ראובן אברג'ל

פעיל פוליטי ישראלי

רוברט ראובן אברג'יל (נולד ב-26 בדצמבר 1942) הוא פעיל חברתי, ממקימי וממנהיגי תנועת המחאה הנקראת הפנתרים השחורים.

ראובן אברג'ל
לידה 26 בדצמבר 1942 (בן 82)
רבאט, מרוקו
מדינה ישראל
תאריך עלייה 1950
פעילות בולטת אחד ממובילי התנועה "הפנתרים השחורים"
ידוע בשל דמות אשר סמל למחאה
תקופת הפעילות מ-1971
עיסוק מהפכן חברתי בחברה הישראלית
בת זוג מרסל אברג'יל

קורות חייו

עריכה

ראובן אברג'יל נולד ב-1942 ברבאט.משפחתו היגרה בשנת 1948, לצרפת. שנתיים לאחר מכן, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התגוררה בשכונת מוסררה שבירושלים. בנעוריו התחנך אברג'יל כילד-חוץ, בחברת הנוער בקיבוץ משמר הנגב. בשנת 1971 נמנה עם מקימי תנועת הפנתרים השחורים ותוך זמן קצר הפך לדמות מובילה בה[1][2]. הוא השתתף במפגשי תיאום של התנועה עם המשטרה[3] ובאפריל 1971 השתתף בפגישה של ראשי התנועה עם ראש הממשלה, גולדה מאיר[4]. דירתו של אברג'יל שימשה למפגשים של הפנתרים השחורים, וביוני 1971 נשרפה. הדירה שופצה בסיוע עיריית ירושלים, ועל פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי העירייה, השיפוץ נעשה בעקבות לחץ של הפנתרים השחורים[5]. באוגוסט 1971 נעצר אברג'יל עם פעילים אחרים על ניסיון גניבת דלק ממכלית[6].

בשנת 1972 למד אברג'יל במכון וינגייט, בקורס רכזי ספורט שהוצע לפעילים של הפנתרים השחורים[7]. לאחר הקורס עבד כרכז ספורט בירושלים[8]. בין השנים 1973-1976 ניהל מרכז חינוך גופני לנערים במוסררה. בשנת 1973 נמנה עם קבוצת פעילי המחאה שפרשה מתנועת הפנתרים השחורים והובלה בידי שלום כהן[9].

בראשית 1976 נעצר אברג'יל עם אחיו, בעקבות חקירה של חבר הכנסת אהוד אולמרט ותלונות של חבריו בפנתרים השחורים שטענו שהוא משליט טרור בשכונת מוסררה, סוחר בסמים ומדיח בני נוער[10]. אברג'יל הועמד לדין יחד עם אחרים ממשפחתו, שנידונו לתקופות מאסר ארוכות, אך הוא זוכה מחמת הספק. בשנות השמונים של המאה העשרים התמכר אברג'יל לסמים קשים[11] בעקבות אותו משפט והמעצר הקשה לפניו, אך נגמל.

1990-1993בשנים ניהל מרכז טיפול בנפגעי סמים בירושלים ובהמשך היה מדריך חבורות רחוב ביחידה לקידום נוער וצעירים 1997-2002.

אברג'ל חל להיות פעיל בארגונים ובתנועות מאבק שונות, שבחלקן הוא פעיל עד היום, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא בלט בפעילותו במאבק המחאה הקשור ב"עמק הצבאים". בנוסף הוא עורך סיורים בשכונת מוסררה, וממשיך במאבקים פוליטיים וחברתיים, בעיקר באמצעות המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית ותראבוט[12].

פרסומים

עריכה
  • 2005: השבר הצפון אפריקאי בספר קולות מזרחיים: לקראת שיח מזרחי חדש על החברה והתרבות הישראלית[1]
  • 2020: פנתר שחור. בשיתוף עם תמר ורטה זהבי[2]

השתתפות סרטי תעודה

עריכה
  • רוח קדים - כרוניקה מרוקאית
  • עמוד האש (בערוץ הראשון) בפרק תקומה
  • זמן שאול - סרטי דוקו על הפנתרים השחורים

פעילות ציבורית

עריכה

1972-1976: חבר ועדת ראש הממשלה לנוער וצעירים

1992-1995: שותף לייסוד והקמת כפר הגמילה זוהרים במטה השכונות

1990-2002: חבר ועדות ציבוריות בתחום החינוך בירושלים

1995-2004: חבר הנהלת מתנ"ס מוסררה ירושלים ויו"ר ועדת החינוך

1999: נשיא הכבוד של תנועת האוהלים

1999 ועד היום: יו"ר וחבר מזכירות הקשת הדמוקרטית המזרחית, חבר בקשת משנת

חבר הנהלת ארגון הגג לזכויות הדיור

חיים אישיים

עריכה

אברג'יל מתגורר בירושלים ובאשדוד, אב לשלושה ילדים, ומספר נכדים ונינים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ראובן אברג'ל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ גידי וייץ, נמר כפול, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
  2. ^ הפנתרים בירושלים מסבירים, מעריב, 25 במרץ 1971
    עיתון העתונאים, דבר, 25 ביולי 1971
    יצחק בן חורין, מנהיגי הפנתרים השחורים בקורס סיוף, מעריב, 7 בינואר 1972
  3. ^ הפנתרים קיימו הפגנה בירושלים, דבר, 4 במרץ 1971
    הפגנת פנתרים אלימות, דבר, 19 במאי 1971
  4. ^ רה"מ נפגשה עם משלחת הפנתרים, דבר, 14 באפריל 1971
  5. ^ פנתרים התפרצו ללשכת טדי קולק, דבר, 2 ביולי 1971
    יצחק גרוסמן, לא התפרצו, דבר, 13 ביולי 1971
  6. ^ נעצרו ששה פנתרים חשודים בגניבת דלק ממיכלית, דבר, 25 באוגוסט 1971
    הפנתרים שוחררו בערבות, דבר, 2 בספטמבר 1971
  7. ^ אלי אייל, האסבסטונים אשר בקצה שביל החלב, מעריב, 17 במרץ 1972
  8. ^ מרדכי פרידמן, פנתר שחור וממורמר היה למרכז קייטנה מצליח, מעריב, 20 באוגוסט 1972
  9. ^ הפנתרים פירקו השותפות, דבר, 27 באוגוסט 1973
    פצועים בקטטה בין קבוצות, דבר, 30 באוגוסט 1973
  10. ^ היה מידע על הנעשה במוסררה, דבר, 7 בינואר 1976
    ראובן אברג'יל: הכל פוליטיקה, דבר, 12 בפברואר 1976
  11. ^ נרי ליבנה, הפנתר שחזר מהכפור, באתר הארץ, 3 ביולי 2002
  12. ^ שיר-לי גולן, הם כן נחמדים, באתר ynet, 8 ביולי 2007