוויליזציה המערבית, האורתודוקסית, האיסלאמית, הסינית ואחרות, על פי הגדרתו.

בשנת 2002, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ומלחמת עיראק, כתב פוקויאמה:”קץ ההיסטוריה היה אמור להיות ניצחונם של הערכים והמוסדות של "המערב". אבל המתחים בין ארה"ב לאירופה, בסוגיות כמו המדיניות מול הטרור האיסלאמי והמתקפה על עיראק, הם ביטוי לקרע מהותי באידיאולוגיה המערבית”.

פוקויאמה ספג ביקורת בעת הופעתם של סכסוכים מדיניים במאה ה-21. על כך השיב פוקויאמה שהוא לא חזה כי המגמה הדמוקרטית תהיה "ליניארית" לחלוטין.

פוקויאמה המשיך לנתח יחסים בין-לאומיים בספרו משנת 2018, בו ניתח לתפיסתו את דעיכת מעמדה הבינלאומי של ארצות הברית והאיום שנשקף לדמוקרטיה הליברלית מצד תנועות לאומניות פופוליסטיות הנשענות על טיפוח תחושת הזהות הדתית, הגזענית, האתנית והלאומנית של חלקים שונים בחברה.

לפי פוקויאמה, כאשר כתב את התזה שלו הוא לא העריך לחלוטין את המושג "דעיכה פוליטית: הרעיון שברגע שהפכת לדמוקרטיה מודרנית, אתה יכול גם ללכת אחורה". זה נושא שהוא עסק בו בספרו, "Liberalism and Its Discontents". פוקויאמה בחן את הדרכים שבהן השמאל והימין פעלו כדי לערער את הליברליזם (הימין על ידי אימוץ עקרונות השוק החופשי, שהרחיבו את אי השוויון הכלכלי; השמאל על ידי מתן עדיפות לפוליטיקת זהויות על פני אוטונומיה אינדיבידואלית).

קישורים חיצוניים

• קץ ההיסטוריה והאדם האחרון, באתר OCLC (באנגלית)
• תוכן, מעין הקדמה והפרק הראשון של הספר באתר ההוצאה
• אלי אשד, קץ ההיסטוריה או קץ התאוריה?
• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "קץ ההיסטוריה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• "על מה אנחנו מדברים כשאנו מדברים על קץ ההיסטוריה?" פרק בפודקאסט 'עושים רוח'
• יאיר אטינגר, פוקויאמה: המאבק בטרור אינו מאבק בין תרבויות, באתר הארץ, 16 במרץ 2004
• Francis Fukuyama: We could be facing the end of “the end of history”