קרלו קריוולי
קַרְלוֹ קְרִיוֶלִי (באיטלקית: Carlo Crivelli; סביב 1430 בוונציה – סביב 1495 באסקולי פיצ'נו) היה צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס בעל סגנון דקורטיבי גותי מאוחר שמרני, ששהה בשנותיו הראשונות בוונטו, שם ספג השפעות מוויואריני (אנ'), סקוורצ'ונה (אנ') ומנטניה. הוא עזב את חבל ונטו ב-1458 ובילה את רוב שארית הקריירה שלו במארקה ד'אנקונה (אנ'), שם פיתח סגנון אישי ייחודי המנוגד לזה של בן זמנו הוונציאני ג'ובאני בליני.
 | |
| הבשורה, עם אמידיוס הקדוש (1486), הגלריה הלאומית (לונדון) | |
| לידה |
שנות ה־30 של המאה ה־15 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
שנות ה־90 של המאה ה־15 אסקולי פיצ'נו, מדינת האפיפיור |
| תקופת הפעילות |
1450–1495 (כ־45 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות |
אמנות גותית |
| הושפע על ידי |
פרנצ'סקו סקוורצ'ונה, ג'קובלו דל פיורה |
| יצירות ידועות |
Adoration of the Shepherds, Pala di San Pietro di Muralto, The Vision of the Blessed Gabriele, מדונה וילד, The Annunciation, with Saint Emidius, Madonna with Child |
| חתימה |
 |
  | |
תחילת חייו
עריכהקריוולי נולד בסביבות 1430–1435 בוונציה למשפחת ציירים וקיבל את גיבושו האמנותי שם ובפדובה. הפרטים הידועים לנו על הקריירה של קריוולי מעטים: אומרים שהוא למד אצל ג'קובלו דל פיורה (אנ'), שצייר עד 1436; באותה תקופה קריוולי היה כנראה רק ילד.[1] הוא גם למד בבית הספר של ויוואריני (אנ') בוונציה, אחר כך עזב את ונציה לפדובה, שם מאמינים שעבד בבית המלאכה של פרנצ'סקו סקוורצ'ונה (אנ') ולאחר מכן, לאחר שנידון ב-1457 לשישה חודשי מאסר בגין רומן עם אישה נשואה, עזב בשנת 1459 לזאדאר בדלמטיה (כיום חלק מקרואטיה, אבל אז טריטוריה ונציאנית).
קריירה
עריכההוא היה בעלים של בית מלאכה משלו כשנשלח לכלא בגין ניאוף בשנת 1457. התאריכים עליהם חתם על התמונות ששרדו משתרעים משנת 1468 על גבי מזבח בכנסיית סן סילבסטרו במאסה פרמנה (Massa Fermana) ליד פרמו ועד 1493 על ישו המת בין יוחנן הקדוש, הבתולה ומריה מגדלנה בגלריית בררה (אנ') במילאנו.[1]
אף על פי שהאמן פרסם את מקורותיו הוונציאניים בחתימתו, לעיתים קרובות וריאציה כלשהי על "קרולוס קריוולוס ונטוס" ("Carolus Crivellus Venetos" - "קרלו קריוולי מוונציה"),[א] נראה שקריוולי עבד בעיקר במארקה ד'אנקונה (אנ'), ובמיוחד באסקולי פיצ'נו ובקרבתה. רק שתי תמונות ניתן למצוא כיום בוונציה, שתיהן בכנסיית סן סבסטיאנו (אנ').[1]
הוא צייר בטמפרה בלבד, למרות הפופולריות הגוברת של ציור בצבע שמן במהלך חייו, ועל לוחות, אם כי חלק מציוריו הועברו לקנבס. אהבתו לרקעים מוזהבים היא אחד מסימני הטעם השמרני הזה, שנכפה בחלקו על ידי פטרוניו. מבין הפוליפטיכים (אנ') המוקדמים שלו, רק אחד, קישוט המזבח מאסקולי פיצ'נו, משנת 1473, שרד בשלמותו במסגרתו המקורית, ועדיין במיקומו המקורי (הקתדרלה של העיר). כל השאר פורקו והפאנלים וסצנות הפרדלה (אנ') שלהם מחולקות בין מספר מוזיאונים.
קבוצה אמורפית של בני זמנו, חקיינים וחסידים, המכונים קריוולשי (Crivelleschi), משקפת בדרגות שונות היבטים של סגנונו.
עבודותיו
עריכה
בניגוד למגמות הנטורליסטיות שהתגברו בפירנצה במהלך חייו, סגנונו של קריוולי ממשיך לייצג את הרגישות של האמנות הגותית הבינלאומית (אנ') של חצרות המלוכה. ההגדרות האורבניות שלו דמויות תכשיט ומלאות פרטים אלגוריים מפורטים. הוא העדיף רקע נוף ירוק, וניתן לזהות את יצירותיו על פי השימוש האופייני שלו בפירות ופרחים כמוטיבים דקורטיביים, המתוארים לעיתים קרובות בתבליטי זרים תלויים,[1] שהם גם סימן ההיכר של הסטודיו של פרנצ'סקו סקוורצ'ונה בפדובה, שבו ייתכן שקריוולי עבד.
לציוריו יש איכות ליניארית המזוהה עם בני דורו מאומבריה. קריוולי הוא צייר בעל אינדיבידואליות בולטת. בניגוד לג'ובאני בליני, בן זמנו, עבודותיו אינן "רכות", אלא ברורות ומוגדרות בקו המתאר עם תשומת לב ניכרת לפרטים. השימוש שלו בטרומפ-לויל, לעיתים קרובות בהשוואה לזה שנמצא בעבודותיהם של ציירי הרנסאנס הצפוני כמו רוחיר ואן דר ויידן, כולל חפצים מוגבהים, כגון תכשיטים ושריון על גבי צבע הג'סו על הלוח.
בהזמנת הפרנציסקנים והדומיניקנים מאסקולי, עבודתו של קריוולי היא דתית בלבד. ציוריו מורכבים ברובם מדימויים של המדונה והילד, פייטה, ופריטי קישוט המזבח הידועים כפוליפטיכים (אנ') שהפכו יותר ויותר לא אופנתיים. התמונות מלאות לעיתים קרובות בדימויים של סבל, כמו פצעים פעורים בידיו ובצדו של ישו ופיותם של אבלים מעוותים בייסורים, עבודתו של קריוולי סיפקה את הצרכים הרוחניים של פטרוניו. התכונות האולטרה-ריאליסטיות, לפעמים מטרידות, הובילו לעיתים קרובות את המבקרים לתייג את ציוריו של קריוולי כ"גרוטסקיים", בדומה לעמיתו הצייר הצפון-איטלקי, קוזימו טורה (אנ'). עבודתו יצרה הזמנות יוקרתיות רבות ובוודאי קלעה לטעמם של פטרוניו.
קרלו קריוולי מת במארקה (כנראה אסקולי פיצ'נו) בסביבות שנת 1495. ויטוריו קריוולי (אנ'), עמו שיתף מדי פעם פעולה, היה אחיו הצעיר. פייטרו אלמנו (אנ'), צייר שהיגר למארקה ד'אנקונה מגרמניה/אוסטריה, היה תלמידו ושיתף איתו פעולה. דונאטו קריוולי (Donato Crivelli), שגם היה תלמידו של ג'קובלו ופעל ב-1459, עשוי להיות מאותה משפחה של קרלו.[1]
מוניטין
עריכהלאחר מותו לא נטו חסד לעבודתו, והספר חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר של וזארי, שהוא פלורנטיני מאוד בהשקפתו, לא מזכיר אותו. הייתה לו תחייה מסוימת, במיוחד בבריטניה, בתקופתם של הציירים הפרה-רפאליטים, שכמה מהם, כולל אדוארד ברן-ג'ונס (אנ'), העריצו את עבודתו. המוניטין שלו דעך עם התנועה הזו, אבל ספרים שיצאו לאור בסוף המאה ה-20 על עבודתו ותלייה מחודשת של עבודותיו בגלריה הלאומית, בלונדון, גרמו להתעניינות מחודשת בו.
סוזן סונטג כתבה ב-"Notes on Camp" (1992): "קאמפ הוא הציורים של קרלו קריוולי, עם התכשיטים האמיתיים שלהם, החרקים הטרומפ-לויל והסדקים בבניינים".
גלריה
עריכה-
"סן ג'קומו מג'ורה", 1472 -
"מריה מגדלנה", 1480 -
גאורגיוס הקדוש, 1472 -
"הקדושים פטרוס ופאולוס", חלק מקישוט המזבח "פורטו סן ג'ורג'ו", 1470 -
קתרינה הקדושה, 1476 -
"הבשורה לבתולה", 1482 (פרט) -
"הבתולה והילד עם הקדושים פרנציסקוס וסבסטיאן", 1491 -
"מדונה הקדושה, הירונימוס הקדוש וסבסטיאן הקדוש", 1490 -
"פרנציסקוס הקדוש", 1476 -
!["ישו המת נתמך על ידי שני מלאכים", סוף שנות ה-1470, מוזיאון פילדלפיה לאמנות[2]](//up.wiki.x.io/wikipedia/commons/thumb/0/0b/Dead_Christ_Supported_by_Two_Angels_c._1472.jpg/222px-Dead_Christ_Supported_by_Two_Angels_c._1472.jpg)
"ישו המת נתמך על ידי שני מלאכים", סוף שנות ה-1470, מוזיאון פילדלפיה לאמנות[2] -
"גאורגיוס הקדוש הורג את הדרקון", חלק מקישוט המזבח "פורטו סן ג'ורג'ו", 1470 -
"מדונה עם ילד", סביב 1470, מצ'רטה -
"מדונה עם ילד", סביב 1460, ורונה -
"מדונה עם ילד", 1486-1480, אנקונה -
"סטפנוס הקדוש", 1476, עם שלוש אבנים וענף דקל של הקדושים -
"Beato Ferretti" ("חזון גבריאל המבורך"), בערך;1489, הגלריה הלאומית
!["ישו המת נתמך על ידי שני מלאכים", סוף שנות ה-1470, מוזיאון פילדלפיה לאמנות[2]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Dead_Christ_Supported_by_Two_Angels_c._1472.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרלו קריוולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Carlo Crivelli at the Web Gallery of Art
- Carlo Crivelli at the National Gallery, London
- "Carlo Crivelli, The Annunciation, with Saint Emidius", The National Gallery, London,
- smARThistory: Madonna and Child
- Italian Paintings in the Robert Lehman Collection, plates 92–93, index
- Works at Open Library
- Miranda, Salvador. "CRIVELLI, Carlo (1736-1818)". The Cardinals of the Holy Roman Church. Florida International University. OCLC 53276621.
ביאורים
עריכה- ^ משנת 1490 הוא הוסיף את התואר "מיילס" (Miles), עד אז לאחר שהוכתר כאביר (Cavaliere) על ידי פרדיננדו השני, מלך נאפולי.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 Crivelli, Carlo, 1911 Encyclopædia Britannica1911 Encyclopædia Britannica
- ^ Strehlke, Carl Brandon. "Dead Christ Supported by Two Putti by Carlo Crivelli (cat. 158)". The John G. Johnson Collection: A History and Selected Works. A Philadelphia Museum of Art free digital publication.