קתרין קרסמן טיילור

קתרין קרסמן טיילור (באנגלית: Kathrine Kressmann Taylor;‏ 1903 – 14 ביולי 1996) היא סופרת אמריקנית, הידועה במיוחד בספרה "מען לא ידוע" (1938), נובלה הכתובה כאוסף של מכתבים בין סוחר אומנות יהודי הגר בסן פרנסיסקו ובין שותפו העסקי ששב לגרמניה בשנת 1932 ובהדרגה אימץ את האידאולוגיה הנאצית. הספר חשף בפני הציבור האמריקני, עוד בטרם החלה מלחמת העולם השנייה, את אופיו האנטישמי והטוטליטרי של המשטר הנאצי, ואת הסכנה הטמונה בו.

קתרין קרסמן טיילור
Kathrine Taylor

אין תמונה חופשית
לידה	1903
פטירה	14 ביולי 1996 (בגיל 93 בערך) מחוז הנפין, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת אורגון
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	מען לא ידוע
בן או בת זוג	John Rood (1967–?)

חייה

קתרין טיילור נולדה כקתרין קרסמן בפורטלנד, אורגון. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת אורגון, ב-1924, עברה לסן פרנסיסקו ועבדה כפרסומאית וכתבה בזמנה החופשי סיפורים קצרים. היא נישאה לבעל סוכנות הפרסום בה עבדה, אליוט טיילור, בשנת 1928. בעשור שלאחר נישואיהם הם עברו לחווה במרכז ארצות הברית, שם נולדו וגדלו שלושת ילדיהם. בשנת 1938 עבר הזוג לניו יורק ומגזין בשם "סטורי" פרסם את הסיפור "מען לא ידוע". עורך המגזין ובעלה של טיילור סברו כי "הסיפור חזק מכדי להופיע תחת שמה של אישה", והעניקו לטיילור את שם העט "קרסמן טיילור", בו השתמשה במשך שאר הקריירה שלה כסופרת. הסיפור הודפס שוב במגזין "רידרס דייג'סט", ויצא לאור כספר בהוצאת "סיימון ושוסטר" בשנת 1939. הספר היה רב מכר בתקופתו, ונמכר בחמישים אלף עותקים. הוא תורגם לשפות שונות, לרבות מהדורה בהולנדית שהוחרמה לאחר כיבוש הולנד בידי הנאצים, ומהדורה בגרמנית שהודפסה במוסקבה. בגרמניה הספר נאסר להדפסה.

ההתנגדות לנאציזם הייתה גם נושאו של הספר הבא של קרסמן טיילור, "עד היום ההוא", שפורסם בשנת 1942. בשנת 1944 הוסרט הסרט "מען לא ידוע", בידי אולפני קולומביה.

משנת 1947 ואילך לימדה טיילור מדעי הרוח, עיתונאות וכתיבה יוצרת בגטיסבורג קולג'. טיילור התאלמנה בשנת 1953 ופרשה בשנת 1966. היא עברה לגור בפירנצה שבאיטליה וכתבה את "יומן פירנצה בשיטפון" שהשראתו היא השיטפון הגדול בנהר הארנו בשנת 1966 לו הייתה עדה. בשנת 1967 נישאה בשנית לפסל ג'ון רוד. לאחר מכן גרה לסירוגין עם רוד בביתו במיניאפוליס, פנסילבניה ובביתה בוואל דה פה, ליד פירנצה. היא המשיכה באורח חיים זה גם לאחר מות בעלה בשנת 1974.

בשנת 1995 עת הייתה בת 91, פורסם מחדש "מען לא ידוע" על מנת לציין יובל שנים לשחרור מחנות הריכוז. הספר תורגם לעשרים שפות, והגרסה הצרפתית נמכרה ב-600,000 עותקים. בשנת 2001 הספר יצא לאור לראשונה בגרמניה, וכן תורגם לעברית. הגרסה העברית הייתה לרב מכר, ואף עובדה לבמה בתיאטרון הקיבוץ, וצולמה לטלוויזיה, והיא מוקרנת לעיתים ביום השואה, ומוצגת בפני נוער, ומדריכי משלחות נוער לפולין.

פרסומו מחדש של הספר הביא לפריחה מאוחרת של הקריירה של טיילור, והיא בילתה את שנותיה האחרונות בחתימה על ספרים, ומתן ראיונות והרצאות, עד למותה בשנת 1996.

יצירותיה

מען לא ידוע

ערך מורחב – מען לא ידוע

זהו סיפורם של שני ידידים ושותפים, סוחרי אומנות מסן פרנסיסקו. מרטין שולזה, שאינו יהודי, שב עם משפחתו למולדתו גרמניה, תוך שהוא חש רגשות לאומיים, ומקווה לתקומת מולדתו לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. שותפו היהודי, מקס אייזנשטיין, נותר בארצות הברית, וממשיך לנהל את העסק. הסיפור מנוהל באמצעות חליפת המכתבים ביניהם, הנושאת תאריכים בין שנת 1932 ל-1934.

מרטין מתרגש מהקמת הרייך השלישי ומרגיש הערכה לאדולף היטלר. הוא כותב על כך לשותפו מקס. בתחילה מקס משתתף בריגשותיו - "עד כמה אני מקנא בך..." הוא כותב, "אתה הולך לגרמניה הדמוקרטית, ארץ עם תרבות עמוקה והתחלה של חירות פוליטית."

ככל שחליפת המכתבים נמשכת עולים במקס חששות באשר לשותפו לשעבר. מקס שומע מידידו שיהודים מוכים ברחובות ברלין, ועסקי יהודים מוחרמים. הוא כותב על כך למרטין, שמשיב כי בעוד שהם חברים טובים, כולם יודעים שהיהודים הם השעיר לעזאזל האוניברסלי, אלו שחייבים לסבול על מנת שמיליונים יינצלו. הוא מבקש ממקס להפסיק לכתוב לו. אם ייתפס מכתב ממקס, צפוי מרטין לאבד את משרתו הרשמית, ומשפחתו צפויה לסכנה.

בתוך המכתבים אנו מגלים עוד פרטים על הדמויות:

מקס - יהודי, רווק המרוויח מעט מאוד כסף ממכירת תמונות זוועתיות והעתקים ליהודיות עשירות וזקנות.

מרטין - איש משפחה, עשיר, עם אישה וילדים.

גריזל - אחותו של מקס, שחקנית זניחה שמקבלת תפקיד ראשי בהופעה בברלין. נראה כי ניהלה בעבר רומן עם מרטין, וכי עדיין יש לו רגשות אליה.

מקס נאלץ לכתוב למרטין כשגריזל נוסעת להופיע בברלין (למרות הפצרותיו של מקס) ונעלמת, ומכתב ממנה חוזר עם חתימת "מען לא ידוע". הוא חרד לגורלה. מרטין מגיב במכתב רשמי על נייר המכתבים של הבנק בו הוא עובד, ומספר למקס (בקור רוח ברור) שאחותו מתה. הוא מסביר לו שהיא הייתה "שוטה שבאה לברלין, להציג את גופה היהודי לפני צעירים גרמנים טהורים". כשצעקו לה בבוז שהיא יהודייה היא הודתה בכך בקול רם, והם רדפו אחריה. מרטין עוד מוסיף ומספר שהיא הגיעה לביתו, והוא סירב לפתוח לה, "אני חסר אונים" הוא אומר, שכן הוא חרד לגורלו, אם כי ברור שהוא לא היה חסר אונים. מכתב זה הוא נקודת השיא של הסיפור, כאשר מקס מבין שחברו מרטין בגד בו לחלוטין.

מכאן חלה נקודת המפנה בפנייה של מקס אל מרטין. הוא מתחיל לשלוח לו מכתבים רבים, הכוללים הוראות עסקיות ואמירות על מזג האוויר. למעשה, מקס פוגע במרטין בעזרת המכתבים שלו שעוברים את הצנזורה הגרמנית ונראים להם כצופן, ובנוסף בסוף כל מכתב מופיע שם המשפחה היהודי של אחותו של מקס, אייזנשטיין. מרטין שולח למקס מכתב בו הוא מתחנן שיפסיק לכתוב אליו. לבסוף, אחד המכתבים חוזר אל מקס, כשעליו החותמת "מען לא ידוע", כלומר: מרטין מת והנקמה הושלמה.

הספר עובד למחזה שהוצג בצרפת, בישראל, בארצות הברית, גרמניה, איטליה, טורקיה, ארגנטינה ודרום אפריקה.

עד ליום ההוא

הספר (שיצא לעיתים תחת הכותרת - "יום האל חזור") מספר את סיפורו של קרל הופמן, גרמני נוצרי, בן לכומר פרוטסטנטי. הוא מתחיל את לימודי התאולוגיה בברלין בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. גרמניה עדיין נמצאת תחת רישומה של התבוסה במלחמת העולם הראשונה, המהווה קרקע פורייה לגדילת הנאציזם. היטלר עולה לשלטון ומתחיל ברדיפות כלפי כמרים המסרבים להטיף על פי האידאולוגיה הנאצית. אביו של קרל מתנגד לשלטון, והדבר מביא למותו. קרל ממשיך במאבקו של אביו. הוא מחליט להיות לכומר בעצמו, אך הכנסייה מסרבת להסמיכו. חייו בסכנה, והוא מצליח להצילם באמצעות הימלטות לארצות הברית.

הספר מראה את הדרך בה האליטה הגרמנית קיבלה את העקרונות הנאציים, וכיצד הפשרות אליהן ראו האנשים להגיע עם האידאולוגיה הקיצונית, על מנת להמשיך בחיי היום יום, הביאו למציאות נוראה, שבה המשטרה החשאית שולטת בכל תחומי החיים. הספר מבוסס על חייו של אדם אמיתי, לאופולד ברנהרד, אותו פגשה טיילור, בתיווכו של ה-FBI, שחקר את הצעיר לאחר שהצליח להימלט לארצות הברית.

לקריאה נוספת

• קרסמן טיילור, מען לא ידוע, בתרגום אשר טרמון, זמורה ביתן, 2001.

קישורים חיצוניים

• קתרין קרסמן טיילור, ברשת החברתית Goodreads
• קרסמן טילור (1903-1996), דף שער בספרייה הלאומית