בויוטיה

בויוטיה (ביוונית: Βοιωτία, בהגייה מודרנית: בֿיוטיה) היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. בויוטיה שייכת למחוז מרכז יוון, וממוקמת במרכז יוון התיכונה, בין אטיקה במזרח, מפרץ קורינתוס בדרום, פוקיס במערב, ואוויה, מפרץ אוויה ופתיאוטיס בצפון.

בויוטיה (יחידה אזורית)
Περιφερειακή ενότητα
Βοιωτία

הר הליקון, מהרי בויוטיה.
הר הליקון, מהרי בויוטיה.
מדינה
מחוז	מרכז יוון
חבל ארץ	יוון התיכונה
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית	1. ליבאדיה 2. אלירתוס 3. דיסטומו־ארצ'ובה־אנטיקירה 4. תבאי 5. אורכומנוס 6. טאנאגרה
בירת היחידה האזורית	ליבאדיה
שטח	3,211 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ ביחידה האזורית	109,293 (2021)
‑ צפיפות	37 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	38°26′N 22°53′E
אזור זמן	UTC+2
http://www.viotia.com.gr
מפת מיקום מפה מפורטת מיקומה של בויוטיה (מסומנת באדום) ביוון החלוקה המנהלית של בויוטיה לרשויות מוניציפליות tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

שטחה הכולל של בויוטיה המודרנית עומד על 3,211 קמ"ר, ונכון לשנת 2011, אוכלוסייתה מונה 117,920 נפשות. יותר ממחצית האוכלוסייה מתגוררת בתחומי הרשויות המוניציפליות של תבאי, העיר הגדולה בבויוטיה, ושל ליבאדיה, בירתה המנהלית. מקור השם בויוטיה הוא ככל הנראה משמם של הבויוטים,^{[דרוש מקור]} בני שבט יווני ממקור תסאלי, שפלשו לארץ זאת בסוף האלף ה־2 לפנה"ס. הללו התיישבו בדרום בויוטיה והקימו את תבאי, שהפכה לעיר הראשונה במעלה באזור. המאבק המתמיד בין תבאי לבין שאר הערים הקטנות בבויוטיה, שניסו לשמור על עצמאותן, היה אחד מהמאפיינים הבולטים בהיסטוריה העתיקה של האזור.

אף על פי שבויוטיה מעולם לא התפתחה כמעצמה ימית או מסחרית, עקב חוסר בנמלים טבעיים נוחים, היה לה תפקיד בעל משמעות ניכרת בהיסטוריה של יוון העתיקה בעת העתיקה. מיקומה הגאוגרפי במרכזה של יוון גרם לכך שהיא שימשה ארץ מעבר לצבאות שונים, ושדה לקרבות חשובים כגון קרב פלטאיה, קרב לאוקטרה, וקרב כירונאה.

בין ילידי האזור ניתן למנות את המשוררים פינדארוס והסיודוס, המצביאים אפמינונדס ופלופידס, ואיש הרוח והסופר פלוטרכוס.

היסטוריה

גבולות היסטוריים וערים מרכזיות

בויוטיה שכנה במרכזה של יוון העתיקה, וגבלה בצפון בלוקריס, בצפון מזרח במפרץ האֵוּבּוֹיאי, בדרום באתיקה ומגריס בדרום מערב במפרץ קורינתוס, ובמערב בפוקיס. אגם קופאיס (Κωπαΐς) חילק, לפני שיובש, את בויוטיה לשני אזורים: הקטן ביותר בצפון, שהעיר הראשית בו הייתה אורכומונוס, והגדול יותר בדרום, שנשלט על ידי תבאי.

לבויוטיה הייתה חשיבות פוליטית גדולה בשל מיקומה המרכזי בין מדיניות יוון העתיקה, בשל גבולותיה החזקים מבחינה אסטרטגית, ובשל התקשורת הקלה בין חלקיה הפנימיים. מצד שני, מחסור במעגנים טובים עיכב את התפתחותה הימית של בויוטיה.

העיר המרכזית והחשובה ביותר במהלך ההיסטוריה של בויוטיה הייתה, כאמור, תבאי. מיקומה המרכזי וכוחה הצבאי הפכו אותה לבעלת ההגמוניה באזור. עיירות גדולות אחרות היו אורכומנוס, עיר בעלת מסחר מפותח שחשיבותה אושרה על ידי שרידיה הארכאולוגים (הידועים בשם "בית האוצר של מיניאס"), פלטאיה ותספיאי. התבאים רצו לספח עיירות אלו לכדי ישות מדינית אחת כמו במקרה של אתונה ואטיקה, אך שאר הערים הצליחו להתנגד למדיניות זו והתירו רק את קיומה של פדרציה רופפת, הליגה הבויוטית, שהייתה בעיקר בעלת אופי דתי.

התיישבות קדומה

קיימות עדויות ארכאולוגיות להתיישבות באזור בתקופות הפלאוליתית והמזוליתית, וכן יש ממצאים רבים המעידים על התיישבות נאוליתית צפופה.^{[דרוש מקור]} נראה שהבויוטים הגיעו לאזור מכיוון תסאליה, לפני התרחשותה של הפלישה הדורית. חוץ מהמינואים, האוכלוסייה המקומית נטמעה במהירות במהגרים החדשים ובויוטיה הפכה לבעלת אוכלוסייה הומוגנית.

תוקידידס, היסטוריון יווני בן המאה ה־4 לפנה"ס, כתב בחיבורו "תולדות המלחמה הפלופונסית", שהאזור נקרא במקור קדמאיס, ושהבויוטים הגיעו לשם 60 שנה לאחר מלחמת טרויה. לעומת זאת הומרוס מזכיר בחיבורו על המלחמה, האיליאדה, 50 ספינות המזוהות כבויוטיות. במיתולוגיה היוונית תפס קדמוס הפיניקי, מייסד תבאי מקום משמעותי בתולדות בויוטיה, ועלילותיו מיוחסות לדור שלפני מלחמת טרויה. היגינוס ציין שבויוטיה נקראה על שם הפר אחריו קדמוס עקב במצוות האורקל, שבמקום בו נח הפר נוסדה תבאי.

פאוסניאס כתב שהראשונים לכבוש את ארץ תבאי (היא בויוטיה) היו האקטנים בהנהגת אוגיגס , שמשמו נגזר כינוי לאותה ארץ. הם נספו כולם במגפה, ואחריהם התיישבו שם ההיאנטים והאאונים , שלדעת המחבר היו מקומיים מבויוטיה ולא זרים. כשצבא פיניקי הגיעה לאותה ארץ בראשות קדמוס, שבטים אלה הובסו – ההיאנטים ברחו מהארץ (להיאמפוליס ) כשירד הלילה, והאאונים התחננו לרחמים, והורשו להישאר ולהתאחד עם הפיניקים. האאונים המשיכו לחיות בקהילות כפריות כמו קודם, אך קדמוס בנה עיר, שאף עד ימי המחבר נקראת קדמיה. העיר גדלה, וקדמיה הפכה לאקרופוליס של העיר התחתית תבאי.

.האקלים בבויוטיה הוא יבשתי וקשה מהאקלים השורר באטיקה, וייתכן שתנאים אלו סייעו במידה מסוימת לקטלוג האדם הבויוטי ככבד תנועה ומחשבה, שהתפתחותו הרוחנית פחותה מזו של האתונאים. הללו ראו בבויוטים מטומטמים, והם שמשו רבות כמטרה ללעגם.^{[דרוש מקור]}

בויוטיה במאות ה־6–5 לפנה"ס

בויוטיה כמעט שאינה מופיעה בהיסטוריה הכתובה לפני סוף המאה ה־6 לפנה"ס. לפני תקופה זו, אנשי בויוטיה היו ידועים בעיקר כמייצרי סוג של כלים גאומטריים, הדומים לכלי הדיפיילון של אתונה ^{[דרוש מקור]}

אף על פי שהבויוטים, בניגוד לארקדים, פעלו בדרך כלל כגוף אחד כנגד איומים חיצוניים, המאבק הפנימי ביניהם עיכב את התפתחותם. בסביבות 519 לפנה"ס, התנגדותה של פלאטיה למדיניות הפדרטיבית של תבאי, הובילה למעורבות אתונאית לטובת הראשונה. תהליך זה חזר על עצמו ב־507 לפנה"ס.

בזמן הפלישה הפרסית ליון (480 לפנה"ס) צידדה תבאי בפולשים. כתוצאה מכך נלקח ממנה מעמד ראשות הליגה הבויוטית לזמן מה, אך ב־457 לפנה"ס החזירו הספרטנים לתבאי את מעמדה כנגד התוקפנות האתונאית אחרי קרב טאנאגרה. אתונה הגיבה בהתקדמות צבאית פתאומית לתוך בויוטיה ואחרי הניצחון בקרב אוֹינוֹפֻטה כבשה את כל האזור חוץ מתבאי.

האתונאים שלטו בבויוטיה למשך 10 שנים. ב־447 לפנה"ס הבויוטים מרדו, ולאחר ניצחון בקרב קורונאה זכו מחדש בעצמאותם. במלחמה הפלופונסית הבויוטים נלחמו בחירוף נפש נגד אתונה ולצידה של ספרטה. הישגם המובהק ביותר במלחמה היה הניצחון על כוחות אתונאיים בקרב דליון, ב־424 לפנה"ס.

המבנה הפוליטי של בויוטיה

מכתביו של היסטוריון אלמוני, שקטעים מספרו נכתבו על גבי פפירוס ונמצאו ליד העיר המצרית אוקסירינכוס (יש הגורסים שמדובר בתאופומפוס)^{[דרוש מקור]}, ידוע שבסוף המאה ה־5 לפנה"ס כללה הליגה הבויוטית 11 קבוצות של ערים עצמאיות ועיירות מצורפות שכל אחת מהן שלחה לליגה את הבויוטארכוס, או – השר לענייני צבא ומדיניות חוץ (בין 7 ל־12), 60 נציגים למועצה הפדרלית בתבאי, וסיפקה 1000 חיילים ו־100 סוסים לצבא הפדרלי. כמשקל נגד לכוחה של המועצה הפדרלית היו בכל אחת מהערים מועצות מקומיות, שכל השאלות החשובות בעיצוב המדיניות היו נשלחות אליהן לאישור. מועצות מקומיות אלה, שבהם ישבו רק בני המעמדות העליונים, היו מחולקות ל־4 חלקים, בדומה למועצה האתונאית.

בויוטיה במאה ה–4 לפנה"ס

גביע בויוטי מעוטר בציפורים, 560-540 לפנה"ס לערך

לאחר סיומה של המלחמה הפלופונסית ב־404 לפנה"ס, התקררו היחסים בין ספרטה ובויוטיה, ובויוטיה לקחה חלק חשוב במלחמת הליגה הקורינתית נגד ספרטה, במיוחד בהליארטוס ובקרב קורונאה (395-394 לפנה"ס). ניצחונה של ספרטה במלחמה הביא לירידה במעמד האזור, והתקפה ספרטנית על תבאי ב־382 לפנה"ס הביאה להידרדרות נוספת. ב־378 לפנה"ס הקימה תבאי מחדש את הליגה הבויוטית, מה שהוביל לשליטה ממושכת שלה באזור. צבא בויוטי בפקודו של המצביא התבאי אפמינונדס ניצח את ספרטה בקרב לאוקטרה ב־371 לפנה"ס. בויוטיה זכתה להצלחות צבאיות גם מול פוקיס, בשנים 356-346 לפנה"ס.

בהתמודדות מול פיליפוס מלך מוקדון הלכו ערי בויוטיה בעקבות תבאי, ולאחר שבתחילה כרתו עמו ברית, הצטרפו לאתונה נגדו. בקרב כירונאה ב־338 לפנה"ס הצטיין שוב חייל הרגלים הבויוטי, אך בעקבות ניצחונו הגדול של פיליפ בקרב זה, הפכה הארץ לזירת מלחמות בין מלכים ובריתות־ערים, ולא חזרה עוד לשׂגשׂג כבראשונה. ב־335 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את תבאי והרסהּ, עקב מרידה, אך שיקם את אורכומנוס ופלטאיה. נראה שהרס תבאי חיסל את השאיפות הפוליטיות של הבויוטים, והם לא ניסו ליזום עוד מדיניות עצמאית ונצמדו לכוחות מגנים חזקים יותר. ב־316 לפנה"ס נבנתה תבאי מחדש על ידי קסנדרוס והפכה שוב לחלק מהליגה הבויוטית שהוקמה מחדש לאחר 338 לפנה"ס, אך לא הגיעה שוב למעמדה הקודם.

בויוטיה בתקופה הרומית

במאה השנייה והשלישית לפנה"ס, סכסוכים עם הרפובליקה הרומית הובילו להתפוררותה של הליגה הבויוטית, ולאחר שנת 146 לפנה"ס, עם הכיבוש הסופי של יוון על ידי הרומאים, היא חדלה להוות כוח מדיני. השלטון הרומי לא היטיב עם בויוטיה, ובתקופתו של אוגוסטוס, היא חרבה באופן ניכר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בויוטיה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בויוטיה