רבה בר אבוה
רבה בר אבוה היה אמורא בבלי בדור השני לאמוראי בבל. הוא היה תלמידו של רב, ורבו המובהק של רב נחמן. רבה בר אבוה התגורר בנהרדעא, ולאחר שהעיר חרבה על ידי פפא בר נצר עקר משם לשכנציב, אחר כך לשילחי ולאחר מכן למחוזא. במחוזא התמנה לתפקיד דיין ורב העיר[1].
| תקופת הפעילות | דור שני אמוראים |
|---|---|
| רבותיו | רב |
| תלמידיו | רב נחמן |
  | |
האם היה רבה בר אבוה "ריש גלותא"?
עריכהלדעות אחדות שימש רבה בר אבוה במשרת ריש גלותא (ראש הגולה) - המשרה היהודית הרמה ביותר בגלות בבל. הבסיס לכך הוא הצלבה של שלשה מקורות - שניים בתלמוד ואחד באגרת רב שרירא גאון: בתלמוד מסופר כי רבה בר אבוה ביקש להשיא את בתו לרב נחמן[2]. עוד עולה מן התלמוד, כי אשתו של רב נחמן - ילתא - הייתה בתו של ריש גלותא[3]. בנוסף, רב שרירא גאון מעיד כי הוא צאצא של רבה בר אבוה, וכותב עליו "ומן דבית נשיאה הוה", כלומר "וממשפחת הנשיא היה". מצירוף מקורות אלו למד מחבר סדר הדורות[4], כי חותנו של רב נחמן היה רבה בר אבוה, וכי הוא שימש במשרת ריש גלותא. בעקבות סדר הדורות כתבו כך גם שי"ר[5], אייזיק הירש וייס[6] ועוד. וייס אף מוסיף כי "ככל ראש הגולה היה עשיר כל ימיו", ומצביע על מקור בתלמוד לקביעה זו[7][8].
לעומתם כותבים חוקרים אחרים, כי קביעה זו שגויה מכל וכל. ראשית הם דוחים את הראיה מאגרתו של רב שרירא גאון, ומצביעים על כך שהגאון לא כתב שרבה בר אבוה היה הנשיא, אלא ממשפחת הנשיא. יתרה מכך, הגאון עצמו מדגיש, שכל ידיעתו על קרבתו של רבה בר אבוה למשפחת הנשיא נובעת רק מצירוף ידיעתו האישית על כך שהוא עצמו מצאצאי רבה בר אבוה, עם מסורת משפחתית עתיקה שהם ממשפחתו של ריש גלותא. אם כן, דבר זה לא מבואר בשום מקור קדמוני, ולכן הסיק זאת רב שרירא מתוך צירופי העובדות הגנאלוגיות.
ההוכחה מצירוף המקורות מהתלמוד הבבלי נדחית אף היא, משום שלא נאמר במפורש שרבה בר אבוה השיא את בתו לרב נחמן, אלא רק שהוא שקל לעשות כן, וביקש שיבררו האם רב נחמן אינו סריס. לא מוזכר בשום מקום שנישואין אלו יצאו לפועל, וככל הנראה לא הייתה ילתא בתו של רבה בר אבוה, אלא בתו של ראש הגולה, שהיה אדם אחר. זו דעתו של ר' יצחק אייזיק הלוי[9]. ר' אהרן היימן כותב שסביר שילתא אשתו של רב נחמן אכן הייתה בתו של רבה בר אבוה, אך בכל זאת טוען שהוא לא היה ריש גלותא, כי באותו זמן מר עוקבא היה ריש גלותא[10]. בנוסף, התלמוד מתאר שרבה בר אבוה היה עני מרוד, ורק לאחר פגישה עם אליהו הנביא העשיר, דבר שאינו סביר לריש גלותא שהיה עשיר מעצם תפקידו.
אישיותו
עריכהאין בידינו עדויות תלמודיות רבות על חייו ומשפחתו, אך ניתן להסיק שרבה בר אבוה נחשב אף בדורו לאחד מגדולי האמוראים, ולכן נתמנה לרבה של העיר מחוזא, אחת הערים היהודיות החשובות בבבל. לרבה בר אבוה הייתה ישיבה, ובה נמצאו קובצי ברייתות שלא היו בידי האמוראים האחרים[11].
בתלמוד מסופר שרבה בר אבוה זכה לגילוי אליהו[12]. אודות ענוותנותו מובא כי הוא הצהיר שאינו בקי כלל בש"ס[13], אך אמרותיו הרבות בהלכה פזורות על פני התלמוד כולו.
מתורתו
עריכהמאמרים רבים שלו פזורים בתלמוד, וכמעט את כולם מסר בשמו תלמידו המובהק, רב נחמן.
- "דרשו ה' בהמצאו... אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים"[14].
- במסגרת הדיון התלמודי בדיני נפשות, בפירוט דיני ארבע מיתות בית דין, מביא התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין כלל בשם רבה בר אבוה "אמר רבה בר אבוה: 'ואהבת לרעך כמוך' - ברוֹר לו מיתה יפה". מכלל זה מכריע התלמוד שיש לחוס על כבודו של הנידון למוות ולהימנע מהריגה באופן בזוי[15].
- במסכת בבא מציעא רב נחמן מביא עוד דעתו של רבה בר אבוה שחולקת על רב מנשיא בר יעקב במקרה של אבדה שנמצאה בפונדק.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבה בר אבוה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
עריכה- ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קט"ו, עמוד ב', ומסכת עירובין דף כ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"ד, עמוד א'
- ^ סדר הדורות, ערך רב נחמן, עמ' 236
- ^ בספרו ערך מילין, ארץ ישראל, אות י"ח
- ^ דור דור ודורשיו, כרך ג', עמ' 156
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קי"ד, עמוד ב'
- ^ דברי וייס, המוכיח מהתלמוד למרות שממנו עצמו נסתרים הדברים, הם תמוהים מאוד. כך גם קביעתו "נהג נשיאותו ברמים", שגם עליה מציין למסכת בבא מציעא קי"ד ב', אך לא נאמר שם מילה בעניין זה
- ^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ה', עמ' 412 ואילך, באתר היברובוקס
- ^ בספרו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך "רבה בר אבוה"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד ב',ותלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קי"ד, עמוד ב'.
- ^ מסכת בבא מציעא, שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב, עמוד ב'