קרב הליארטוס
קרב הליארטוס (ביוונית: Αλιάρτου) היה קרב שהתרחש בשנת 395 לפנה"ס במהלך המלחמה הקורינתית. הקרב התרחש בעיר הליארטוס שבבויאוטיה, בין כוח ספרטני לכוח בויאוטי, והיה הקרב הראשון במהלך המלחמה. הקרב הסתיים בניצחון בויאוטי ובמותו של המפקד הספרטני ליסנדרוס.
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הקורינתית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 395 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הליארטוס, בויאוטיה, יוון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
38°22′45″N 23°05′16″E / 38.3792°N 23.0878°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בויאוטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
רקע
עריכהבשנת 404 לפנה"ס הסתיימה המלחמה הפלופונסית בניצחון הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה. סיום המלחמה, החל ביוון את התקופה המכונה "ההגמוניה הספרטנית". עד מהרה הסתכסכה ספרטה עם בעלות בריתה לשעבר, וסכסוכים אלו החריפו במהלך מסעו של אגסילאוס השני מלך ספרטה לפרס בשנת 398 לפנה"ס. הפרסים, שלא הצליחו לבלום את הפלישה הספרטנית, שיגרו את טימוקרטס מרודוס כדי שיעבור בין ערי יוון וידרבן אותם לצאת למלחמה בספרטה. ואכן, אתונה, תבאי, קורינתוס, וארגוס, החלו לנקוט במדיניות אנטי-ספרטנית, ותבאי אף הגדילה לעשות וגררה את ספרטה להכריז עליה מלחמה על ידי כך שהתערבה בסכסוך בין לוקריס ופוקיס. כך נפתחה המלחמה הקורינתית, ועד מהרה הצטרפה אתונה להכרזת המלחמה על ספרטה.
הקרב
עריכההספרטנים הכינו תוכנית לכיבוש בויאוטיה, והחליטו לכבוש ראשית כל את העיר הליארטוס. הצבא הספרטני נע בשני ראשים מהפלופונסוס, ראש אחד בפיקודו של המצביא המהולל ליסנדרוס (גיבור קרב אייגוספוטמוי) היה אמור לנוע דרך פוקיס, בעוד ראש שני בפיקודו של המלך פאוסניאס היה אמור לנוע סביב הר קיתיירון.[1] שני הצדדים היו אמורים להיפגש בהליארטוס בתאריך שנקבע מראש.[2] ליסנדרוס, שהכוחות הפוקיים הצטרפו אליו, נע מהר יותר מפאוסניאס, שהתעכב כמה ימים בעמדת המוצא.[3] ליסנדרוס חדר אל בויאוטיה ושכנע את העיר אורכומנוס למרוד בליגה הבויאוטית. הצבא האורכומוני הצטרף אל ליסנדרוס ובזז את העיר ליבאדיאה מדרום לאורכומנוס. במקביל, פאוסניאס כבש את פלטאיה. על פי פלוטרכוס, ליסנדרוס שיגר איגרת אל פאוסניאס לחבור אליו במהירות האפשרית כדי שיצאו שניהם להתקפה המשותפת על הליארטוס. השליח של ליסנדרוס נפל בשבי התבנים, שמיהרו להניע כוח גדול אל הליארטוס בעוד את חיל המצב שבעירם תגברו בכוח אתונאי. באישון ליל הכניסו התבנים בחשאי את צבאם להליארטוס, ולמחרת, משראה לינדרוס שפאוסניאס לא מגיע החליט לצאת להתקפה בלעדיו.[1]
ליסנדרוס נע עם חייליו בטור עורפי לכיוון חומות העיר. על פי קסנופון הוא ניסה להסית את ההליארטים למרוד בתבנים, ולשחזר בכך את הצלחתו באורכומנוס, אולם התבנים שבתוך העיר מנעו מההליארטים לעשות זאת.[4] לאחר מכן פתח ליסנדרוס בהתקפה על החומות, והתבנים מיהרו לפתוח במתקפת נגד שכללה פרשים. התנפלותם הפתיעה את ליסנדרוס, שלא הספיק לערוך את חייליו במגננה, והתבנים נחלו ניצחון והרגו את ליסנדרוס. כשראו הספרטנים שליסנדרוס מת, פתחו בנסיגה.[5] גרסת פלוטרכוס שונה מעט. על פי פלוטרכוס, ליסנדרוס התקרב אל העיר, והתבנים המתינו עד שהגיע קרוב מאוד לחומות העיר, ואז בהפתעה פתחו את השערים והרגו אותו[6] ומעטים מחייליו. השאר פתחו במנוסת בהלה.[1] כך או כך, שני המקורות מסכימים שלאחר הקרב פתחו התבנים במרדף אכזרי. המרדף נגרר רחוק משדה הקרב המקורי, והספרטנים נסוגו אל ראש הר ובכך שללו את יתרונם של ההופליטים הכבדים והפרשים של התבנים. הם גלגלו אבנים על רודפיהם והתבנים נאלצו לוותר על המרדף.[7]
תוצאות
עריכהפלוטרכוס כותב שהספרטנים איבדו 1,000 איש, והתבנים איבדו 300 אנשים.[1] הוא כותב שהתבנים בזו לאלו שנהרגו במהלך המרדף מאחר ש"בהשתדלותם לזכות עצמם בעיני בני עירם, לא חסו על גופם במרדפם ואבדו מהעולם".[1] קסנופון כותב שהתבנים איבדו רק 200 איש.[7] שאר הצבא של ליסנדרוס התפזר, ובני הברית שלא הגיעו מספרטה חזרו לעריהם. המורל בקרב התבנים עלה, אולם אז הופיע פאוסניאס עם צבאו והתבנים מצאו עצמם שוב בסכנה.[8] למזלם, אז הגיעו התגבורות מאתונה בפיקודו של תרסיבולוס, ויחסי הכוחות היו כעת שווים.[9] פאוסניאס הבין שלא יוכל לנצח, וקיווה לפחות לקבור בכבוד את גופות הספרטנים שנהרגו בקרב, ובמיוחד את גופתו של ליסנדרוס, שהפך את ספרטה לשליטת יוון. פאוסניאס קיווה להגיע להסכם עם התבנים והאתונאים, אולם חלק מיועציו התרעמו על כך, ויעצו לו "להיאבק על גווייתו [של ליסנדרוס] עם נשק ביד. ואם ינצחו - יקברוהו, ואם ינוצחו - מן הכבוד הוא לנוח כאן יחד עם המצביא".[10] פאוסניאס הבין שלא ניתן לנצח את הכוח התבני-אתונאי המשולב, וידע שגם אם ינצח הסיכוי לגאול את גופתו של ליסנדרוס הוא נמוך כיוון שכאמור לעיל, הוא מת ממש סמוך לחומות.[11] התבנים הסכימו להחזיר את הגופות רק בתמורה לנסיגה מלאה של הספרטנים מארצם. פאוסניאס הסכים, והתבנים עקבו אחריו לאורך כל הדרך, ובכל פעם שחייל ספרטני סטה בטעות מהדרך הראשית והעז לדרוך בשדה כלשהו, הכוהו נמרצות והחזירו אותו לדרך. פאוסניאס קבר את ליסנדרוס בכבוד, מיד כשיצא אחרון חייליו מבויאוטיה.[12]
כאשר פאוסיאס חזר לספרטה, הוא הועמד למשפט, ראשית כל על כך שלא הזדרז להגיע ולמנוע את התבוסה, ושנית על כך שעשה הסכם משפיל עם התבנים, תחת להיאבק בכבוד על גופתו של ליסנדרוס. כמו כן הועלו נגדו האשמות ישנות עוד מימי פיקודו על הכוח הספרטני שהשתתף במלחמת האזרחים באתונה.[13] פאוסניאס ידע שהוא עתיד לשלם בחייו, ועל כן נמלט לטגאה ומצא חסות במיקדשה של אתנה. הוא מת מוות טבעי.[10]
לקריאה נוספת
עריכה- פלוטארכוס, חיי אישים - אנשי יוון, תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א.
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984. עמ' 430-431. (הספר בקטלוג ULI)
- Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918-1921. Digitized copy in: Perseus
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 28.
- ^ עמית, עמ' 430.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 17.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 18.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 19.
- ^ פלוטרכוס מייחס את הריגת ליסנדרוס לניאוכורוס איש הליארטוס.
- ^ 1 2 קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 20.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 21.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 22.
- ^ 1 2 פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 29.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 23.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 24.
- ^ קסנופון, "הלינקה", ספר שלישי, 5, 25.