קרב קולד הרבור

קרב קולד הרבור (אנגלית: Battle of Cold Harbor מילולית: קרב הנהר הקר) היה קרב שהתחולל במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית ליד Mechanicsville שבמדינת וירג'יניה בארצות הברית מ-31 במאי עד 12 ביוני 1864, כאשר הקרבות המשמעותיים ביותר התרחשו ב-3 ביוני. זה היה אחד הקרבות האחרונים תחת פיקודו של גנרל יוליסס ס. גרנט הוא גם זכור כאחד הקרבות העקובים מדם ביותר בהיסטוריה האמריקאית. קרב חד צדדי זה עלה בחיי אלפי חיילי צבא האיחוד שנהרגו ונפצעו בהתקפה חזיתית על עמדות המבוצרות של צבא הקונפדרציה תחת פיקודו של גנרל רוברט אי לי הקרב הסתיים בתבוסת האיחוד. על אירוע זה כתב גרנט בזיכרונותיו: "תמיד הצטערתי על כך שההסתערות האחרונה על קולד הארבור בוצעה. הייתי אומר אותו דבר על המתקפה ב-22 במאי 1863 בויקסבורג. בקולד הארבור לא הושג יתרון כדי להצדיק את האבידות שנגרמו".

קרב קולד הרבור

תאריכים	31 במאי 1864 – 12 ביוני 1864 (13 ימים)
מקום	מחוז הנובר
קואורדינטות	37°35′24″N 77°17′06″W

רקע

מערכת אוברלנד (Overland Campaign) הידוע גם בשם "מסע השטח של גרנט" ו הייתה סדרה של קרבות שנערכו במדינת ווירג'יניה במהלך מאי ויוני 1864, לקראת סוף מלחמת האזרחים האמריקאית. מפקד צבא האיחוד גנרל יוליסס גרנט, ניהל את פעולות ארמיית הפוטומק בפיקודו של הגנרל ג'ורג' מיד וכוחות אחרים נגד הגנרל הקונפדרציה רוברט אי. לי מפקד הארמייה של צפון וירג'יניה (Army of Northern Virginia) אף על פי שצבא הצפון ספג הפסדים קשים ואבידות כבדות במהלך המערכה, היה זה, בסיכום, ניצחון אסטרטגי של האיחוד. היא גרמה לצבאו של לי הפסדים גבוהים יותר באופן יחסי ותמרנה אותו למצור בריצ'מונד ופטרבורג, וירג'יניה, תוך קצת יותר משמונה שבועות. . המערכה החלה בהקזת הדמים במהלך קרב השממה (Battle of the Wilderness), שבמהלכו שום צד לא יכול היה לתבוע ניצחון, אך סימן את השלב הראשון במתקפה הגדולה של האיחוד לעבר ריצ'מונד, באביב 1864. גרנט היה מודע להפרש אדיר בכמות החיילים של הצבאות לטובת האיחוד ולכן לא נסוג, בשונה מקודמיו, גם במרחצי דמים כואבים לשני הצדדים. לאחר יומיים של לחימה בשממה, שני הצבאות היו באותו המקום בו שהו בתחילת הקרב. צבא האיחוד ספג יותר מ-17,500 הרוגים במשך 48 שעות, אלפים יותר משיעור המתים של חיילי הקונפדרציה. גרנט סירב להורות על נסיגה, לאחר שהבטיח לנשיא אברהם לינקולן כי ללא קשר לתוצאה, הוא לא יעצור את התקדמות צבא האיחוד.

בלילה של 7 במאי, שעות לאחר סיום הלחימה בשממה, החל גרנט להזיז את צבאו קדימה כדי לחדש את התקדמותו. הוא כיוון להוליך את כוחותיו על פרשת הדרכים בספוטסילבניה ולחתוך בין צבאו של לי לריצ'מונד. לי צפה את המהלך הזה והגיב במהירות. לאחר השגת מודיעין מהפרשים ב-8 במאי, לי הורה לחייליו לחפור קו ביצורי שדה באורך של כ-6 ק"מ מצפון לספוטסילבניה. קרב לספוטסילבניה (Battle of Spotsylvania Court House) שכלל התקפות מצח על ביצורים של האיחוד הסתיים ללא הכרעה. במהלך הקרב על נהר אנה הצפוני (Battle of North Anna) הצליח צפא הצפון להשיג הבקעה אך לא הכרעה. בנקודה זאת רוב צפון וירג'יניה נכבשה כבר בידי צבא האיחוד. לאחר יומיים של לחימה ללא תוצאה חד משמעית בין 28 במאי ל-30 במאי בנחל טוטופוטומוי, לי וגרנט הורו לכוחותיהם לנוע לכיוון קולד הארבור מדרום-מזרח. הדרכים הבוקעות בצומת קריטית זאת הובילו לריצ'מונד ולמקורות אספקה של הקונפדרציה אך היו גם מקושרות לדרכי האספקה של האיחוד. פרשי האיחוד בפיקודו של פיליפ שרידן הונחו להשתלט במהרה על פרשת הדרכים האסטרטגית.

שדה הקרב

הקרב נערך במרכז וירג'יניה, במה שהוא כיום מכניקסוויל, על אותה קרקע כמו קרב גיינס'ס מיל (Battle of Gaines' Mill) במהלך קרבות שבעת הימים בשנת 1862. כמה מקורות מתייחסים לקרב ב-1862 כקרב קולד הרבור הראשון, ו-1864 קרב כמו הקרב השני של קולד הארבור. חיילי האיחוד הופתעו והזדעזעו לגלות שרידי גופות מהקרב הראשון תוך כדי התבצרות.

קולד הרבור לא הייתה עיר נמל, למרות המשתמע מהשם. קרב קולד הרבור נקרא על שם שני פונדקי דרכים בשם "קולד הרבור" (הנמל הקר) אשר סיפקו מחסה (נמל) להולכים בדרך, אבל לא ארוחות חמות. אולד קולד הארבור ניצב שני קילומטרים מזרחית לגינס'ס מיל, וקולד הרבור החדש קילומטר מדרום מזרח. שניהם היו כ-10 מייל (16 ק"מ) צפונית-מזרחית לריצ'מונד, בירת הקונפדרציה.

מהלך הקרב

איור של קרבות ה 3 ביוני בקולד הרבור.

קרבות 3 ביוני קולד הרבור

הלחימה בקולד הרבור איור מהקווים האחוריים, ברקע הלחימה משתוללת וממנה חוזרים חיילים פצועים ושורות של שבויים

לצבא הצפון היו 109,000 חיילים איש ולצבא הקונפדרציה כ 59,000 חיילים, בדומה לאלו שנפרסו בקרב בשממה שני הצבאות, שסבלו מאבידות כבדות מאוד במהלך המערכה הממושכת, בנו מחדש את כוחם והגיעו לעימות כשהמפקדים נחושים שלא לסגת מעמדותיהם.

ב-31 במאי, שלח גרנט את הפרשים של שרידן קדימה כדי להשתלט על הכפר קולד הארבור. בהגיעם ליעדם, נאלצו הפרשים הצפוניים להיכנס ללחימה עיקשת עם כוח פרשים של צבא הקונפדרציה מתוגבר בחיל רגלים. לאחר עימות קצר נסוגו חיילי הקונפדרציה לאחור ותפסו עמדה מדרום-מערב לכפר. למחרת, חיילי צבא האיחוד עמדו מול מתקפת נגד מאורגנת בצורה גרועה, חיל הפרשים של שרידן החזיק מעמד עד הגעתו של חלוץ החלוץ של צבאו של גרנט שהבריח את התוקפים, מבלי להשיג יתרון מכריע. לבסוף, בלילה של 1 ביוני עמדו שני הצבאות זה מול זה במבנים המוכנים לקרב.

לאחר ההתכתשויות ב-31 במאי וב-1 ביוני, גרנט תכנן את התקיפה לעלות השחר ב-2 ביוני, מתוך אמונה שאנשיו של לי לא היו במצב להילחם. מאידך גם חיילי האיחוד היו רחוקים מלהיות מוכנים ומוטיבציה להילחם, במיוחד אנשיו של וינפילד סקוט הנקוק, שהגיעו באיחור והיו מותשים לאחר צעדת לילה קשה. ההסתערות נדחתה ל-3 ביוני. במהלך תקופה זו, חייליו של לי הספיקו לחזק את עמדותיהם ולקבל תגבורת. למרבה הפלא, למרות שקיבלו פקודות - ויום נוסף - להתכונן לפני ההתקפה מפקדי צבא האיחוד לא ביצעו כמעט שום סיור של חזית שבעת הקילומטרים כתוצאה מכך, החיילים שלהם הסתערו כעיוורים. כאשר קיבלו את פקודותיהם מוקדם בבוקר ה-3 ביוני, החיילים כתבו את שמותיהם וכתובותיהם על פיסות נייר, והצמידו את הפתקים לחלק הפנימי של חולצותיהם, כדי שניתן יהיה לזהות את גופותיהם לקבורה. crossroads-at-cold-harbor

מתחילת ההסתערות פגעה אש ארטילרית וחי"ר כבדה בחיילי האיחוד בקווי החזית וגרמה לאבדות כבדות. חיילי הקונפדרציה לחמו מתוך מערכת הגנה מורכבת ממספר טבעות ביצורים שנבנו בצורת זיגז ונבנו באופן שחיפו אחד על השני באש תוך הגנה על האגפים. למרות מערכת ההגנה הזו, כמה גדודים של הקורפוס השני של הנקוק הצליחו לחדור לחלק הדרומי של רשת ההגנה לפני נהדפו על ידי המגינים. במהלך השעה המכרעת הראשונה של המתקפה העיקרית, התותחים הדרומיים ירו מטח אחר מטח של ירי לעבר חיילי האיחוד שהתקדמו כברווזים במטווח. הם הסתערו בגלים ומתו בשורות, לא פחות מ-7,000 חיילי האיחוד נפלו באותה שעה נוראה, רובם ב-10 הדקות הראשונות. השדה היה זרוע עד מהרה בהרוגים ופצועים. אחד מחיילי האיחוד כתב לאחר המלחמה: "נראה היה כאילו מדובר ברצח, לא במלחמה, או במקרה הטוב נעשתה טעות חמורה מאוד". לאורך כל החזית, מתקפת האיחוד הייתה אסון. בתום המתקפה חיילי האיחוד התחפרו בעמדותיהם ועד 12 ביוני, לא הייתה עוד תקיפה של האיחוד. אולם גם במצב הסטאטי בו בהיו הכוחות לא פסקה הלחימה והפכה למלחמת חפירות שבה האבדות היו גבוהות מאוד, שכן הקווים היו קרובים מאוד במקומות מסוימים וארטילריה משני הצדדים הפגיזה את העמדות האויב כמעט ללא הפסקה. במידה מסוימת ניתן לומר כי קרב קולד הרבור חזה את מה שחיילים אירופאים יעברו במהלך מלחמת העולם הראשונה. רשת השוחות סיבכה את משימת התוקפים שספגו אבדות נוראיות והחיילים היו בטראומה מהלחימה האכזרית ומהיקף ההרג.

יומיים לאחר ההתקפה הקטלנית גרנט כתב ללי וביקש הפסקת אש, כדי ששני הצדדים יוכלו להחזיר את נפגעיהם; לי השיב שאין לונפגעים ב-7 ביוני תיקן גרנט את בקשתו, וביקש לאפשר לו לאסוף את הפצועים שלו; לי נענה והעניק הפוגה של שעתיים. בשלב זה, נספו רוב הפצועים שלא זחלו או נישאו בחזרה אל הקווים של צבא האיחוד. לאחר ששכבו על שדה הקרב במשך ארבעה ימים תחת שמש.

ב-12 ביוני צבא הפוטומק של האיחוד נסוג וניתק מגע כדי לצעוד לדרום מזרח כדי לחצות את נהר ג'יימס ולאיים על פטרסבורג, צומת רכבת חיוני מדרום לריצ'מונד.

לאחר הקרב

קברנים עוסקים באיסוף שרידים של חיילים מקרב קולד הרבור. צילום מאוסף ספריית הקונגרס

בעקבות הקרב התפרסמו כתבות בעיתונות האמריקאית שבהן כונה גנרל גרנט "הקצב" עדות לעלייה ברגשות האנטי-מלחמתים במדינות הצפון. הקרב ותוצאותיו סנוספו לשורת קרבות עקובי דם במערכה אילצו את גרנט לתכנן תוכנית חדשה כדי לגרום לצבא האיחוד לסגת מעמדותיו הקרב על קולד הארבור נרשפ בדפי ההיסטוריה כתבוסה הנוראה ביותר של גרנט, צבא האיחוד, בניסיון התקיפה חסרת התוחלת, איבד 10,000 עד 13,000 איש במשך שנים עשר ימים. הקרב הביא את מספר הרוגי האיחוד מאז תחילת מאי ליותר מ-52,000, בעוד צבא הדרום סבל כ 4000 הרוגים בקרב ו 33,000 מאז תחילת המערכה. שוב, גרנט לא הצליח לכפות הכרעה במערכה ולא הצליח להדוף את יריביו אל כוון לב דרום ארצות הברית ובירת הקונפדרציה. עבור גנרל לי, זה היה ניצחון משמעותי. הוא הראה לגנרל גרנט ומפקדי צבא האיחוד שאנשיו עדיין מוכנים להילחם על כל שעל אך הוא איבד את היוזמה ונאלץ להקדיש את תשומת לבו להגנה על ריצ'מונד ופטרסבורג. עם זאת בסיכומו של דבר היוזמה נותרה בידי גנרל גרנט וצבא הצפון. קרב קולד הרבור היה הניצחון האחרון בו זכה צבאו של לי וסימן את תחילת הסוף של ההתנגדות הצבאית של הקונפדרציה ואת הדרך לתבוסה צבאית. אף על פי שתושבי הדרום הבינו שמצבם נואש, הם קיוו שלהתנגדות העיקשת (והעקובה מדם) של לי יהיו השלכות פוליטיות בכך שתגרום לאברהם לינקולן להפסיד בבחירות לנשיאות ב-1864 למועמד ידידותי יותר לשלום. ההשתלטות על אטלנטה בספטמבר הבהירה כי לתקוות אלו אין בסיס.

שימור שדה הקרב

בשנת 2008, קרן מלחמת האזרחים (חטיבה של ה-American Battlefield Trust) הוסיפה את שדה הקרב של קולד הרבור ברשימת עשרת שדות הקרב בסכנת הכחדה. הפיתוח המואץ באזור ריצ'מונד הותיר 300 דונם ממה שהיה פעם לפחות שדה קרב של 7,500 דונם מאז ההכרזה על השימור נוסף חלק משדה הקרב לפארק שדה הקרב הלאומי של ריצ'מונד. מחוז האנובר מחזיק גם בפארק קטן בשטח של 50 דונם הקרן ושותפיה רכשו ושמרו 280 דונם משדה הקרב עד תחילת 2024.

לקריאה נוספת

• Edward H. Bonekemper, III Ulysses S. Grant: A Victor, Not a Butcher: The Military Genius of the Man Who Won the Civil War Regnery Publishing, 2010 ISBN 1596986417
• Gordon C. Rhea Cold Harbor: Grant and Lee, May 26–June 3, 1864 LSU Press, 2002 ISBN 0807128031

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב קולד הרבור בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט של העמותה שמתחזקת את שדה הקרב
• כתבה בעיתון הניו-יורק טיימס לכבוד 150 שנה לקרב קולד הרבור
• הדף המוקדש לקרב קולד הרבור באתר המתעד את מלחמת האזרחים