החפצה
הַחְפָּצָה (באנגלית: Objectification, מהמילה הלטינית objectum - חפץ, דבר) היא התייחסות אל אדם, או אל כל דבר שאינו חפץ, כאל חפץ. אין המדובר רק בדה-הומניזציה, שלילת אנושיותו של האדם, אלא בהגדרתו מחדש כאובייקט.
בעבדות, למשל, יש החפצה, משום שיש בה התייחסות אל אדם כאילו היה רכושו של אדם אחר, ככלי המשרת את רצונותיו וצרכיו.
בספרות זהו אמצעי ספרותי הפוך להאנשה. בעוד שעבור האנשה די בייחוס פעולות בסיסיות לחפץ או לחיה, כגון דיבור, רגש וחשיבה, כדי שתיאור אדם ייחשב כהחפצה יש לייחס לו פעולות או תכונות שהחברה שוללת מבני אדם. למשל, שייכות ממונית, שימוש בגוף האדם למטרות בזויות, העדר יחס של כבוד והעדר תכונות אנושיות.
במונח נעשה שימוש ביקורתי בתאוריה המרקסיסטית, בעקבות ג'רג' לוקאץ', שביקר את השיטה הקפיטליסטית וטען כי היא הופכת את הפועל לסחורה ולרכוש.
במאה ה-20 נעשה במונח גם שימוש תכוף בתאוריות פמיניסטיות, המבקשות להסביר את היחס אל האישה בחברה המערבית כאל חפץ או אובייקט מיני.
הגדרות
עריכהלפי מרתה נוסבאום, אדם מוחפץ אם התקיים אחד מהתנאים הבאים:[1]
- התייחסות לאדם ככלי עבור המטרות של אדם אחר
- התייחסות לאדם כחסר אוטונומיה או בחירה חופשית
- התייחסות לאדם כחסר שליטה או אקטיביות
- התייחסות לאדם כניתן להחלפה בחפצים
- התייחסות לאדם כדבר שניתן לשבור, לרמוס או לפרוץ אליו
- התייחסות לאדם כרכוש שניתן לקנות או למכור
- התייחסות לאדם כאילו אין צורך לקחת בחשבון את חוויותיו ותחושותיו
ראה הלן לנגטון הציעה להוסיף להגדרה את התנאים הבאים:[2]
- התייחסות לאדם כאל גופו או חלקי גופו
- התייחסות לאדם כאל מראהו ותפיסתו על ידי חושים נוספים
- התייחסות לאדם כאל חסר יכולת לדבר ולתקשר
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Nussbaum, Martha (1995). "Objectification". Philosophy & Public Affairs. 24 (4): 249–291. doi:10.1111/j.1088-4963.1995.tb00032.x.
- ^ Rae Langton (February 15, 2009). Sexual Solipsism: Philosophical Essays on Pornography and Objectification, 1st Edition. Oxford: Oxford University Press. pp. 228–229. ISBN 978-0199551453.