קרל מרקס (עיתונאי)
קרל מרקס (בגרמנית: Karl Marx; 9 במאי 1897, סארלואי – 15 בדצמבר 1966, אברשטיינבורג) היה עיתונאי בתקופת רפובליקת ויימאר, היגר במהלך התקופה הנאצית והיה ממייסדי העיתונות היהודית בגרמניה המערבית.
 | |
| לידה |
9 במאי 1897 סארלואי, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1966 (בגיל 69) אברשטיינבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
 גרמניה |
| בן או בת זוג |
לילי מרקס |
| פרסים והוקרה |
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
  | |
.jpg)
ראשית חייו
עריכהכמו הפילוסוף בעל אותו השם, מרקס בא ממשפחה יהודית שחיה בטריר ובהונסריק (Hunsrück) במשך 900 שנה. הוא היה בנם של זיגמונד ופאולין (וייל) מרקס ובן דודו הראשון של עורך הדין והעיתונאי ברונו וייל (שנולד ב-1883 בסארוולינגן, Saarwellingen, ונפטר ב-1961 בניו יורק). הוא למד בתיכון בשטרסבורג, סיים בשנת 1914 והיה חייל מתנדב בצבא הגרמני. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה וקיבל את אות צלב הברזל מדרגה שנייה. הוא חזר מהמלחמה פציפיסט. לאחר שהועברה אלזס לצרפת, נסע לבאדן-באדן עם משפחתו. משנת 1919 עבד שם ובברלין כעיתונאי עצמאי. הוא כתב עבור עיתונים וסוכנויות ידיעות גרמניות וזרות. הוא היה חבר במפלגה הדמוקרטית הגרמנית ומ-1920 - יו"ר הנוער הדמוקרטי הגרמני בבאדן. הוא היה חבר בוועד הלאומי של הארגון. בבאדן היה ממייסדי אגודת אכסניות הנוער הממלכתית.
הגירה
עריכהלאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה היגר מרקס לאזור הסאר וויתר על אזרחותו הגרמנית. לאחר העברת הסאר לגרמניה במשאל עם ב-1935, ברח מרקס דרך צרפת לאיטליה. מ-1935 עד 1939 עבד כעיתונאי במילאנו וברומא. כאשר איימו עליו בהסגרה לגרמניה, ברח לטנג'יר ועבד שם כפועל מזדמן עד 1942. עם עזרה שם אנגלים, ברח לבריטניה שם עבד במפעל. בשואה נרצחו בני משפחתו באושוויץ.
בגרמניה לאחר המלחמה
עריכהמרקס חזר לגרמניה ב-1946. ב-1947 התחתן עם לילי ברנדט, אותה הכיר בלונדון ב-1943. ב-1946 קיבל מרקס רישיון להוציא עיתונים יהודיים. עיתונו הראשון נקרא "עיתון הקהילה היהודית למחוז נורדריין וסטפאליה". משנת 1948 היה מרקס המוציא לאור והעורך הראשי של השבועון היהודי Allgemeinen Wochenzeitung für Juden in Deutschland. ראיון עם קונרד אדנאואר שפורסם בעיתון זה ב-1949 סימן כיוון חדש לפוליטיקה במערב גרמניה בכל הנוגע לאחריות לשואה. [1] מאז 1955 נקרא עיתון זה Jüdische Allgemeine. משנת 1951 הוציא גם עיתון מאויר בנושאים יהודיים. בין השנים 1946–1948 הוציא לאור ירחון בשם Zwischen den Zeiten ("בין הזמנים"). לאחר מלחמת העולם השנייה היה מרקס אחד העיתונאים היהודים החשובים בגרמניה. פרסומיו בעיתונות עסקו במיוחד ביחסי גרמניה והיהודים. הוא הכחיש את התזה של האשמה הקולקטיבית הגרמנית.
הוא היה מייסד שותף של החברה לשיתוף פעולה יהודי-גרמני בדיסלדורף. הוא היה בהנהלת קהילת בית הכנסת שם. ב-1954 היה שותף-מייסד ועד 1966 יו"ר ההסתדרות הציונית בגרמניה.
הסכם השילומים
עריכהראיון של מרקס עם קונרד אדנאואר ב-1949 היה אחד המניעים למשא ומתן על הפיצויים בין מערב גרמניה לישראל. מרקס פעל כמתווך ובשנת 1952 היה יועץ במשא ומתן על הסכם השילומים. מרקס פעל למען שיפור היחסים בין גרמנים ויהודים באמצעות מסעות רבים.
מרקס השתתף בדיונים על כינון יחסים דיפלומטיים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה וישראל ובחירתו של קורט גאורג קיזינגר לתפקיד הקנצלר הפדרלי.
בשנת 1953 קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה על שירותיו להבנה גרמנית-ישראלית. קברו נמצא בבית הקברות הישן בסארלואי.
ספרות
עריכה- Jay Howard Geller: Jews in Post-Holocaust Germany, 1945–1953. Cambridge 2005, ISBN 0-521-54126-3.
- Bernd Haunfelder: Karl Marx. In: Nordrhein-Westfalen. Land und Leute. Ein biographisches Handbuch. Aschendorff, Münster 2006, ISBN 3-402-06615-7, S. 304f.
- Lilli Marx: Karl Marx (9. Mai 1897 - 15. Dezember 1966) zum Gedenken. L. Marx, Düsseldorf-Benrath 1966.
- Andrea Sinn: „Aber ich blieb trotzdem hier“ : Karl Marx und die Anfänge jüdischen Lebens im Nachkriegsdeutschland. In: Jim G. Tobias, Peter Zinke (Hrsg.), nurinst 2010 Beiträge zur deutsch-jüdischen Geschichte, Jahrbuch des Nürnberger Instituts für NS-Forschung und jüdische Geschichte des 20. Jahrhunderts, Band 5 (Schwerpunkt: Leben danach – jüdischer Neubeginn im Land der Täter), S. 80–97
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Landeshauptstadt Düsseldorf, Stadtmuseum (Hrsg.): Von Augenblick zu Augenblick. Juden in Düsseldorf nach 1945. Ausstellungsbeiheft. Düsseldorf 2015.